שירות חדרים

1 במאי 2014 היה אמור להיות יום שמח עבור אילון אוהב עמי (62), המתגורר ברחוב בוני העיר 5 בתל אביב. אחרי חמישה חודשי שיפוץ, שעלה לו כ-80 אלף שקל, הוא חנך את יחידת הדיור החדשה שבנה, והשכיר אותה לשתי תיירות. אלא שבשעת בוקר מוקדמת של אותו יום, העירו אותו נקישות חזקות על הדלת. כשפתח, ראה שני פקחי עירייה שהודיעו לו כי עליהם להיכנס ולבדוק את דירתו. הפקחים העירו גם את התיירות, אם ובתה. אוהב עמי, נכה צה"ל הרואה עצמו אזרח שומר חוק, מתאר את החוויה כמשפילה: "הם צילמו כל דבר בבית, אפילו את השירותים בחדר השינה".

מאוחר יותר, התברר לו שלביקור הפקחים קדמה תלונה אנונימית של שכנים בבניין, שלה צורף לינק לפרסום היחידה של אוהב עמי באתר שיתוף הדירות airbnb. הביקור הוליד כתב אישום, שהוגש על-ידי עיריית תל אביב ב-4 באוגוסט. על-פי כתב האישום, אוהב עמי פיצל את דירת הדופלקס שלו לשתי דירות נפרדות ובאחת מהן עשה שימוש לצורכי יחידת נופש, בניגוד לייעוד המקורי של הנכס.

הרעיון לפצל את דירתו לשתיים ולהשכיר אחת מהן לתיירים, עלה בראשו של אוהב עמי כשחיפש השלמת הכנסה. הוא גמלאי של צה"ל, המועסק כיועץ בחברה לענייני היערכות לחירום, הנמצאת בדעיכה. הנכס שהוא מציע מכניס לו 300 שקל ללילה, אבל בשבילו לא מדובר רק בכסף. "חשבתי שזאת תהיה הזדמנות נהדרת להכיר אנשים מעניינים ולהסביר פנים לתייר", הוא אומר. "האנשים שהתארחו אצלי עד היום השאירו ב-airbnb חוות דעת מעולות והאתר נתן לי ציון של מארח מצטיין".

המלונאים: דורשים שוויון

אוהב עמי הוא אחד מאלפי תל אביבים שהצטרפו לטרנד הסוחף של השכרת דירות פרטיות לטווח קצר לתיירים. לפי הערכות התאחדות בתי המלון, בתל אביב לבדה יש כ-6,500 חדרים להשכרה בדירות מגורים (מהן 5,000 ב-airbnb), לעומת 7,115 חדרי מלון בלבד - נתון המעיד על כך שלא מדובר בתופעה שולית, וכי התחרות צמודה. על-פי נתוני אתר יד2, כיום מופיעות באתר כ-879 מודעות להשכרת דירות לתקופה קצרה. לדברי גל עופרים, סמנכ"לית שיווק באתר, בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במספר הדירות המוצעות להשכרה לטווח קצר: ב-2012 התפרסמו באתר בממוצע 298 מודעות בחודש, ב-2013 התפרסמו 417 מודעות (זינוק של כ-40%) וב-2014 נוספות מדי חודש בממוצע 432 מודעות.

מרבית הדירות המוצעות הן בתל אביב (38.4%) ובערי תיירות נוספות כמו ירושלים (9.5%) ואילת (4.97%). טווח המחירים נע בין 120 שקלים ללילה לדירת חדר ביפו ועד ל-1,900 שקלים ללילה לדירה במגדלי יוקרה. המשכירים הם פעמים רבות שוכרים בעצמם שנוסעים לחו"ל ומציעים את דירתם כדי לממן חלק מהטיול; אחרים הם בעלי דירות שהבינו ששכירות לטווח קצר משתלמת בהרבה משכירות לטווח ארוך; ויזמים שהפכו את התחום לעסק לכל דבר. האחרונים עובדים עם חברות המנהלות דירות תמורת עמלות שמנות. חברות הניהול מעסיקות עובדי אחזקה וניקיון ומשתמשות בשירותי כביסה - ממש כמו בתי מלון.

