הבוננזה של דוראד

כך העניקה המדינה רישיון להדפסת כסף בתשואות חלומיות ליזמים פרטיים

תחנת דוראד בעת בנייתה / צילום: יחצ
תחנת דוראד בעת בנייתה / צילום: יחצ

לפני כארבעה חודשים גוללנו פה את סיפורו של משק החשמל, של חברת החשמל ושל יצרני הכוח הפרטיים. השבוע קיבלנו תימוכין לכל התיאוריה שפיתחנו ולפיה המדינה מובילה את חברת החשמל בבעלותה לפשיטת רגל בעיניים עצומות לרווחה ובמקביל נותנת רישיון להדפסת כסף עם תשואות חלומיות ליזמים של תחנות הכוח הפרטיות.

בתווך יש את הוועד של עובדי חברת החשמל, שרוצה תמיד קצת יותר מדי לעוד רפורמה שמעולם כבר לא תצא אל הפועל. לכן כולם רצים עם הראש בקיר: חברה שיש לה יותר מדי עובדים, יותר מדי חובות ועם השנים פחות מדי הכנסות. מה זה אומר? פשיטת רגל או תמיכה ממשלתית.

הנה תזכורת מהטור הקודם בנושא: המונופול של חברת החשמל נמצא בשנים האחרונות תחת התקפה, די בצדק: ממשלת ישראל החליטה לעודד את התחרות במשק החשמל בתוך הגדלת כושר ייצור החשמל על ידי יצרני חשמל פרטיים וקבעה יעד של כ-20% מכושר הייצור בישראל עד 2020.

העניין הזה מתקדם לא רע: ב-2013 עמד כושר הייצור של יצרני החשמל הפרטיים על כ-7.5% מכלל כושר הייצור וצפוי להגיע ב-2014 לכ-17%. ב-2013 נכנסה לפעולה תחנת הכוח של או.פי.סי (החברה לישראל של עידן עופר), והשנה, כאמור, החלה לפעול תחנת כוח בשם דוראד.

כדי לדחוף את התחרות, העניקה המדינה ליצרני החשמל הפרטיים הגנות שונות: חברת החשמל חייבת לרכוש מהם חשמל לפי תעריפים ותקנות שנקבעים על ידי הרגולטור; לחבר אותם לרשת החלוקה וההולכה שלה; לספק להם שירותי תשתית כדי לספק חשמל בעצמם לצרכנים; לתת שירותי גיבוי לאספקת חשמל וגם אם יש איזשהו כוח עליון (מלחמה וטרור) שפוגע חלילה וחס במתקן הייצור של יצרני החשמל הפרטיים, חברת החשמל היא שתשלם את החוב (מקור המימון) על מתקן החשמל של היצרן הפרטי בתקופת האירוע.

כלומר, יצרן חשמל פרטי נראה כמו הזדמנות לעשיית כסף קל, יופי של תשואות על ההון, אף שהיצרנים עצמם די מייללים. השורה התחתונה: חמישית מכוש ר ייצור החשמל כבר אינו של המונופול ויש לזה השלכות ברורות על השורות העליונות והתחתונות בדוח הרווח וההפסד של חברת החשמל, והכיוון הוא כמובן לרעה.

50 מיליון שקל, אלה הם דמי הייזום או דמי הניהול שקיבלו בשנת 2010 קבוצת דורי וקבוצת אדלקום, כל אחת, כתוצאה מהקמת תחנת הכוח דוראד, יצרן החשמל הפרטי הגדול בישראל, שהחל לפעול השנה. דמי ניהול או דמי ייזום נשמעים תמיד יפה, כאילו יש פה באמת איזשהו "ניהול" יוצא דופן או "ייזום" מבריק ששווה כל כך הרבה כסף. אבל מאחורי המילים היפות הללו, "ניהול וייזום", מסתתר סיפור הרבה פחות יפה.

