עלייתו ונפילתו של הצימר הישראלי

הביקור הראשון שלי בצימר היה באמצע שנות ה-90. הגענו, בן זוגי ואני, בשעת ערב מאוחרת, בחושך מוחלט, למושב עמוקה בגליל העליון, ופילסנו את דרכנו בזהירות אל בקתת העץ המבודדת. החוויה הייתה מימוש הוגן של כל מה שמבטיחות לכם כיום הקלישאות באתרי הצימרים: פסטורליה שלווה בחוץ, חמים ונעים בפנים, מצעים לבנים וחדר אמבטיה מפנק עם חלון ענק, שמפעם לפעם ניבט ממנו סוס לבן שטייל ביער. ביקרנו שם עוד פעם אחת בשנים ההן, ותמיד ידענו שהזמנת המקום, גם לאמצע השבוע, צריכה להתבצע זמן רב מראש. גם המחיר התאים לביקוש, והיה גבוה למדי.

מאז עברו יותר מ-15 שנה, שבמהלכן הסטנדרט הלך ועלה בהתמדה, ועמו גם המחיר. הג'קוזי כבר הפך לפריט כמעט בסיסי, ואחריו הגיעו טיפולי הספא, הסאונה, בריכות השחייה המחוממות (ובמקומות מסוימים אפילו בריכות פרטיות לכל חדר). וכשהסטנדרט עולה, גם הדרישות עולות, וכשהדרישות עולות פורצת התחרות, ובאבולוציה האכזרית הזו - שהצמיחה בשנים האחרונות מספר שיא של צימרים ופריחה גדולה בענף - כל מה שעולה גם חייב לרדת.

לדברי בעלת זוג צימרים ותיקים, בני 16 שנה, ביישוב בגליל המערבי, כשהיא הקימה את בקתות העץ שלה, לקוחות התחרו על המקום. כשהסטנדרטים עלו, היא עשתה שיפוץ והוסיפה ג'קוזי וסאונה. זה היה לפני שמונה שנים, אבל מאז כבר נואשה מהתחרות עם שכניה ומעדיפה לגבות פחות מאשר להיכנס להוצאות של מיליונים.

מנהלת מתחם צימרים בצפון מפרטת את ההוצאות שלה: "ארבע פעמים בשנה צובעים את הבית, יש מכונות של נספרסו וקפסולות קפה ללא הגבלה, קערת פירות, עוגות קונדיטוריה בימי הולדת. ביולי-אוגוסט יש אידוי של קוב מים ביום מהבריכה. בנוסף לזה צריך להביא בחשבון שהעבודה היא רק בסופי שבוע, ביולי-אוגוסט ובחגים".

בעלת זוג צימרים אחרת, ברמת הגולן, מספרת שירדה מ-800 שקלים עבור לילה אחד - לתעריף של 450 שקלים. "אלה שלא מוכנים לרדת מ-800 שקל נשארים ריקים", היא אומרת, "בסוף כולם מורידים".

בעלים של שני צימרים באחד היישובים ברמת הגולן, שאליו עקר מהמרכז לפני שמונה שנים, אומר כי "מראש הצימרים שלנו לא במחירים גבוהים, 600-500 שקלים ללילה, ואני לא רואה שום סיבה לקחת יותר. לא ציפיתי להתעשר מזה ולא תיארתי לעצמי שהם יהיו אווזה שמטילה ביצי זהב, ממש לא".

לדברי ציקי הירש, מנכ"ל פורטל וויקנד, המשמש כבמת פרסום לצימרים, "מידת התפוסה איננה כפי שהייתה בעבר, ומחירי מבצע יכולים לנוע סביב 400 שקלים ללילה במינימום אירוח של שני לילות".