מי שעוקב בדאגה אחר הנתונים הללו הם בעלי בתי המלון בישראל, שחשים מאוימים מהתופעה המתפשטת ויוצאים נגדה. לטענתם, התחרות לא הוגנת. "מי שרוצה דירה - שייקח דירה, ומי שרוצה מלון - שייקח מלון, אבל יש פה עבירה על חוקי מיסוי ורישוי וחוסר שוויון בדרישות הרגולטוריות", אומר מנכ"ל התאחדות המלונות, שמואל צוראל. "יש פה חבורת פראיירים שמשלמת מסים וארנונה וחבורה שנייה שלא. גם במישור הארצי של מס הכנסה, כשמתבצעת העלמת מס בסדר גודל כזה - זה מטורף. ולא צריך מלשינון - שיפתחו את האינטרנט ויעברו כתובת כתובת, אין בעיה לאכוף את זה".

כשצוראל מדבר על תחרות בלתי הוגנת, הוא מתכוון לכך שבעלי הדירות לא נדרשים כמעט לשום רגולציה כשהם הופכים את דירתם למלון ואילו מלונאים נדרשים להליך מייגע, שאורך שנים, הכרוך בקבלת רישיונות ובהתמודדות עם ביורוקרטיה. אבי אגאג'ני, מנהל המלונות ארמון הירקון בתל אביב וקולוני בחיפה, מעריך שהליך הקמתו של מלון מן היסוד אורך כעשור (חמש שנים לשינוי ייעוד, שנתיים-שלוש לקבלת היתר בנייה ושנתיים נוספות להקמה) והליך הסבת מבנה קיים למלון אורך כשבע שנים.

הליך קבלת היתר בנייה כולל השגת אישורים מרשויות הכיבוי (צריך שיהיו שני גרמי מדרגות ומתזי מים אוטומטיים. אם לחץ המים בסביבה אינו מספיק, צריך למצוא מקום להצבת מכל מים עם משאבות שיגבירו את הלחץ), ממשרד הבריאות ומהרבנות (תקנים מחמירים בכל הקשור למטבחים ולענייני הכשרות, המחייבים העסקה במשרה מלאה של משגיח בוקר, משגיח ערב ומשגיח בסוף שבוע. בבתי מלון גדולים מדובר לעתים בשני משגיחים למשמרת), מהמשרד לאיכות הסביבה (דרישות בנוגע לסינון השפכים שיוצאים מהמלון; מלונות רבים נדרשים לשלם קנסות גבוהים בנושא זה) ומהמשרד לביטחון פנים (מלון גדול נדרש לשש-שבע משרות של מאבטחים).

על הטענה שבתל אביב המלונות יקרים מאוד, אומר אגאג'ני כי הסיבה לכך היא תשלומי הארנונה הגבוהים שהם נאלצים לשלם בתל אביב: 3%-4% ממחזור ההכנסות של המלון לעומת 1% במדינות ה-OECD. הנתון הבא שהוא מביא הוא תוצר של הקשיים שעמם מתמודדים המלונאים: בעשור האחרון נבנו או נקנו בברלין קרוב ל-10,000 חדרי מלון על-ידי יזמים ישראלים; בתל אביב, לעומת זאת, נוספו בין השנים 2004-2014 1,315 חדרים בלבד.

עם זאת, המלונאים מדגישים שהם מסכימים לתחרות וכל תחרות היא מבורכת, אך כולם מסכימים על חוסר ההוגנות במצב שנוצר. לטענתם, התופעה גורמת להפסד הכנסות ממסים של 300 מיליון שקלים בשנה בתל אביב בלבד.

אז מה שאכפת לכם זה שאתם פראיירים?

צוראל: "יש חוק במדינת ישראל. אתם רוצים להיות עסק, תשלמו מסים. למה אנשים שמשלמים ארנונה למגורים, הופכים באותו מחיר את הדירה לעסק?".

