אחריותו האישית של פקיד האוצר

איך נגרום לפקידי האוצר שלא לחזור על אותו מחדל פעמיים

יאיר לפיד / צילום: אוריה תדמור
יאיר לפיד / צילום: אוריה תדמור

דוח מבקר המדינה אשר התפרסם לאחרונה, עסק במחדלים בהכנת התקציב המדינה הדו-שנתי לשנים 2011-2012, אשר הוביל לגירעון רחב היקף, שהגיע ל-39 מיליארד שקל, כפול מיעד הגירעון המתוכנן.

המחדלים בתהליך הכנת התקציב אינם מתקבלים על הדעת. מדובר בתקציב המדינה, המושתת על כספי הציבור. אם היינו שופטים את הכישלון הזה על-פי אמות-מידה של חברה ציבורית, היה מדובר בשערורייה. למרות הדוח החריף של מבקר המדינה, אנו עוברים במידה מסוימת לסדר-היום, ולא מתייחסים ולא משלמים על טעויות חוזרות ונשנות, המובילות לגירעונות נוספים בסדרי-גודל של מיליארדי שקלים.

השאלה העולה כעת היא, עם הכנת התקציב הבא - האם הפתרונות שמציע האוצר מספיקים על מנת שמחדל זה לא יחזור על עצמו? נראה שלא, ולראיה התקציב הצפוי לשנת 2015.

הגיע הזמן להחיל אחריות אישית של נושאי-משרה, לרבות עובדי מדינה בכירים, ובהם גם דרג המנהלים המכונה "פקידי האוצר". זאת, בדומה לחובות המשפטיות החלות על חברי דירקטוריון והנהלה בחברות ציבוריות, על חברי הוועד-המנהל בעמותות, על בעלי תפקידים נבחרים וממונים ברשויות המקומיות ובכירים אחרים - והכול בדרישה להתנהלות אחראית בארגונים שהם עומדים בראשם, תוך שמירה על תקציב מאוזן.

הממשק בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי, מאפשר את היווצרותו של ואקום בחלוקת האחריות, ולכן, יש לקבוע בחקיקה את נטל האחריות של הדרג המקצועי, תוך חובת התבססות על נתונים ואומדנים שניתן יהיה לבדוק את סבירותם, ולהתרשם כי אכן נעשתה עבודה מקצועית, בלתי-תלויה, שאינה מושפעת משאיפות פוליטיות ומשיקולים זרים, אשר לעיתים אינם סבירים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות.

הדרג המקצועי העוסק בכספי ציבור, מחויב לפעול על-פי חובת האמונים, ללא ניגוד-עניינים ועל- פי חובת הזהירות. כלומר, הפעלת שיקול-דעת קפדני, לאחר לימוד מעמיק של הנושא שבטיפולו.

מבקר המדינה הצביע על מחדלים מהותיים בהכנת התקציב. ביניהם - היעדר נוהל הקובע את הכנת תחזית הכנסות המדינה, היעדר מודלים לניתוח סיכונים ולהתמודדות עם שינויים בקצב הצמיחה, היעדר חלוקת סמכויות בין ראשי אגפים, הצורך בחיזוק אגף הכלכלן הראשי כאוטוריטה בכירה. הגדרת סמכויות תחייב אחריות ותיצור מחויבות!

קיימים ליקויים רבים בהכנת תחזית ההכנסות ממסים, ואלה תרמו וגרמו להגדלת הגירעון הרבה מעבר למתוכנן. הציבור לא קיבל דיווח רציף ושקוף לגבי ההתמודדות עם הגירעון, ולא קיים מנגנון שבודק הלימה לקיום תוואי ההוצאה הנדרש על-פי חוק, ולסך התחייבויות הממשלה לשנים הבאות.

לפיכך, יש לייעל את מבנה משרד האוצר, לחלק סמכויות בין ראשי האגפים למנכ"ל, כך שיהיו כפופים לו. להגדיר מדדים מחייבים בעת הכנת התקציב. כל זאת, כדי למנוע כשלים בגלל הרצון להיענות לדרג הפוליטי בכל מחיר.

אין להסתפק בפתרונות חלקיים, אלא לגבש נוהל מלא וכולל, תוך שקיפות לציבור שהוא "בעל המניות" הנושא בסופו של דבר בנטל הטעויות. זאת, בספיגת נטל המס ו/או בפגיעה עקב צמצום שירותים חיוניים. כך גם הציבור יוכל לשפוט נכונה את פעילותם של הנבחרים.

אסור שהטיעונים ל"חיסיון מטעמים ביטחוניים", ימנעו מאיתנו הצגת תמונה ברורה. האוצר חייב להציג את כל מקורות המימון לתוספות הנדרשות בתקציב. זאת, תוך הצגת הסיכונים הגלומים בשימוש במקורות אלה, כגון הגדלת הגירעון והחוב של המדינה.

הדרג הפוליטי מחויב לתקציב המדינה במסגרת חוק יסוד משק המדינה, הקובע את עקרונותיה של החקיקה התקציבית בישראל. התקציב משקף את יעדי הממשלה ואת סדר העדיפויות שלה. זו העת לחייב הכנת תשתית תקציבית ראויה ומלאה על-ידי מקבלי ההחלטות, שתבטיח נוסף ליציבות כלכלית וחברתית, את צמיחת המשק הישראלי.

תקציב 2015 מהווה הזדמנות לחולל שינוי אמיתי ולהבטיח מקורות הולמים ומימוש יעדים בטווח המקורות הקיימים, ללא העברת נטל בלתי-סביר לדורות הבאים.

הכותבת היא דירקטורית בחברות ומרצה באקדמיה בנושאי ממשל תאגידי ואחריות דירקטוריונים

צרו איתנו קשר *5988