"תמיד הרגשתי שנתניהו זהיר כשמדובר בשימוש בכוח צבאי"

זה לא פשוט להיות איש שמאל בשעת מלחמה. זה עוד יותר מסובך כשמזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, מי שאמור להיות הבוגר האחראי, הקול השפוי שכולם נשענים על ניסיונו, הופך באבחת הצעה להפסקת אש, לקריקטורה של דיפלומטיה חובבנית. עד סוף השבוע האחרון בארגון ג'יי סטריט, המענה השמאלי לאייפ"ק, עוד הצליחו להלך בין הטיפות. תומכים פה, מגנים שם, משתתפים בצער פה ושם.

אבל מרגע שקרי והצעתו חטפו בליסטראות מקיר לקיר בישראל, אנשי ג'יי סטריט מצאו את עצמם בטריטוריה חדשה. שני עמודי היסוד של תפיסתם, הקרבה לממשל אובמה מצד אחד, והלגיטימיות היחסית של עמדות מחנה השמאל בישראל מצד שני, חטפו זעזוע חסר תקדים. פתאום, כשאפילו בשמאל הישראלי החלו להתבונן על קרי בחשדנות, חברי ג'יי סטריט נקלעו לטבור הקטטה.

- אלן אלסנר, סגן נשיא ג'יי סטריט, אתה לא מקנא לפעמים באייפ"ק וביכולת שלה לשחרר עמדה חד משמעית לאוויר?

"אם את שואלת אם אני רוצה להפסיק להיות אדם חושב, ומעדיף להיות על אוטומט, אז לא. אני שירתי בצה"ל", הוא אומר ועובר לעברית לרגע, "ושם למדתי איך לומר: 'כן, המפקד'. אבל אני כבר לא בטירונות". הוא חוזר לאנגלית וממשיך: "אני אדם בוגר, ואחד האתגרים בלהחזיק עמדה מרכזית היא ששני הצדדים תוקפים אותך. אני בכל מקרה לא מתיימר להיות צודק ב-100%".

אלסנר מתאמץ ללכת צמוד לדף המסרים. מדי פעם, כשהוא סוטה מהשורה, הוא עוצר בחריקת בלמים ומבקש למחוק את ההערות האחרונות. הוא פותח בדפדוף בהודעות לעיתונות שפרסם ג'יי סטריט מאז תחילת ההסלמה: "הנה, ב-14 ביוני התפללנו לשובם של החטופים. ב-16 ביוני גינינו את החטיפה כאקט טרוריסטי והזדהינו עם סבל המשפחות. ב-30 ביוני, כשהגופות נמצאו, התאבלנו עם כולם וקיווינו שהאשמים יובאו לדין. אחר כך גינינו את רצח מחמוד אבו חדיר ודיברנו על הצורך במנהיגות בוגרת ואחראית, שלא תלהיט את המצב.

"ב-8 ביולי ביטאנו סולידריות עם הישראלים תחת מתקפת הטילים, ודיברנו על זכות הישראלים להגנה עצמית, והבענו דאגה לפלסטינים שתקועים באמצע. ב-15 ביולי גינינו את החמאס על שדחה את הפסקת האש, ושיבחנו את נתניהו על שנעתר לה. ב-21 ביולי תמכנו באובמה ובשליחותו של ג'ון קרי למזרח התיכון, והתאבלנו על הרג החיילים ועל מותם של חפים מפשע, בעיקר ילדים, בקרב הפלסטינים".

- ואחר כך?

"זה היה האחרון בעניין".

- ואם אתה עושה זום אאוט מכל ההודעות האלה, מה ג'יי סטריט יכול לומר על המצב החדש?

"יש שאלות שכולנו מאוחדים ביחס אליהן, ושאלות שנותרות בוויכוח. אנחנו מאוחדים באשר לצורך של ישראל לחיות בשקט ללא איום של טילים ובטח לא של מנהרות. אנו מכירים ב-100% בזכות של ישראל להגן על אזרחיה, ולא אומרים לממשלה או לצבא כיצד לעשות זאת. ובאותו הזמן, כמו כל בן אדם שיש בו חמלה, אנו מודאגים מהמחיר בנפש של אזרחים בעזה. קורבנות שנתקעו במצב בלתי נסבל, ולא מבחירתם.