ג'ימי זוהר, יו"ר התאחדות המלונות בתל אביב ומנכ"ל מלון קרלטון תל אביב, מדבר על נזק נוסף שנגרם מהשכרת דירות המגורים לטווח קצר. "זה עושה לנו נזק מבחינה תדמיתית", הוא אומר. "אנחנו עובדים עם רישיון, משלמים מסים, משקיעים המון כסף ומחר בבוקר מישהו ייקח דירה, ישים בה מיטה של הסוכנות ויעשה ממנה מלון. הגיעו אליי שלוש תיירות שוויצריות, שתכננו להיות בארץ שלושה שבועות. הן מצאו איזו דירה באינטרנט ושילמו עבורה 1,800 דולר. כשהגיעו לדירה, הן מצאו דיר חזירים. ואז הן באו אליי למלון ונשארו רק ארבעה ימים, כי לא נשאר להן כסף ליותר מזה ואף אחד לא החזיר להן את הכסף. כשהם יחזרו לארצן, מה הן יספרו על מדינת ישראל?".

בעלי הדירות: על מה הבכי פה?

ירצו או לא ירצו המלונאים, השכרת דירות לטווח קצר היא כורח המציאות. "המחירים של בתי המלון בתל אביב מאוד גבוהים ודירות הנופש נועדו לחסוך כסף לתיירים", אומר בעל חברה שמנהלת דירות להשכרה לטווח קצר, מהיחידים שהיו מוכנים להתראיין לכתבה זו. "מעבר לעניין הכספי, כשאתה חי בדירה בעיר, אתה יותר מתערבב עם האוכלוסייה המקומית ויש אנשים שמחפשים את החוויה הזו. תוסיפי לזה את העניין שבתל אביב יש מחסור בבתי מלון - במיוחד כשיש כנסים גדולים - ותביני למה יש כאן כל-כך הרבה דירות נופש. לעיר זה טוב שמגיעים תיירים".

א' (36), שמשכיר את דירת אמו ברמת אביב, מספק הסבר נוסף: "השכרת דירות לטווח קצר זה עניין חברתי, לא ביזנס. אתרים כמו airbnb עובדים על אותו עיקרון של פייסבוק: מתכתבים, מתחברים ומסכמים את התנאים בצורה חברית. זה דומה לעסקה למכירת אופניים משומשות ביד2. זה לא מעניינו של איש כמה מכרתי ואם הוצאתי חשבונית או לא. נניח שאחותי חיה בחו"ל ורוצה לבוא להתארח אצלי ואני מגיע איתה להסדר. זה לא סוג של הפרה. זה תחום אפור".

אבל אתה מנהל עסק בבית.

"על-פי החוק, אם אתה משכיר דירה לטווח ארוך - עד 60 אלף שקל לשנה - אתה לא צריך לשלם מס. נניח שעל הדירה שלי אני עושה 80 אלף שקל בשנה. זו לא עבירה כזו גדולה, מה גם שעל דירה כזו יש לי הוצאות כמו ארנונה וכביסה של מצעים ומגבות, הוצאות שאין בשכירות רגילה".

בתי המלון טוענים שזה לא הוגן.

"בקיץ, בתי המלון כאן בתפוסה מלאה והעיר רוצה יותר תיירים. זה לא שבתי המלון עומדים ריקים. זכותו של בן אדם שבא עם המשפחה לארץ להיות בדירה. השוק צריך לענות לביקושים הללו. יש אנשי עסקים, למשל, שסולדים מבתי מלון. כל השנה הם בנסיעות ובבתי מלון וכשהם באים עם המשפחה לחופש, הם רוצים דירה, אפילו שיש להם אמצעים לשכור קומה שלמה במלון. אז על מה הבכי פה? הם לא מפסיד כסף בגללי. אני לא פוגע באף אחד. כשיש יותר תיירים, הם מפרנסים יותר עסקים. בגלל זה העירייה שותקת ולא מפריעה".

