לו היה לנו פוטין

האם ישראל באמת רוצה מנהיג שיצליח לחסל את החמאס, ארגון טרור המכור למוות?

ולדימיר פוטין / צלם: רויטרס
ולדימיר פוטין / צלם: רויטרס

עם הדיבורים על הפסקת אש ב"צוק איתן", מלאה הרשת ביטויים של השתוקקות אל ידו החזקה של ולדימיר פוטין. הבו לנו ראש ממשלה כמותו. בהיעדר פסקול, קשה לדעת אם ההשתוקקות נשמעת בהגיה רוסית או לא.

המועמד הטבעי להיות פוטין הוא כמובן אביגדור ליברמן, שלא הצליח להאריך בארשת הפנים המתונה והשקולה שלבש על פניו בשובו משרד החוצה. הוא חזר אל סורו, והוא מחכה להזדמנות הראשונה להשליך פצצה על סכר אסואן, מילולית או מטאפורית (טוב, מטאפורית).

הוא יחסל את חמאס.

מה הם היו עושים לחיפה

לא רע לרצות לחסל את חמאס. זה ארגון גרילה נדיר, במובן הזה שאי אפשר לעשות רומנטיזציה שלו אפילו אם רוצים מאוד. הוא פשיסטי על-פי מבנהו, טוטליטרי על-פי ערגותיו הלא-כמוסות, גנוצידי על-פי שאיפותיו, ריאקציוני על-פי מצעו, מכור לחלוטין לאלימות ולמוות. לך חפש צ'ה גווארה בין רעולי עיזאדין.

מה היה חמאס מעולל לישראל, מעולם לא היה קשה לנחש, בעיקר מפני שלא היה צריך לנחש. הוא ולווייניו מסובסדי-איראן חזרו והודיעו. אבל מי שהיו זקוקים לריענון הזיכרון, קיבלו אותו במסרון של חמאס על טלפוניהם ביום השני של "צוק איתן". "רקטה מעזה פגעה במפעלים הפטרוכימיים בחיפה, דליקה עצומה, דליפה אפשרית של כימיקלים, מוטב לפנות את חיפה".

אה, כמה ריר נזל בדקות ההן משפתיהם של רעולי עיזאדין. אלפי גוויות יתגודדו בחיפה, ונוזל צהוב יקלח מפיותיהם. אפילו בהופאל (Bhopal), העיר ההודית שהורעלה ב-1984, תחוויר לעומת חיפה. היהודים הפחדנים העדיפו ליירט את הרקטה לחיפה במקום להתמודד עם תוצאותיה כמו גברים. היהודים הם בני מוות, מפני שהם אוהבים את החיים.

בקיצור, חמאס אינו סתם אויב, חמאס הוא פשע נגד האנושות, חרפת האסלאם וחרפת הפלסטינים. אבל לרוע המזל, ישראל אינה יכולה לחסל אותו.

"תן לי שבועיים"

כשצ'צ'ניה הרגה את הדמוקרטיה הרוסית, היא התחילה כיתוש טורדני, הפכה לפצע מוגלתי, התפתחה לחור שחור, ולבסוף הייתה הסוס הלא-לבן שעליו רכב הלא-אביר אל פסגת השלטון. ולדימיר פוטין הוא תוצאה ישירה של צ'צ'ניה.

התהיה עזה כצ'צ'ניה? האם היא תתנקש בחיי הדמוקרטיה הישראלית, או לפחות תשאב די חמצן מריאותיה כדי להפוך אותה לדמוקרטיה נומינלית? האם על הסוס הלא-לבן הזה ירכב לא-אביר אל הפסגה, על מנת שלא לרדת ממנה?

צ'צ'ניה מרדה ברוסיה בימיה האחרונים של ברית המועצות. באווירת הימים ההם, ממשלת בוריס ילצין נמנעה מלדכא את המרד. שלוש שנים אחר כך, בסוף 1994, יעצו הגנרלים לילצין לפעול, מפני שצ'צ'ניה התחילה לסכן את הביטחון הלאומי, ונעשתה כר פעולה של פשע מאורגן. "תן לי שבועיים", אמר שר ההגנה גראצ'וב לנשיא (על-פי גרסה אחרת, הוא אמר, "תן לי שעתיים").

