"הפרלמנט" חוזרת

"הפרלמנט", יום חמישי 21:00, ערוץ 2 קשת

תחת ההנחה האופטימית שהפסקת האש אכן תחזיק מעמד עד ליום שני בחצות, או לפחות לא תקרוס הלילה, הרי שב-21:00 בערב ניתן יהיה להתכנס למושב הפתיחה של "הפרלמנט", שנדחה כבר 3 פעמים בגלל מאורעות המלחמה ברצועת עזה.

והנה, מבלי שנתכוונה לכך (והרי נכתבה ואף צולמה עוד לפני סבב הלחימה העכשווי), יצא לתוכנית מעין מסר אקטואלי, אפילו סאטירי: החברות בין חבריה תתפוצץ בכל פרק כמעט על מוקש אחר ותחשוף את העמדת הפנים שיש מאחורי המושג הכי ישראלי בעולם: "חבר'ה".

גם החבר'ה, אליבא דה "הפרלמנט", דינם כמו כל מערכת יחסים ארוכה, להידרדר לסבך של העמדות פנים. אולי לא כדאי להראות את העונה הזאת ללוחמים הצעירים שחזרו מעזה, בטוחים שהם והחבר'ה ישנו את העולם.

בכלל, נדמה כי העמדת הפנים היא במרכז הווייתה של העונה החדשה: החבר'ה מעמידים פנים שהם באמת מחבבים אחד את השני, שאולי (אסי כהן), מעמיד פנים שבאמת אכפת לו מאירינה (ליאת הר-לב); ג'ורג' הווטרינר (שוב, אסי כהן הנפלא) מעמיד פנים בכל אשר יפנה - מיחסו לחיות, עד יחסיו עם בני האדם; השכנים (אסי כהן וערן זרחוביץ') ואביהם הקשיש (מאור כהן) מעמידים פנים שיש להם ערכי מסורת וכיבוד אב ואם; ואפילו הריב שפורץ ליד הקופות בסופרמרקט, הדבר הכי ישראלי שיש, מלווה בקידומת "נשמה" או "נסיך" לפני כל משפט אלים.

ולמרות הדכדוך שנלווה לסאבטקסט, "הפרלמנט" כתובה היטב ומשוחקת נפלא. במשפט אחד: המרענן הרשמי של העונה החמה.

* ציון: 9

העם עם הגולן

"סאלח שבתי" ועוד מסרטי מנחם גולן, יום שישי מ-17:00, ערוץ "יס קולנוע ישראלי"

אחרי מות קדושים אמור... פתאום כל מי שטען שברוב קריירת ההפקה שלו, התקיים מנחם גולן המנוח על בורקס (מתובל במעט "אקשן" בינלאומי), מעלה אותו על ראש שמחתו ונזכר גם ברגעים הרציניים בקריירה שלו.

באופן אישי, תמיד חיבבתי את העשייה של האיש, ששיקפה בעיניי גם ברגעים הפחות טובים שלה (והיו לא מעט כאלה), את האובססיה לקולנוע, ליצירת סרטים. אצל מנחם גולן ההפקה לא הייתה מקצוע, היא הייתה דרך חיים (שלא לומר מחלה כרונית).

ערוץ הקולנוע הישראלי בלוויין יקדיש לחלק מסרטיו את ערב שבת, כשלטעמי יריית הפתיחה היא המוצלחת ביותר: "סלאח שבתי" הוא כבר מזמן אינו סרט אלא מטבע לשון. במשך השנים ראו בו מזרחיים סמל להתנשאות האשכנזית מבית מדרשו של אפרים קישון.

לטעמי מדובר בסרט נפלא, במיוחד כאשר בוחנים אותו על רקע התקופה שבה נוצר. קישון הרי לא היה אף פעם מיינסטימר אמיתי, וממרחק הזמן מוכרחים להודות שמר שבתי שלו (כמו שקוראים לו בנימוס מתנשא הקיבוצניקים), הוא דמות עמוקה ומורכבת ולא פלקט של דמות המזרחי כפי שניסו מבקריו לצייר.

ניקח לרגע פאוזה מנופי המעברה והשיכון החדש שמולה ונזכיר שיתר הסרטים בערב המחווה הם: "אלדוראדו" (18:50), "הכתובה" (20:35) ו"השיבה מהודו" (22:00). עכשיו בחזרה לסלאח שבתי: מעבר למסרים החברתיים והקטעים המשעשעים, יש כאן מקבץ של שחקנים נפלאים (חיים טופול, גילה אלמגור, אריק איינשטיין, זהרירה חריפאי, אבנר חזקיה, שייקה לוי ועוד, כמעט כולם שחקנים קבועים בסרטי קישון), וגעגוע לימים שבהם אפילו השיח העדתי הטעון ביותר, התנהל בעברית יפה ומתוך כבוד הדדי.

* ציון: 9

למלכה אין כתר

מחזור הפתיחה של הפרמיירליג, יום שבת מ-14:40, ספורט 1 ו-2

היום תואר בהרחבה במדור הספורט של "גלובס" הקושי של האנגלים להביא לפרמיירליג, הליגה העשירה בעולם, את השחקנים בטובים בעולם שמעדיפים את ספרד ולפעמים אפילו את גרמניה, את איטליה או את צרפת.

הסיבה העיקרית לכך אינה כספית (שכן לצ'לסי ובמיוחד למנצ'סטר סיטי יש יכולת ממשית להכפיל כל הצעה שתגיש ריאל מדריד או ברצלונה), אלא דווקא החיים האפורים באנגליה: מזג האוויר הגרוע, האוכל הנוראי, התגרות שנוטות לפרוץ בפאבים - והצהובונים שיהיו בכל חור כדי לתעד אותן.

כשבחור צעיר צריך להשוות בין חיים במנצ'סטר למשל לבין חיים במדריד, אפילו לי, כאוהד מושבע של מנצ'סטר יונייטד, אין מה לומר להגנת ההוויה האנגלית.

מצד שני, נדמה שההוויה הזאת היא גם סוד הקסם של הליגה המרתקת בעולם: המשחק הקשוח על הדשא הקפוא והבוצי, הבל הפה בריח בירה שאופף את האצטדיונים, ההמבורגר הנוראי שנמכר מסביב למגרשים, שעל רקע הבירה והקור נראה לפתע כמעדן.

ובעיקר התשוקה של האנגלים למשחק (רק הגרמנים מסוגלים להשתוות אליהם).

אז צ'לסי ומנצ'סטר סיטי פייבוריטיות, לארסנל, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד יש הרבה מה להוכיח. וגם טוטנהאם ואברטון יאיימו לזנב ב"גדולות", בליגה שבה אפילו משחק בין המוליכה לבין האחרונה בטבלה עשוי להיות מרתק.