הדירה של א', שנמצאת בבעלות משותפת שלו ושל אמו, מאוכלסת כ-50% מהזמן. מדובר בדירת ארבעה חדרים, המושכרת ב-675 שקל ללילה. עבודתה של אמו מחייבת אותה להיעדר מהבית ארבעה ימים בשבוע - בימים אלה היא ישנה אצל בתה והדירה מושכרת לפי ביקוש; לעתים האם מאריכה את השהות אצל הבת, בהתאם לדרישה. "שכר הדירה שיוצא לה מההשכרות לטווח קצר, דומה לסכום שהייתה מקבלת לו הייתה משכירה אותה לטווח ארוך".

מי הלקוחות שלכם?

"זה מגוון. למשל, משפחה שגרה באילת וההורים גרים בסביבה. הם באו להיות עם ההורים בחגים ושכרו את הדירה ל-12 יום. הייתה גם משפחה ששיפצה את הבית שלה והייתה צריכה למצוא מקום לשלושה שבועות. השגרירות פנתה אליי בשביל אח"מ שהמשפחה שלו באה לארץ ורצתה דירה לחמישה שבועות. רוב האנשים מחו"ל הם ישראלים שבאים לחופשה בארץ ובמקום להעיק על המשפחה, שוכרים דירה".

אתה דואג לביטוח?

"וואלה, לא חשבתי על הדברים האלה. אבל אלה ששוכרים יודעים שזה לא עסק. הם לא יתבעו אותי. אם אני מתארח אצל חבר בחו"ל, נופל ושובר רגל, אני אתבע אותו?".

אצל חברות הניהול, הדברים מסודרים יותר. עובד בחברה כזו, המחזיקה 80 דירות ליד הים, מספר שרוב הדירות שבניהולו שייכות לאנשים שלא חיים בארץ, או נמצאים פה חודש-חודשיים בשנה. השוכרים משאירים פיקדון וכרטיס אשראי למקרה שיצטרכו לשלם על פגיעה בנכס והחברה מספקת לתיירים אווירה של מלון - עד רמת המצעים, המגבות והפן. הדירה הזולה ביותר שהחברה מציעה היא דירת סטודיו ביפו ב-80 דולר ללילה ואילו היקרה ביותר, בת ארבעה חדרים, יכולה להגיע ל-400 דולר. "לתייר זה מאוד משתלם, כי הוא מקבל דירה קרוב לים במחיר הרבה יותר נמוך ממלון", אומר העובד.

סיימון ברקלי, עולה מסקוטלנד, פתח ב-2009 עמוד פייסבוק, שהפך במרוצת השנים לחברה בשם Stay at my place. ברקלי מספר, ש"עוד לפני ש-airbnb תפס תאוצה, ראיתי בפייסבוק שיש הרבה אנשים שנוסעים לחו"ל ומציעים את הדירה שלהם להשכרה ומנגד, אנשים שמחפשים דירות בחו"ל. התחלתי את החברה בהחלפות דירות והיום יש לנו באתר 50 דירות: 40 בתל אביב והיתר בירושלים, בנתניה ובהרצליה. רוב הדירות הן דירות נופש של תושבי חוץ ואנחנו מנהלים עבורם את הדירות".

למה לדעתך הביקוש לדירות כאלה כל-כך גדול?

"בעיקר בגלל המחיר: משפחה רוצה בית עם מטבח, כדי שתוכל לבשל ולחסוך את העלות הגבוהה של המסעדות. פונים אלינו בעיקר תושבי חוץ או ישראלים שמחפשים דירה עבור המשפחה שמגיעה מחו"ל".

יש עבודה כל השנה?

"בתל אביב כן. בנתניה ובירושלים עיקר העבודה הוא בחגים ובאוגוסט".

השכנים: איכות חיינו נפגעת

אם נחזור לאוהב עמי, הרי שכתב האישום שלו נולד כאמור מתלונה של שכנים, ולפיה הם "מתנגדים נחרצות ומודאגים מכך שביטחוננו האישי והפרטי יופר, ערך דירותינו ירד, עודף רעשים, תנועה רבה של אנשים זרים ושאיכות חיינו תיפגע באופן משמעותי".