מלחמת השבועיים נמשכה כמעט שנתיים. לבסוף, קצת קשה להאמין, הצ'צ'נים הביסו את הרוסים בשדה הקרב. איך זה קרה, אין לנו כאן המקום להסביר. אבל זה קרה. סומק של בושה עמד בלחיי הגנרלים הרוסיים. הם רצו נקם. ילצין החולה והנרפה רצה שיעזבו אותו בשקט. צ'צ'ניה העצמאית-למעשה הפכה למגנט בין-לאומי של ג'יהאדיסטים, שלא היה להם כל עניין במאוויי עצמאותה או בסיבות המקוריות להתקוממותה. הם רצו להפוך אותה לגרעין של "אמירות מוסלמית" בכל הקווקאז.

עד שקם פוטין, שקם אב בארץ רוס. כאשר ילצין מינה אותו לראש הממשלה, בקיץ 1999, סקרי דעת הקהל העמידו את הפופולריות האישית והפוליטית שלו בגבולות הטעות הסטטיסטית. סדרת מאורעות, אולי מבוימים ואולי לא, העניקה לפוטין את התירוץ לחדש את המלחמה בצ'צ'ניה. הרוסים התנגדו לסיבוב הקודם לא משום אהבת-הצ'צ'נים, אלא לרגל שנאת-הכישלון. הפעם, פוטין הגיש להם כמעט-ניצחון. הם גמלו לו בעין יפה. בעזרת מימון נדיב של האוליגרכים, פוטין ניצח בבחירות לנשיאות חצי שנה אחר כך.

במרוצת המלחמה הוא רוקן את צ'צ'ניה כמעט מכל תושביה. מיליון בני אדם ויותר נאספו במחנות פליטים בחבלים השכנים. הצבא הרוסי ומשתפי פעולה צ'צ'ניים הפכו את הרפובליקה המורדת לשטח אש. תארו לעצמכם שהיה אפשר לרוקן את עזה לכמה חודשים, ולהניח שכל מי שנשאר הוא בהכרח מטרה לגיטימית. משהו מעין זה ניסה צה"ל לעשות בצפון הרצועה.

חזון סולז'ניצין

בין שתי מלחמות צ'צ'ניה, ויכוח עז ניטש ברוסיה העדיין-דמוקרטית על מה יש לעשות בה, ואיך אפשר לחיות לצידה. בסוף המלחמה הראשונה השתרר לזמן קצר הרושם, שעצמאות דה-פאקטו תעניק סיכוי ממשי לצ'צ'נים לנרמל את חייהם. הם ערכו בחירות לנשיאות, תחת פיקוח בין לאומי, שהניבו תוצאות אמינות. נשיאם החדש אפילו התארח בסלונים חשובים באירופה. אבל התנופה אבדה במהירות.

אלכסנדר סולז'ניצין, הסופר חתן פרס נובל, הציע לבודד את צ'צ'ניה. הבה נקיף אותה מכל עבר, לא נרשה לאיש להיכנס או לצאת, אבל נניח לצ'צ'נים לקיים מדינה ברוח ימי הביניים ברכסי הריהם, בתוך יערותיהם. לשון אחר, סולז'ניצין הציע להרשות לצ'צ'ניה להוסיף ולהיות פצע מוגלתי, אבל לנסות ולמנוע את הפצע מלהתפשט.

מלחמת צ'צ'ניה לא הסתיימה לחלוטין עד עצם היום הזה, אבל כללית צ'צ'ניה תחת שליטה. לרוסים יש שם נציב עליון, רמזאן קדירוב, גברתן סדיסטי, שישראל הרשתה לו השנה לחנוך מסגד באבו גוש.

מתנות צ'צ'ניה לפוטין התרבו והלכו במרוצת השנים. הטבח בבית הספר בבסלאן, ב-2004, העניק לפוטין את התירוץ לפרק את כל המוסדות האוטונומיים ברוסיה. צ'צ'ניה לא הייתה הסיבה היחידה לחיסול הדמוקרטיה הרוסית, אבל הייתה סיבה מרכזית.

מה תעולל עזה לישראל? זו שאלה שאינה מוגבלת לטילים. את חמאס צריך לחסל, אבל אם ישראל למדה משהו ממלחמותיה ב-30 השנה האחרונות, הנה היא יודעת שהיא אינה מסוגלת עוד לנחול ניצחונות מכריעים.