המודל הסקנדינבי: תוצר של מאבקים ויחסי כוחות

ארגוני העובדים בסקנדינביה לא נחמדים למעסיקים, משתמשים בכוח ובזכות שביתה רחבה

קריירה / צלם: פוטוס טו גו
קריירה / צלם: פוטוס טו גו

הבחירות הכלליות הקרבות בשוודיה (14 בספטמבר) הן הזדמנות לשוב ולהבהיר כי בניגוד לכמה תיאורים שעלו לאחרונה בעיתונות הישראלית, המודל הסקנדינבי הינו מודל תוצר של מאבקים ויחסי כוחות ולא איזו תופעת טבע של "אידיליית מעסיקים ועובדים" המבוססת על ערכים תרבותיים ייחודיים.

ארגוני העובדים הסקנדינביים, שהם הבסיס למודל, אינם מצטיינים בפשרנות יתרה. הם בעיקר בולטים בארבעה יתרונות שמבדילים אותם מארגוני העובדים ברוב המדינות המתועשות האחרות. הם גדולים מאוד, חזקים מאוד, דמוקרטיים מאוד ונהנים מזכות השביתה הרחבה בעולם. בנוסף יש להם אידיאולוגיה ברורה - אידיאולוגיה המתחברת במובהק לזו של מפלגות השמאל בסקנדינביה.

הגם שבלית ברירה מפלגות המרכז-ימין נאלצות אף הן, עקב גודלם של האיגודים, להתיישר במידה רבה עם אידיאולוגיה זו. מפלגות השמאל המרכזיות בשוודיה, נורבגיה ודנמרק לא קיימו שום ממשלת אחדות עם מפלגות המרכז-ימין הגדולות מאז 1945. זאת, בניגוד לקואליציות הימין-השמאל השכיחות למדי בגרמניה. גם זה נובע בעיקר מכך שהודות לכוחם של האיגודים, המפלגות הנ"ל מסוגלות להכתיב במידה רבה את השיח הפוליטי ובעיקר את השיח הכלכלי-חברתי, גם כאשר הן באופוזיציה (הפוליטיקה הפינית היא מקרה קצת שונה עם קואליציות מוזרות-משהו של הקומוניסטים והסוציאל-דמוקרטים יחד עם המפלגה השמרנית ומפלגת המיעוט השוודי).

במה באים לידי ביטוי ארבעת היתרונות המרכזיים של ארגוני העובדים הסקנדינביים, ואילו גורמים משלימים אותם ומבססים את הישגי המודל שהם בראש ובראשונה שוויון כלכלי גבוה מאוד? ארגוני העובדים הסקנדינביים מקיפים אחוז גבוה מאוד של השכירים. נכון לסוף 2013 חברים בארגוני העובדים כ-69% מהשכירים בשוודיה, כ-52% מהשכירים בנורבגיה, כ-60% מהשכירים בדנמרק ואחוז גבוה עוד יותר אם מביאים בחשבון גם את ארגוני העובדים שאינם מבצעים פעילות איגוד מקצועית קיבוצית, וכ-68% מהשכירים בפינלנד. בישראל גם לאחר גל ההתאגדויות של השנים האחרונות, הנתון הוא עדיין פחות מ-25% מהשכירים.

ההסכמים הקיבוציים שעליהם חתומים ארגונים אלו, מכסים באופן ישיר כ-90% מהשכירים בשוודיה, כ-70% מהשכירים בנורבגיה, כ-82% מהשכירים בדנמרק ויותר מ-90% מהשכירים בפינלנד. כוחם של ארגוני העובדים בא לידי ביטוי לא רק בגודלם ובהיקף הכיסוי של ההסכמים הקיבוציים שלהם, אלא גם בחוסנם הפיננסי. לארגוני העובדים בשוודיה יש לדוגמה סכום בקרנות השביתה שדי בו כדי לשלם את שכרם של כל העובדים בשוודיה במשך חודש שלם של שביתה.

בנוסף, "פולקסם", חברת הביטוח השייכת במלואה לעמיתיה המיוצגים דרך ארגוני העובדים שלהם, מנהלת הון של יותר מ-20 מיליארד אירו. הארגונים גם שולטים בקרנות פנסיה ו/או שותפים בניהול קרנות פנסיה מדינתיות שאוחזות ברוב ההון הפיננסי בשוודיה, דנמרק ופינלנד. בנורבגיה רוב ההון הפיננסי נמצא בקרן רווחי הנפט המדינתית שאין בה מעורבות בניהול של ארגוני העובדים.

