השמש זורחת במערב ושוקעת במערב

גם העונה ממשיך המערב ב-NBA לפרק לגורמים את המזרח, והסיפור הזה כבר נגרר למעלה מעשור וחצי ■ בליגה נשמעים קולות שקוראים לרפורמה

סטפן קארי, NBA, גולדן סטייט ווריירס מול ניו אורלינס פליקנס / צלם: רויטרס
סטפן קארי, NBA, גולדן סטייט ווריירס מול ניו אורלינס פליקנס / צלם: רויטרס

בעונה של 82 משחקים שמתחילה בסוף אוקטובר, קבוצות טובות אמורות לשלב להילוך באמת גבוה רק אחרי משחק האולסטאר, שנערך באמצע פברואר. אוקלהומה סיטי ת'אנדר לא יכולה להרשות את זה לעצמה: מאזן שלילי של 12-5 בסוף נובמבר - בעקבות פציעות של קווין דוראנט (החמיץ את 17 המשחקים הראשונים בגלל שבר מאמץ ברגל) ושל ראסל ווסטברוק (החמיץ 14 משחקים בגלל שבר בכף היד) - הכניס אותה למוד של רדיפה. מאז שהשניים חזרו, הת'אנדר ניצחו בשבעה משמונת המשחקים שלהם, ודוראנט מודע לכך שעד סוף העונה "אנחנו חייבים לשים גז".

אוקלהומה חייבת לשים גז רק כי היא משחקת במערב. בעונה הקודמת דאלאס מאבריקס נזקקה ל-49 ניצחונות כדי להשיג את הכרטיס השמיני והאחרון לפלייאוף במערב, שנתן לה את הזכות להפסיד לסן אנטוניו ספרס בסיבוב הראשון. הרף הזה לא עומד לרדת העונה, מה שאומר שאוקלהומה תצטרך לנצח לפחות ב-37 מ-57 המשחקים שנשארו לה רק בשביל להתמודד נגד הקבוצה הבכירה במערב. במזרח, לעומת זאת, מאזן שלילי של 44-38 (אטלנטה הוקס) הספיק בעונה הקודמת כדי להגיע לפלייאוף, ו-49 ניצחונות היו נותנים את המקום השלישי.

***

העליונות של המערב היא סיפור של יותר מעשור וחצי. "השינוי בא כששאקיל אוניל עבר מאורלנדו ללייקרס", אמר סטיב קר, מאמן גולדן סטייט. "זו הייתה נקודת המפנה. פיל ג'קסון הגיע ללוס אנג'לס, הלייקרס נהיו דומיננטיים, הספרס הבשילו, ופתאום היו לך שני מועדונים דומיננטיים במערב, אבל גם כל האחרים במערב היו תחרותיים ובחרו טוב בדראפט". התוצאה הייתה חוסר איזון שהלך והחמיר: המערב זכה ב-11 מ-16 האליפויות האחרונות; ב-12 מ-13 העונות האחרונות המערב סיים עם מאזן יותר טוב במשחקים בין-מחוזיים (העונה הוא עומד על 48-91 למערב); ובעשור האחרון המדורגת שמינית במערב סיימה בממוצע עם שבעה ניצחונות יותר מהשמינית במזרח.

אחוז ניצחונות של קבוצות המערב על קבוצות המזרח
 אחוז ניצחונות של קבוצות המערב על קבוצות המזרח

בחודשים האחרונים חוסר האיזון בין המחוזות התחיל להעסיק כמה מבעלי הקבוצות במערב, שבאופן טבעי מתוסכלים מהתחרות הקלה במזרח. רוברט סארבר, הבעלים של פיניקס סאנס, שבעונה הקודמת ניצחה 48 משחקים ונאלצה לראות את הפלייאוף בטלוויזיה, העלה בישיבת הבעלים באוקטובר הצעה לביטול המחוזות בפלייאוף, כלומר שבסוף העונה הרגילה 16 הקבוצות בעלות המאזן הטוב בליגה, בלי קשר למחוז שבו הן משחקות, יתחרו ביניהן. "צריך לבחון את זה" אמר סארבר, "אני מתקרב לנקודה שבה אני פשוט חושב שצריך להיות שינוי. זה על הרדאר של הליגה עכשיו".