תושב תל אביב שחי בבניין שבו דירה המושכרת לתיירים מתאר את התחושה: "יש לנו תחנת רכבת בבניין. בתור תייר, אתה לא הולך לישון בשעה שמונה או תשע בערב. יש בבניין קירות דקים, שדרכם אתה שומע המון רעשים. יש המון בלגן ורעש הכרוך בסחיבת מזוודות ובעלייה וירידה במדרגות. זה לא נעים כל-כך".

א', שמשכיר את דירת אמו ברמת אביב, טוען שלו דווקא השכנים לא מציקים. "יש לנו בין שוכר אחד לשניים בחודש. עד היום לא שמענו אותם. זה נעשה בצורה כזו שזה לא בוטה. מבחינת השכנים, זה כאילו שמישהו מהמשפחה הגיע להתארח אצלי. מבחינתם, אימא שלי גרה בדירה".

גם אוהב עמי סבור שהתלונה של השכנים הייתה קנטרנית, שכן היא הוגשה ב-28 באפריל, לפני שנכנס התייר הראשון לדירה. "אני יכול להבין את החשש של השכנים, אבל אני חושב שאחד מהשכנים בקומה רצה למכור את הדירה והוא חשש שמה שאני מתכנן יפגע לו במחיר הנכס. בינתיים הוא מכר. זה בניין של 24 דירות, של זוגות או יחידים, כך שאין פה שום עומס על התשתיות, מה גם שיש שתי מעליות. חוץ מזה, התחלופה של הדיירים הייתה נמוכה, חלק באים לשבועיים או יותר ולכל הפחות לחמישה ימים. הסבירות שהשכנים ייתקלו באנשים עם מזוודות היא קטנה והטענה הזאת היא קנטרנית ולא רצינית".

לא בטוח. בעל חברה לניהול נדל"ן, שבעבר השכיר דירות, מעמיד דברים על דיוקם: "לגור בבניין שבו משכירים דירה לטווח קצר זה כמו לגור ליד משרד. יש הבדל בין משפחה שגרה בבניין באופן קבוע לבין דייר שמתחלף כל שבועיים - יש הרבה יותר תנועה".

הרשויות: בדרך לרגולציה לייט?

בהינתן העובדה שכל הצדדים בסיפור הזה צודקים - המשכירים, המלונאים והשכנים - נשאלת כעת השאלה לאן הולכים מכאן? האם כתב האישום שהוגש נגד אוהב עמי מעיד על מדיניות חדשה של עיריית תל אביב-יפו נגד השכרת הדירות לטווח קצר? האם התופעה תישאר פרוצה, תוגבל או תוסדר, כפי שנעשה במקומות אחרים בעולם (ראו מסגרת)?

גורמים בעיריית תל אביב-יפו טוענים כי אין מדובר במדיניות חדשה. הם מודים כי תופעת ההשכרה לטווח קצר תורמת לתיירות בעיר ושכרגע, בשל המחסור הגדול בחדרי מלון בעיר, אין כוונה לאכוף את החוק או לשנות את מדיניות עצימת העיניים. על כך מעידה גם תגובתה הרשמית של העירייה: "העירייה אוכפת את החוק אך ורק במקרי קיצון, שבהם אדם הופך את דירתו לבית מלון בפועל ללא אישור לשימוש חורג, ושכתוצאה מכך נוצר מצב שבו כמעט מדי יום מתחלפים האורחים בדירה וגוררים עקב זאת תלונות מצד השכנים".

לדברי עו"ד דורון טל, שמייצג את אוהב עמי, "מרשי הוא קורבן של בלון ניסוי של העירייה, או שהעירייה לא באמת התכוונה להגיש את כתב האישום. הרי רון חולדאי התגאה בכך שתל אביב היא אחד מעשרת היעדים המבוקשים של airbnb וזה מופיע באתר העירייה". על הטענה המוצגת בכתב האישום בנוגע לשימוש חורג של יחידת מגורים ליחידת נופש הוא אומר: "אין חיה כזו. בחוק הישראלי היו כתבי אישום אחרים על שימוש ביחידת נופש למגורים, כמו בדירות הנופש במרינה בהרצליה, אבל לא מקרים הפוכים שבהם הוגשו כתבי אישום על שימוש ביחידת מגורים לנופש - ודרושה איזו אזהרה הוגנת. הלקוח שלי לא ידע שאסור, ואף אחד לא אמר שאסור. כרגע המדיניות היא: לא התלוננו - אנחנו לא אוכפים. ואני אומר: אתם לא יכולים לבודד מקרה אחד רק בגלל שהשכנים התלוננו. הרי יש 5,000 דירות!".

