הימים הקשים של השמאל

שמעתי באחד מימים אלה ויכוח בטלוויזיה על המלחמה. תמר זנדברג מול מירי רגב. ימין ושמאל, ההרכב הקלסי. אבל העימות עצמו היה רחוק מאוד ממה שהיה צפוי.

לא היה קל להאמין, אבל זנדברג רכת הקול והמנהגים, ובעיקר רהוטת הלשון, הייתה הפעם די מגמגמת, לא בטוחה בטיעונים שיצאו מפיה, ובאופן כללי נשמעה הרבה פחות משוכנעת בטיעוניה, התקשתה לחבר דוגמאות משכנעות לטיעוניה, והתבלבלה בין המילים שחיפשה והתקשתה למצוא. מצב בהחלט לא אופייני לעסקני השמאל, שהם בדרך כלל רהוטים וחדי לשון.

רגב, לעומת זאת, לא התקשתה. אלה הרי הימים שלה ושל חבריה. אפשר להתפלא על מה ולמה דוברי השמאל רצים אל המצלמות והמיקרופונים. הם הרי אינטליגנטים ומבינים שבימים אלה יהיה להם קשה להציג עמדה משכנעת. העובדות הפעם חזקות מדי. היה פה שקט תקופה ארוכה למדי.

השקט הזה צרם מאוד לאוזני החמאסניקים. כדי להוסיף חטא על פשע הם הסכימו להצטרף לממשלת טכנוקרטים פלסטינית, מונהגת על ידי אבו מאזן, שגינה את רצח שלושת הנערים. באופן די פתאומי, הם מצאו עצמם במלכוד, בין הפטיש הישראלי לבין הסדן הפלסטיני. איך יוצאים מפלונטר כזה? מלחמה, כמובן.

ובתוך כל זה נאבק השמאל על עמדותיו הנשחקות עד דק. כמה פעמים אפשר לומר את המשפט ש"צריך להכות בהם, אבל גם לחפש דרכים לשלום"? אתם חושבים שיש דרכים כאלה? תציגו אותם. בינתיים לא הראיתם ולא ראיתם. רק פינטזתם. אבל ממשיכים להטיף ללכת בדרך זו, אבל איפה היא? איך מגיעים אליה? ואם נגיע, את מי נמצא שם?

אם נשמעת מדברי טענה כלפי השמאל, הרי שזו טעות. כוונתם טובה, וכאשר הם לא מתלהמים, הם בהחלט יכולים ליצור אמפתיה. מתי הם מאבדים אותה? כאשר הם טוענים ומנמקים בניגוד לזרם העובדות המצביע בעליל שחמאס אינו פרטנר לשלום. שהם מתחמנים. אומרים על חמאס שהוא מבקש להרוס ולהרוג אותנו. ככל שעוקבים אחר דרכו במהלך השנים, כך נעשה ברור שהוא לא יודע מה הוא רוצה. יודעים מה הם אומרים שהם רוצים, אבל מעשיהם מגלים אמת אחרת על אנשים צמאי מלחמות. לא רק נגד יהודים. גם השיעים, הסונים וכל שאר הפלגים טובחים ונלחמים האחד בשני.

עמדות השמאל שאינן משתנות יוצרות סיטואציה של מחנה פוליטי הדבק בעמדה קשיחה ובורח מכל עמדה אחרת, חושש מכל שינוי. וכך הוא מפסיד את כל העמדות. יש המון אנשי שמאל-ימין לשעבר המבקשים לחזור "הביתה". אבל זה לא יקרה כל עוד לא יידעו וירגישו שהם חוזרים אל מחנה של אנשים הרוצים ומסוגלים לשנות את דעותיהם בהתאם למציאות. נראה אתכם.