גם במודל של סארבר קבוצות המזרח, ביחסי הכוחות הנוכחיים, ימשיכו ליהנות מיתרון משמעותי, מכיוון שבעונה הרגילה כל קבוצה משחקת 52 משחקים נגד יריבות מהמחוז שלה, ורק 30 נגד קבוצות מהמחוז השני - מה שמאפשר לקבוצות הבכירות במזרח לנפח את המאזנים שלהן. בנוסף, ביטול המחוזות בפלייאוף יאריך את זמני הנסיעות, קבוצות ייאלצו לטוס מחוף לחוף כבר מהסיבוב הראשון, "מה שבסופו של דבר עלול להשפיע בצורה שלילית על איכות המשחקים", אמר אדם סילבר, הקומישינר של ה-NBA, שהתחייב שהליגה לומדת את הנושא מקרוב.

עוד הצעה שעלתה, מכיוונו של מארק קיובן, הבעלים של דאלאס, היא ארגון מחדש של המחוזות, שבמסגרתו שיקגו, דטרויט, אינדיאנה ומילווקי יעברו למערב, בעוד שדאלאס, סן אנטוניו, יוסטון וניו אורלינס יעברו למזרח, מהלך שאמור לאזן את רמת הקושי של המשחקים בכל מחוז. ההצעה הזאת היא על בסיס גיאוגרפי - הקבוצות מטקסס (יוסטון, דאלאס, סן אנטוניו) ומלואיזיאנה (ניו אורלינס) יושבות גם ככה במרכז המפה של ארה"ב. "אני פשוט חושב שזה מטלטל את הדברים ויוצר עניין", אמר קיובן. "זה משנה את הדברים ואת תהליך החשיבה של הרבה קבוצות. זה הופך את שני המחוזות למאוד תחרותיים, לפחות בטווח הקצר, ואני חושב, על בסיס ההיסטוריה של הקבוצות, גם בטווח הארוך".

***

העניין הוא שקבוצות ב-NBA לא נוטות לחשוב על טובת הליגה בטווח הארוך. דוגמה טובה לכך הגיעה בישיבת הבעלים, כשהצעה לרפורמה בשיטת הלוטרי, המנגון שקובע את סדר הבחירות בדראפט - לא השיגה את הרוב הדרוש. ההצעה ביקשה לאזן את הסיכויים של 14 הקבוצות שלא עולות לפלייאוף לזכות בבחירות הכי גבוהות - כיום לקבוצה עם המאזן הכי גרוע יש הכי הרבה סיכויים לבחור ראשונה - כדי למנוע תופעה בשם Tanking, כלומר הרכבת קבוצות חלשות במתכוון כדי לבנות מחדש דרך הדראפט, מה שקיובן מכנה "מרוץ לתחתית".

המרוץ לתחתית, שמאפיין בעיקר את המזרח בשנים האחרונות, הוא אחת הסיבות העיקריות לחוסר האיזון ב-NBA, ומשקף בעיה יותר גדולה: ההתעקשות של בעלי הקבוצות להיצמד לאינטרסים האישיים שלהם במקום לחשוב על טובת הליגה. בהלך רוח כזה קשה להאמין שהקבוצות שכן מנסות להתחרות במזרח יהיו מוכנות לקבל רפורמות בשיטת הפלייאוף או במבנה הליגה, כמו אלה שסארבר וקיובן מציעים, מפני שבטווח הקצר הן ידחקו אותן מחוץ לפלייאוף, וכל משחק פלייאוף שווה כ-2 מיליון דולר לקבוצה המארחת.

הדרך היחידה לסגור את הפער בין המזרח למערב היא לאמץ את דפוס החשיבה שפיט רוזל, הקומישינר של ה-NFL בשנים 1960-1989, הנחיל בליגת הפוטבול. רוזל שכנע את בעלי הקבוצות שרק ראייה רחבה רחבה יותר, או כמו שהוא קרא לזה, League-think mentality - מה שהתבטא בחלוקת הכנסות שווה ובתקרת שכר קשיחה (כזאת שבלתי אפשרי כלכלית לחצות אותה, בניגוד למנגנון הסביל יחסית שקיים ב-NBA) - תיצור איזון תחרותי, שיהפוך את הליגה ליותר אטרקטיבית בטווח הארוך.

"אנחנו חבורה של רפובליקנים שמנים", אמר ארט מודל, לשעבר הבעלים של קליבלנד בראונס ובולטימור רייבנס, "שמצביעים בצורה סוציאליסטית על פוטבול". השאלה היא האם לאדם סילבר יהיה האומץ לומר: בעלי כל הקבוצות, התאחדו!

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988