מקום תחת השמש

ויכוח ער התנהל סביב עבודת הגמר של רותם זקין בתערוכת הבוגרים של המדרשה לאמנות בית ברל. זקין כיסתה שניים וחצי מקירות החדר בתמונות נערות שהצטלמו בפוזות פתייניות, מאוד מקובלות בתרבות החזותית של חצי המאה האחרונה. אולם במחווה מקורית, היא הוסיפה למיצב מגזין פיקטיבי שהוציאה לאור Sister, ובו הפקה באיכות גבוהה, על דפי כרומו, של צילומי הנערות. את המצולמות, כך היא מספרת, מצאה באינטרנט, באתרי רישום לסוכנויות משחק ודוגמנות - אותן סוכנויות שמבטיחות לנערים ובעיקר לנערות בגיל העשרה הגשמת חלומות תמורת הפקת "בוק" בתשלום מופרך. הבחירות של זקין היו בנערות שבוודאי לא יתקבלו לעבודה כדוגמניות. מבחינה זו, הן עלולות להיתפס כנלעגות כשהיא מצלמת אותן בפוזות נחשקות, במבטים מצועפים. יחד עם זאת, בעידן הסלפי וגסיסתו של המגזין המודפס, דווקא העיסוק בצילום נשי ובנערות כמי שמעמידות את עצמן לצילום, והאמונה באריזת המגזין שמעניקה לכל זה תוקף וסמכות - מציע עמדה מעניינת ומעוררת מחשבה.

יופי גווע

תערוכת הבוגרים מקיפה 57 פרויקטים, כמעט כל אחד מהם מוצג בתערוכת יחיד. האוצרים, האמנים אלונה פרידברג וארז ישראלי, ניגשו למשימה המורכבת של הגשת הפרויקטים כל אחד באופן המתאים לו ביותר. ישראלי: "עבדנו עם הסטודנטים בדיאלוג שנמשך כחצי שנה, פגשנו בהרבה אמוציות וחרדות, בצורך לוותר ולדעת לא להעמיס על התצוגה הסופית של הדברים".

השינוי המתחולל בתקופה זו באמצעי המדיה ניכר בעבודות הבוגרים. מעט מאוד ציור נראה בתערוכה, הרבה עבודות דיגיטליות, קוליות, ובעיקר עבודות מיצב, התלויות במקום ומותאמות ספציפית לתצוגה. יותר מכך, דור לוי למשל, התאים את החלל למטרותיו ויצר מבנה המשקף מעין כלי נגינה, שבו החלק הקדמי הוא תיבת תהודה, ובה מוקרן על גבי התקרה המחודדת צילום שנעשה מתוך בטנו של העוד ומבעד למיתריו. ברקע נשמעת מוזיקת עוד נעימה ומהפנטת. לאחר מעבר במסדרון צר (שמסמל את צוואר הכלי), מתגלה חדר אחורי ובו המשך היצירה, שבה משולבים וידיאו ושירה של אמנים אשר לדברי האמן, מייצגים את תקופתו ואת דורו שלו. כזה הוא הנגן, זמר ופייטן החרדי זיו יחזקאל, המנגן בתזמורת הערבית של נצרת.

הדר מיץ מציגה מיצב אסתטי להפליא העוסק בחיים ובמוות בטבע, ביופי הגווע ובסגידה ליופי. היא משתעשעת במסורות של צילומי טבע (מנשיונל גיאוגרפיק ועד ציורי הרנסנס) ומסגירה מידה של הומור עצמי כשהיא מציגה את עצמה בווידיאו-סלפי כשהיא "מורידה את השמש לים" בצילום השקיעה.

סיוון עוקבי מציגה צילומי בניינים ושכונות שעברו טיפול דיגיטלי והפכו תחת ידה ל"דמויי-הדמיה". כך היא יוצרת היפוך מציאות ביקורתי: במקום למכור הדמיות וסיפור דמיוני על בתים שיקומו, היא מרוקנת מחיים את הבתים הקיימים והופכת את הסביבה הבנויה לעיר רפאים חסרת אישיות.

עבודות וידיאו, פיסול, מחקר חזותי ומשולב באלגוריתמים, ואפילו משחקי מחשב, הופכים בידי הבוגרים לחומרי ביטוי אמנותיים ומציגים את העולם מבעד למבטם.

התערוכה מוצגת בקמפוס המדרשה, בית ברל, עד ה-23 ביולי. א'-ה' 12:00 עד 20:00; שישי 10:00 עד 14:00; טלפון: 09-7478788