"רק לדמיין מה עובר לאובמה וקרי בראש: כל אחד חוץ מביבי"

ארון דייוויד מילר, לשעבר אחד ממובילי המו"מ בין ישראל לפלסטינים: "מנהיגי ארה"ב צריכים לגלות זהירות רבה מאוד לפני שיתחילו להתערב בפוליטיקה הישראלית" ■ קרי: לא אומר דבר על פוליטיקה של מדינה זרה

בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
בנימין נתניהו / צילום: רויטרס

ארון דייוויד מילר, חוקר בכיר במרכז וודרו ווילסון בוושינגטון ולשעבר אחד ממובילי המו"מ בין ישראל לפלסטינים, מזהיר את ממשל אובמה: אל תתפתו להתערב מאחורי הקלעים בבחירות הבאות בישראל במאמץ להיפטר אחת ולתמיד מראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו. אתם עלולים לקבל רה"מ שיהיה, מבחינתכם, הרבה יותר גרוע. נתניהו כנראה הוא הרע במיעוטו, מנקודת המבט של הממשל הנוכחי.

במאמר באתר של "פורין פוליסי מגזין", שפורסם אתמול (ג'), כותב מילר: "אני יכול רק לדמיין אלו מחשבות על ראש ממשלה חדש בישראל מתרוצצות במוחותיהם של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ושר החוץ, ג'ון קרי. בהחלט ייתכן שהם מאמינים שכדאי לממש את הנוסחה 'כאחמב' - כל אחד חוץ מביבי'".

"אבל מנהיגיה הגדולים של ארה"ב צריכים לגלות זהירות רבה מאוד לפני שיתחילו להתערב בפוליטיקה הישראלית", מוסיף הכותב. "הם באמת יוכלו לקבל ראש ממשלה חדש, אבל זה לא יהיה בהכרח ראש הממשלה שבו הם מעוניינים. סקר חדש מראה, שנפתלי בנט נראה כמנהיג הימין בישראל, לא נתניהו. לאור העובדה שמצבו (האלקטורלי) של הימין טוב הרבה יותר מזה של המרכז, בנימין נתניהו עשוי דווקא להצטייר כתוצאה בהחלט לא רעה, אחרי שישקע אבק הבחירות".

"ארה"ב גורסת, שהיא אינה מתערבת בפוליטיקה הישראלית, בדיוק כפי שישראל אומרת, שהיא אינה מתערבת בפוליטיקה האמריקאית", כותב מילר. "אבל ברור שזה אינו נכון. הייתי עד, במו עיניי, להתערבות אמריקאית כזו ב-1991 ושוב ב-1996, כאשר וושינגטון ניסתה להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל. המאמץ הראשון הוכתר בהצלחה מסוימת, והמאמץ השני נכשל כליל".

לדברי מילר, ב-1991, כאשר יצחק שמיר היה ראש ממשלה, סירב הנשיא דאז, ג'ורג' בוש האב, להיענות לבקשת ישראל להעניק לה ערבויות למימון עלויות קליטת עליה בגלל פעילות ההתנחלויות של ישראל. הערבויות האלה ניתנו ליצחק רבין לאחר שהוא גבר על שמיר בבחירות ב-1992. ההחלטה על שלילת הערבויות התקבלה זמן רב לפני שאפילו נקבע מועד הבחירות, אך שלילתן היתה אחת מהסיבות לתבוסת שמיר, מציין הכותב. שמיר נתפס כרה"מ שקילקל את יחסי ישראל - ארה"ב, והתפיסה הזו החלה להתגבש זמן רב לפני הבחירות.

ארה"ב התערבה בבחירות בישראל פעם נוספת ב-1996, בתקופת נשיאותו של ביל קלינטון, כאשר שמעון פרס, ראש הממשלה בפועל אחרי רציחתו של רבין, התמודד מול נתניהו, לדברי מילר. וושינגטון סייעה לפרס ע"י שיגורו של האדם הפופולרי ביותר בישראל, ביל קלינטון עצמו, לפסגת עושי השלום בשארםא-שייח, בהשתתפות מנהיגים ערביים רבים. כתום הוועידה בא קלינטון לביקור בישראל.

הכוונה היתה להדגיש את אמינותו של פרס, להפגין שהוא ידיד של קלינטון ולהראות שהוא יהיה מסוגל לנהל את היחסים עם ארה"ב ועם מדינות ערב בזמנים קשים, אומר מילר. ההתערבות הזו לא צלחה. הסיבות העיקריות היו, קרוב לוודאי, קמפיין בחירות לא מוצלח של פרס, והעובדה שערביי ישראל לא הלכו לקלפיות במחאה על מדיניות ישראל בלבנון באותה שנה.

במסיבת עיתונאים בבריסל אמר ג'ון קרי, כי הוא מקווה שהממשלה הבאה בישראל תקדם פיתרון לסכסוך עם הפלסטינים ותנהל מו"מ עימם, אך הוא הדגיש, כי לא יאמר דבר על הפוליטיקה הפנימית של מדינה זרה ובוודאי לא על בחירות בישראל, שאותה הגדיר כ"בעלת ברית, שותפה וידידה".