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "מדובר בתושב אשר פיצל את דירתו ללא היתר והפך את חדר היציאה לגג ליחידת אירוח בפועל, כאשר בעירייה התקבלו תלונות מהשכנים מאחר ותיירים רבים עלו וירדו עם מזוודותיהם בחדר המדרגות. הדבר דומה לפתיחת עסק כגון גן ילדים או מרפאת שיניים ללא היתר בבניין מגורים".

עו"ד כרמית בר-און, ראש מחלקת מלונאות במשרד יהודה רוה ושות', המייצג את התאחדות בתי המלונות בישראל, חושבת שיש בשורה בכתב האישום. "אם מסתכלים על פסק הדין שניתן לפני חודש לבית המשפט לעניינים מקומיים שהרשיע בעל דירה מכיוון שהשכיר אותה לאירועים פרטיים ועל כתב האישום נגד אוהב עמי, יש פה איזו הבנה שיש לשמור על שלום הציבור ועל שלום השכנים וצריך להתחיל באכיפה שוויונית".

אבל חסרים חדרי מלון בתל אביב.

"צריך לעשות הבחנה בין סבלוט מזדמן של דירות לבין בעלי נכסים שקונים בניינים שלמים כדי להפעיל אותם כמלונות. גם אנחנו מבינים שאם סטודנט חוזר הביתה להורים שלו בקיץ ועושה סבלוט של חודש לדירה שלו, אין מה להתעסק איתו. אבל בתופעה הכללית יש עקיפה של כל חוקי המיסוי וחוקי תכנון ובנייה. אנשים כמו אוהב עמי יודעים שהם מפעילים פנסיון, ועליהם לעמוד בדרישות החוק".

את מציעה לדרוש מהם ארנונה כמו שדורשים מבתי מלון?

"חייבת להיות 'רגולציה לייט', שאנשים פרטיים יוכלו לעמוד בה. אם אתה משכיר את הדירה שלך עד חודש בשנה - זה בסדר. בקצה השני של הספקטרום יש יזמים שהופכים את זה לעסק ומצפצפים על החוק - זה גם פוגע באיכות החיים של התושבים וגם מעלה את מחירי השכירות לטווח ארוך".

מה קורה בעולם?

עיריית סן פרנסיסקו הסדירה את נושא השכרת הדירות לתיירים, וגם עיריית ניו יורק תהיה חייבת להתרכך

הרבה לפני שהמלונאים בישראל הקימו קול צעקה, ידעה airbnb מהמורות חוקיות וסיבוכים משפטיים בחצר האחורית שלה ובמקום הולדתה, סן פרנסיסקו. שם, וגם בניו יורק, התקבלה החברה בתשואות מצד הקהל, אך באגרופים קמוצים מצד המלונאים, שמהרגע הראשון יצאו לקרב על המונופול שלהם.

סן פרנסיסקו היא גם ביתם של מלונות יקרים מאוד: לילה במלון הסיינט ריג'ס הנחשב במרכז העיר מגיע ל-500 או 600 דולרים בסופי שבוע ומטפס עד אלף דולר ללילה בעת שהכנסים הטכנולוגיים הגדולים מתרחשים בעיר. כניסתה של Airbnb בישרה מהפכה עבור מבקרי העיר ודייריה כאחד. "אנחנו משלמים מחיר מופקע של 3,000 דולר לחודש עבור הדירה הקטנה שלנו. בזכות האתר הזה הבנו שאנחנו יכולים בעצם לצאת לחופשה לשבוע כשיש כנס גדול בעיר ולגבות משהו כמו 250 דולר ללילה או אפילו 300, וכך בעצם לשלם שני שלישים משכר הדירה בשבוע אחד של השכרה או לכסות את החופשה השנתית שלנו. המדהים הוא שהדירה נחטפת במחיר הזה בגלל עלויות המלונות המטורפים", סיפר ל"גלובס" דן, המתגורר בשכונת יירבה בואנה במרכז העיר ליד המלונות הגדולים.