בשוודיה ובנורבגיה הארגונים מנהלים מתוקף חוק ובאופן בלעדי את כל נושא הבטיחות במקומות העבודה. מתוקף חוק הם גם ממנים בשוודיה שני דירקטורים בכל חברה בע"מ עם יותר מ-25 שכירים ושלושה בחברה עם יותר מ-1,000 שכירים. בנורבגיה ובדנמרק העובדים זכאים למנות שליש מהדירקטורים בחברות בע"מ עם יותר מ-50 שכירים.

הדמוקרטיה הפנימית בארגוני העובדים הסקנדינביים מתבטאת בין השאר בכך שלחברים יש יכולת להביע אי אמון בכל דרגי ההנהגה המרכזיים גם בין בחירות לבחירות, וליזום אסיפות חברים שיקבלו החלטות בנושאים מהותיים. אופציה שקיימת בישראל רק ב"כוח לעובדים" ובארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות.

בנורבגיה ובדנמרק ובחלק מהאיגודים בשוודיה ובפינלנד קיימת גם חובה לקיים הצבעה של כלל החברים הרלוונטיים לפני אישור וחתימה על הסכם קיבוצי או לפחות קיימת האופציה של החברים לחייב קיומה של הצבעה כזאת. גם זה נוהל מחייב שאינו קיים ברוב ארגוני העובדים הישראליים. כצפוי, התוצאה של נהלים אלו ושל הדמוקרטיה הפנימית אינה נטייה לפשרות אלא מוטיבציה לשכנע בנחיצותם את רוב חברי האיגוד.

זכות השביתה בארצות סקנדינביה היא, כפי שכבר צוין, הרחבה בעולם. החוקה השוודית והחוק קובעים כי כמעט כל שביתה שהוכרזה ע"י ארגון עובדים ושאינה עומדת בסתירה לסעיף "השקט התעשייתי" שהוא חתום עליו, חוקית וזכאית למלוא ההגנות. לכן בין השאר מותרות בשוודיה שביתות סולידריות, כלומר שביתות של מי שיש להם הסכם קיבוצי והם פועלים על מנת לסייע לחבריהם הנאבקים על הסכם, ללא כל הגבלה על ההיקף או המשך.

החוקה בפינלנד והדין והחוקה בדנמרק ונורבגיה מקנים זכויות דומות. למעשה לבית משפט בארצות אלו אין שום יכולת להוציא צו מניעה לשביתה של ארגון עובדים אלא אם היא מהווה הפרה מפורשת של הסכם קיבוצי החתום ע"י אותו ארגון.

זהו הבסיס. ממנו נגזרת היכולת להבטיח שחלקם של השכירים מן השורה בארצות אלו יהיה גבוה בהרבה מזה של השכירים בישראל, ושחלקם זה יישמר ולא יישחק. לכן בניגוד לישראל השכר החציוני בארצות סקנדינביה כמעט שווה לשכר הממוצע והשכר הממוצע כולל עלויות מעסיק בארצות סקנדינביה גבוה ביחס לתל"ג בכ-30% יותר מהשכר הממוצע כולל עלויות מעסיק ביחס לתל"ג בישראל.

גם קביעות אינה מילה גסה. ליותר מ-80% מהשכירים בשוודיה יש קביעות מתוקף חוק. בנורבגיה ובפינלנד האחוזים דומים ובדנמרק הסכמים קיבוציים מבטיחים הסדרי קביעות לחלק גדול מהשכירים. האיגודים הם התומכים המובהקים ביותר של מדינת הרווחה הסקנדינבית הכוללת מסים גבוהים ובתמורה שירותים ציבוריים רחבים ותשלומי העברה נדיבים.

הכוח שלהם הוא זה שגורם מאז שנות ה-70 לכך שמפלגות המרכז ימין מחויבות גם הן במידה רבה למדינת הרווחה הזאת. דבר הרחוק מקורותיהן האידיאולוגיים. ברור שהמפלגות הסוציאל-דמוקרטיות הקשורות היסטורית באיגודים, מחויבות אף יותר.

נחמדות למעסיק, אם יש כזאת, היא בעיקר גילוי של נימוסים טובים ושל ניצול יעיל של הכוח. לרעתה של נחמדות זו, ניתן לומר שהיא עלולה לבלבל לעתים את מי שאינם מכירים לעומק את המודל וחושבים בטעות שזו מהותו.

ד"ר עמי וטורי הוא מומחה למודל הנורדי ואחד ממייסדי ארגון "כוח לעובדים" שפועל על פי המבנה של ארגוני עובדים במדינות סקנדינביה

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988