"Game on": האם הבלט הישראלי ומיומנה מספקים את הסחורה?

בערב המופע "Game on" בפארק תמנע, 3,000 איש המתינו לראות אם הבלט הישראלי ומיומנה יצליחו לספק את הסחורה ■ והם הצליחו

מתוך  Game on / צילום: יחצ
מתוך Game on / צילום: יחצ

הרוח העזה שנשבה בפארק תמנע בערב המופע "Game On" בליל שישי האחרון, הזכירה שהסתיו בפתח, ואפילו לדרום החם מגיעה הקלה בעונש. הרוח שיחקה תפקיד לצד התפאורה הדרמטית של עמודי שלמה, כתזכורת לצופים שלמרות התאורה הצבעונית, הטריבונה הבנויה ושירותי ההסעה היעילים, הטבע הוא המולך האמיתי בטריטוריה הזו. גם מתלי התאורה שמעל הבמה התנדנדו ברוח, וכשבשלב מסוים ניתקה סוללת פנסים ויצאה למעוף נדנדה מעל לראשי הרקדנים - לרגע אפשר היה לחשוש שמדובר ביוזמה של איתני הטבע. בהמשך התברר שהכול מתוכנן.

שקט דרוך השתרר מתחילת המופע ונשמר כמעט עד סופו. אולי זו המוזיקה המפלחת של סטרווינסקי ואולי האווירה רבת-ההוד והתלבושות הנזיריות בשחור. התחושה בקהל הייתה של ריכוז עילאי, כאילו 3,000 איש עצרו את נשימתם והמתינו לראות אם הבלט הישראלי ומיומנה יצליחו לספק את הסחורה, אחרי 7 מהדורות אנאפזה של בת שבע ו-3 שנות המתנה לשובו של פסטיבל ישרוטל פאזה מורגנה. והם הצליחו.

המופע נעשה בהשראת "פולחן האביב". אך כפי שאמר גם הכוריאוגרף עידו תדמור - אחרי שרבים וגדולים כבר הציגו את גרסותיהם ליצירה המודרנית הכי קלאסית שיש, לאורך מאה שנותיה - השאלה הקשה שעמדה בפניו היא מה הוא יכול לחדש. את הפתרון מצא בשילוב הכוחות עם להקת מיומנה, שהביאה לבמה קצב אחר, סאונד עדכני ששואב מתרבות הרחוב - כולל פחי האשפה הבלתי נמנעים ומיכלי המים המפכפכים וניתזים.

מעניין שמכל עבודתם של חברי מיומנה האנרגטיים נותרו מהדהדות שתי סצנות מינימליסטיות דווקא: הראשונה שבה כל "נגינתם" התמצתה בקריעת דפי נייר - רשרוש וקריעה, רחשים יותר מרעשים; והשנייה שהייתה ביצוע קולי זך ויפה, של שירה נשית א-קפלה, הנבנית כתרגיל קולי ומבשילה לנגד עינינו לכדי משפט שלם - המושך אחריו אחד משיאי הסערה על הבמה.

בחלקו הראשון של המופע הייתה דומיננטיות בולטת של רקדני הבלט הישראלית, בחלקו השני מיומנה נתנה את הטון. בשני המקרים ניכרה העבודה הקשה שהשקיעו הרקדנים והמנהלים האמנותיים במטרה לגשר על פערי הסגנון והיכולת, וללמוד זה את שפתו של זה. התוצאה לא תמיד שומרת על אותה רמת ביצוע, אך משתלבת בהרמוניה בימתית, לכדי מופע איכותי וחזק.

חשוב לזכור שפאזה מורגנה הוא פסטיבל, וככזה הוא מציע חבילת התרחשויות - החל מערב הפתיחה (החלש) של גוראן בגוביץ' ולהקתו, שנזקקו לזריקת המרץ שסיפקו להם הבלקן ביט בוקס כדי לעורר את הקהל מהמונוטוניות הצוענית; עבור במפגש בלתי אמצעי בסדנת אמן עם תדמור (שעבור כמה מהמשתתפים הייתה פסגת האירוע); ועד למופע הסוגר, המעולה, של יהודה פוליקר אמש (מוצ"ש), שמילא את המדבר באנרגיה והרים 3,000 איש על רגליהם, רק כדי לשלוח אותם הביתה עייפים אך מרוצים, עם ברכת שנה טובה, בריאות והרבה שקט.

צרו איתנו קשר *5988