הסיפור של דוראד הוא אחד הסיפורים היותר שערורייתיים במשק החשמל, וגם הוא משקף את חוסר האונים של המדינה בטיפול שלה במשק החשמל. המקרה של דוראד הגיע לשיא האבסורד: המדינה, בעצמה, הייתה היזמית הראשית, באמצעות חברה ממשלתית שנקראת קצא"א (37.5%) והיא צירפה אליה שלושה "יזמים" - אדלקום (18.75%) של אורי אדלסבורג (תזכורת: המסוק שלו פלוס הפרארי שלו חנו השנה במיני שדה התעופה של שיבא שבנה מנכ"ל בית החולים פרופ' זאב רוטשטיין, בניגוד לנהלים, ובדמי "חניה" נמוכים יחסית למקובל בשוק); קבוצת דורי, היום של גזית גלוב (18.75% עם ההקמה, היום 11.25% לאחר שמכרה 7.5% לחברת אלומיי של שלמה נחמה); וחברת זורלו הטורקית (25%).

ועוד אבסורד קטן: על פי דוח המבקר, המדינה למעשה נתנה לדור אד את הקרקע להקמת תחנת הכוח בחינם וללא מכרז (סמוך לאשקלון).

עם הסגירה הפיננסית של הפרויקט ב-2010 (היקפו נאמד אז בכ-4.5 מיליארד שקל) משכו או קיבלו שני ה"יזמים", קבוצת דורי ואדלקום, 50 מיליון שקל (!) כל אחד כדמי ניהול וייזום. על מה ולמה? התחנה עוד לא קמה, היא לא החזירה גרוש מההלוואות שלקחה, עוד לא הרוויחה פרוטה, עוד לא ייצרה חשמל והנה שני ה"יזמים", שנהנים ליזום בחסות המדינה, מושכים או מקבלים למפרע, כל אחד, 50 מיליון שקל. לא מיליון או שניים, שלושה או ארבעה, 50! איפה הייתה המדינה, בעלת המניות הגדולה בעסק הזה, ולמה הבנקים המלווים שתקו? עכשיו אתם מבינים איך ניתן בישראל לעשות כסף בקלי קלות?

רגע, רגע, ה-50 מיליון שקל זה ממש בוטנים. למזלנו, שתי חברות ציבוריות (קבוצת דורי ואלומיי) מחזיקות נתחים מדוראד ולכן חייבים לפרסם את הדוחות המלאים של דוראד אנרגיה, החברה המפעילה את תחנת הכוח הפרטית. השבוע פרסמו השתיים את דוחותיהן וחשפו גם את הדוחות של דוראד. רבותיי וגבירותיי, הכותרת הראשית של השבוע התחבאה מתחת לאף: איזו בוננזה! והרי המספרים:

693 מיליון שקל, אלה ההכנסות של דוראד ברבעון השלישי. נכון, זה אולי רבעון דומיננטי של הקיץ, אבל עדיין אלו הכנסות מרשימות ואלו בדיוק ההכנסות שיורדות מחברת החשמל שנאנקת תחת חובות.

140 מיליון שקל, זה בערך (כ-20% על-פי עדותה של דוראד) ההכנסות של תחנת הכוח מ... חברת החשמל. איך זה שחברת החשמל תורמת גם להכנסות המתחרה שלה? ובכן, מדובר בעיקר בתשלומים "עבור זמינות". מה זה "זמינות"? זו האפשרות שחברת החשמל תשתמש בתחנת הכוח הפרטית במקרה של תקלות או עודפי ביקוש שהיא לא עומדת בהן. בפועל, זה למעשה ישראבלוף: גורמים במשק החשמל יודעים לספר שבפועל ידוע לכול שהיא אינה זמינה להפעלה כיוון שהיא לא רכשה את הגז הטבעי לשם כך. כי הרי בלי גז אי אפשר לייצר חשמל. בקיצור, דוראד מקבלת ותקבל מאות מיליוני שקלים בשנה מחברת החשמל בשביל ישראבלוף, רק כי חכמי הרגולציה קבעו כך. ולמה דוראד, למשל, לא משלמת לחברת החשמל על שירותי גיבוי שהמונופול מעניק לה? אה, שוב חכמי הרגולציה קבעו כך.

166 מיליון שקל, זה הרווח התפעולי של דוראד, 24% מההכנסות. שיעורים יפים לכל הדעות.