"יש גם הבנה שסתם הפסקת אש שתחזיר את המצב לקדמותו היא מתכון לכך שבעוד שנתיים הגלגל יחזור על עצמו ושוב נהיה במלחמה. אנחנו נתמוך ונעודד כל מי שיש לו רעיונות יצירתיים כיצד להתמודד עם הקשיים, מתוך הבנה שחמאס הוא לא פרטנר למשא ומתן עם ישראל. אבל יש פרטנר, וזו הרשות הפלסטינית. אין במחשבות האלה משהו מאוד מקורי. הן בעצם הד לשיח שמתנהל בישראל".

"נתניהו זהיר יחסית"

כשאלסנר מרגיש דחוק לפינה, הוא ממהר לספר על אחותו שגרה בבאר-שבע, על הוריו שבגלל גילם מתקשים להגיע בזמן למרחב המוגן, ועל האחיין שלו שמשרת עכשיו בחברון. הוא עוקב בעניין אחרי התלהטות הוויכוח בישראל. מצטט מהמאמר של דויד גרוסמן שפורסם ב"ניו-יורק טיימס", ונודד בזיכרונו למלחמות העבר. "חייתי בזמן מלחמות בישראל. אני זוכר את ההרגשה. בסוף המלחמה תיגמר, ויהיה זמן לתת את הדין. אז נוכל לראות היכן האנשים נמצאים, ולאלו מסקנות הם מגיעים. אני לא יודע לאן זה ייקח את הימין או את השמאל, אבל יש לי הרגשה של חלאס, די, אי-אפשר לחזור על אותו דבר עוד פעם ועוד פעם".

- נתניהו ויעלון מסתמנים כגורמים המאופקים בממשלה. האם התנהלותם גרמה לארגון ג'יי סטריט לשנות את עמדתו ביחס אליהם?

"אני תמיד הרגשתי שנתניהו הוא זהיר יחסית כשמדובר בשימוש בכוח צבאי. כניסה למלחמה ושליחת חיילים לקרב הן עול כבד על כתפיו של כל ראש ממשלה ישראלי. לא הייתי מצפה מאף ראש ממשלה ישראלי להתייחס לכך בקלילות. ובכל זאת, נתניהו ויעלון טעו מאוד בעמדתם ביחס להתנחלויות וביחס ליוזמת השלום של קרי. מעבר לזה, ג'יי סטריט לא מתערבת בפוליטיקה הישראלית".

- הצעת הפסקת האש מסוף השבוע שעבר נתפסה על-ידי ישראלים רבים, גם בשמאל, כחולשה, וכמבטאת אי-הבנה בפוליטיקה המקומית. כשאתה קורא את הדברים האלה בעיתונות, אתה זז באי-נוחות בכיסא שלך?

"אני לא יכול לומר שהיה לי נוח בכיסא שלי מאז שלקחתי את התפקיד הזה, בדצמבר 2012. זה גם לא ג'וב שמגיע עם כיסא נוח. תראי, כנציג רשמי של ג'יי סטריט אני נאלץ לומר שאין לי תגובה".

- נו באמת.

"בכנות, אני לא יודע. אני לא יודע את העובדות, ואני לא חושב שיש מי שיודע. נציגי מחלקת המדינה אומרים דבר אחד, נציגים ישראליים אומרים דבר אחר. יש מסמכים שהודלפו, אבל אני לא יודע מה מהם נאמן למקור, ואם זה התרגום, אז איך זה נשמע במקור. צריך להבין שיש משבר אמון בין ממשלת ישראל והממשל האמריקאי, וזה לא מועיל לאף אחד. יחסי ישראל-ארה"ב הם סלע היסוד של מדיניות החוץ הישראלית, ותפקידה של ארה"ב במאמץ לסיים את מעגל הלחימה הזה, ממשיך להיות מכריע. המתח והאי-אמון רק משפיעים לרעה".

- נראה לך שלקרי יהיה מה לחפש במזרח התיכון אחרי הסיבוב הזה?

"ובכן, הוא מזכיר המדינה. ואם לא הוא, אז מי?".