לאור התנגדות לובי המלונאים, חידדו המחוקקים את החוק הנוגע לאירוח בסן פרנסיסקו ולמעשה אסרו על כל בעלי הבתים להשכיר לתקופה של פחות מ-30 יום ללא אישור מיוחד מהעירייה הנקרא "אישור בד אנד ברקפסט", אישור יקר שמקבלים מלונאים לאחר תהליך ארוך. בעלי המלונות הגיבו בשמחה לנחישות העירונית, אך מהר מאוד גילו ששמחתם מוקדמת - לעירייה לא הייתה כל יכולת לאכוף את החוק. וכך, באופן "בלתי חוקי" המשיך האתר לצמוח ולגדול למגינת ליבם של המלונאים, שנאלצו גם הם לבסוף להתקפל.

ממש לאחרונה, הוסדר הנושא באמצעות הסרת התקנה הסוררת וקביעת נהלים חדשים: כל בעל דירה בסן פרנסיסקו רשאי להשכיר את דירתו ב-airbnb אך בתנאי שעדיין יעביר בה את רוב הזמן (כלומר, לא ירכוש דירה רק לצורכי השכרה לטווח קצר) ובתנאי שלא יחזיק בבעלותו שתי דירות שונות שאותן ינהל (כלומר, שלא יהפוך את האירוח לזמן קצר לקריירה חלופית). בנוסף, ביקשו בעירייה מהמארחים להוציא "תעודת מארח" בעלות של 50 דולר בבניין העירייה - דרישה שגם היא נראית לאור ניסיון העבר כלא אכיפה וספק רב כמה מהמארחים אכן יטרחו לעשות זאת. כך או כך, דרכה של airbnb לעבר המיינסטרים סלולה כעת, עם חותמת חוקית.

על-פי ההערכות, פריצת הדרך בסן פרנסיסקו צפויה לסייע לחברה להסדיר גם את עסקיה בניו יורק - שם הקמפיין של בעלי המלונות אגרסיבי בהרבה, דבר שהוביל להפגנות משני הצדדים - הן של המארחים והן של המתנגדים לאישור החוקי לאתר ההשכרות לטווח קצר. הקמפיין המסיבי משני הצדדים בניו יורק כלל מודעות ענק ברכבת התחתית, מודעות רדיו וכרזות בעיתונים. ב-airbnb טענו כי האתר מאפשר לרבים להרוויח כסף נוסף וחיוני, שמאפשר להם להמשיך ולהתקיים ברמת המחירים העולה בניו יורק, וכי האתר מספק פרנסה לניו-יורקרים רבים מכל שכבות האוכלוסייה. המלונאים ביחד עם מחוקקים שהתגייסו לצדם, לעומת זאת, נפנפו במחקר שטוען כי הרוב המוחלט של ההשכרות נעשה בשלוש שכונות עילית במנהטן, שתושביהן נמנים עם העשירון העליון בעיר בלבד. כיום, רוב המארחים המציעים את דירותיהם בניו יורק למעשה עוברים על החוק - אך בדומה לעמיתיהם בחוף המערבי, אנשי עיריית ניו יורק גם הם חסרים את האמצעים לאכוף את ההנחיות. כך שעל-פי הנחת רבים, פתרון מרוכך בדומה לזה שהתקבל לאחרונה בסן פרנסיסקו, הוא רק עניין של זמן, בדומה להסדרה שנעשתה בסופו של דבר לשירותי ההסעות כמו אובר וליפט, למגינת ליבם של נהגי המוניות בער ים השונות.