84 מיליון שקל, זה הרווח הרבעוני של דוראד, 12% מההכנסות וקצב שנתי של רווח העומד על כ-300 מיליון שקל בשנה. ואיך זה שאיש לא שם לב לנתונים הללו? אה, זה משק החשמל, הוא מורכב, מלא רגולציה, תנו לנו להשוות מחירים בסופר כל שני וחמישי.

לקוחות: משרד הביטחון ומקורות הם בין הלקוחות של דוראד, שמקבלים תעריף מוזל בכ-8% מתעריף החשמל מהתעריף הסטנדרטי של חברת החשמל, ודוראד זכתה בהם ללא מכרז. איזה יופי של לקוחות! לקוחות בטון. מי צריך להתעסק עם גב' כהן מחדרה או כל לקוח פרטי אחר? לדוראד יש לקוחות ממשלתיים שלא יכולה להיות איתם שום בעיה.

סיסמאות: אז בואו נראה מה קרה בשורה התחתונה: חכמי האוצר וחכמי הרגולציה אמרו דבר שנשמע נפלא: נייצר תחרות לחברת החשמל, לטובת הצרכנים כמובן. התחרות תגרום לחברת החשמל להתייעל, תוריד את התעריף, הצרכנים ייהנו ושישו ושימחו, הללויה לשוק החופשי! מה שקרה בפועל זה לא שוק חופשי ולא נעליים, אלא שוק מאוד סגור. הממשלה למעשה ארגנה לעצמה חשמל בזול ללקוחות ממשלתיים, אף צרכן לא נהנה מכך, לא תעשייתי ולא פרטי, ורק בעלי המניות המעטים חוגגים עם רווחים אדירים ותשואות חלומיות של עשרות אחוזים על ההון העצמי (נחמה פורתא: המדינה היא גם בעלת מניות בדוראד). והסיפור הגדול: באין פתרון לבעיה הגדולה מכולן (חברת החשמל), היא הולכת היישר לפשיטת רגל.

סיכום הביניים של השערורייה: דוראד פועלת היום באפס סיכון עסקי, מקסימום רווח וגמישות מופלאה, והכול בחסות הרגולטורים הישראלים וחכמי האוצר. ומה קורה, למשל, כאשר דוראד נופלת בגלל תקלה כזו או אחרת? אה, הלקוחות השמנים שלה לא ייפגעו, כי מי שייפגע הם תושבי אשקלון והסביבה שדוראד נאלצת להוריד להם את החשמל עד לייצוב הרשת האזורית. כלומר, חברת החשמל מחויבת לפגוע בלקוחותיה כדי שלקוחות השמנת של דוראד לא ייפגעו חלילה וחס. ועוד פרט מעניין: הקבלן הטורקי, זורלו, בעל מניות בדוראד, הבטיחו לבצע בישראל רכש גומלין תעשייתי וצבאי וחזרו בהם. מי מטפל בכך? אף אחד, כמובן.

4.8 מיליארד שקל, זה היקפו של פרויקט דוראד, והם מומנו כך: 3.8 מיליארד שקל הלוואות מבנק הנושאות ריבית ריאלית שנתית של 5.5% ופירעונן הוא עד שנת 2031, ב-34 תשלומים חצי שנתיים. והשאר, מיליארד שקל, שימו לב: הלוואות בעלים נושאות ריבית ריאלית שנתית בשיעור של 10%(!). אם אנחנו היינו בעלי דוראד, היינו רצים מיד לגופים המוסדיים עם הדוחות האחרונים, מגייסים מהם בריבית נוחה ומחליפים את ההלוואות הבנקאיות היחסית יקרות. לפני זה, כדאי לעו"ד אורית פרקש-הכהן, יו"רית רשות החשמל, לשוטט באתר האינטרנט של הבורסה ולשלוף את הדוחות של דוראד אנרגיה. היא זו שדוחפת ללא ליאות את התחנות הפרטיות והיא זו שצריכה להגיש דוח לציבור על השערורייה. אין כמו המספרים, הם מדברים בעד עצמם.

דוראד
 דוראד

צרו איתנו קשר *5988