יש עדיין לא מעט צימרים שגובים מחירים הנחשבים לגבוהים, מ-800 שקלים ללילה וצפונה, אבל בדרך כלל מדובר בסופי שבוע ובחגים, וגם אז מדובר בצימרים יוקרתיים למדי, עם שלל פינוקים שאמורים להתחרות במלונות הבוטיק, שצצו בשנים האחרונות במקביל לתחרות המקומית. הוסיפו לזה את מדיניות השמיים הפתוחים, את הנופשונים הזולים יחסית באירופה AIRBNB, וטרנד חדש של "פינוקמפינג" (מחנאות עם פינוקים, שעליה נרחיב בהמשך) - ותקבלו ענף שעשוי למצוא את עצמו עומד מול אתגר לא פשוט.

"ברור שיש איזה כשל בענף הצימרים", אומר מנכ"ל משרד התיירות אמיר הלוי. "בזמנו, המדינה עודדה הקמת צימרים במודל של בד אנד ברקפסט באירופה, אבל בעלי הצימרים הלכו רחוק מדי והשקיעו בצימרים מאוד יוקרתיים, שבסופו של דבר גם נעשה יקר מאוד לתחזק. אלה צימרים לפיינשמעקרים. בעלי הצימרים הגיעו אלינו וביקשו תקציבי עתק לשיפוץ. אמרנו להם, מי אמר לכם להשתגע ככה? זה אמור להיות תיירות עממית, לא תחרות לוולדורף אסטוריה".

לא מתפרנסים מזה

בארץ מוצעים כיום כ-8,000 צימרים, 80% מהם באזור הצפון והשאר בנגב.

לפי נתוני משרד התיירות, עלות הקמת צימר "ברמה טובה" עומדת על כ-3,500 שקלים למטר רבוע (זו רק עלות ההקמה, ללא עלות הקרקע וההיתרים). בתפוסה שנתית של 40% (שזו התפוסה הממוצעת בענף), ובמחיר של 700 שקלים ללילה, החזר ההשקעה יימשך כשנתיים, וזה לא כולל את עלות התחזוקה השוטפת, שכוללת בלאי, כביסות, תשתיות, פינוקים קטנים, שיווק ועוד ועוד.

אייל פרימור, הבעלים של חוות כנרת, מתחם אירוח כפרי עם 18 צימרים, השקיע יחד עם שותפו 2 מיליון שקלים, ואת ההשקעה הוא מעריך שיחזירו בתום חמש שנים ממועד ההקמה. הם גובים באמצע השבוע 450-400 שקלים ללילה. בעונת השיא מגיעים לכ-600 שקלים ללילה לזוג, ו-125 שקלים על כל ילד בחדר. על רווח של יותר מ-30% מההכנסות אין מה לדבר.

"אנחנו מתחבטים עד כמה אפשר להחזיק במחירים כאלה ועושים מאמצים כבירים להביא אוכלוסיות חדשות, כמו תיירות נכנסת מחו"ל", הוא מספר. "מה גם שבגלל המצב הכלכלי, אנחנו מוצאים את עצמנו תמיד במשא ומתן עם האורחים, שמבקשים הנחה על כל דבר שאפשר, ולפעמים אפילו מספרים לנו על הצרות הכלכליות שלהם. בכלל, אנשים שוויתרו על חופשה בחו"ל מרגישים שאפשר להתווכח על המחיר. אז לפעמים נותנים מבצעים וערך נוסף באמצעות ארוחת בוקר".

המצב הביטחוני ודאי לא מוסיף.

"נכון. לפני צוק איתן זו הייתה השנה הכי טובה מאז 2000. אבל אחריו חטפנו מכה קשה. המכה בתיירות היא מיידית, אבל מצד שני, תיירות הפנים היא גם הדבר הראשון שעומד על רגליו. אנחנו נפגעים ראשונים ומתעוררים ראשונים. זה סוג של יתרון".

אף על פי שבעלי הצימרים כיום מקצועיים יותר ומודעים לשירות ולאפיקי השיווק השונים, מעטים מהם יכולים להתפרנס מהתחום, ולרוב הוא משמש כעסק צדדי או כהכנסה נוספת. לדברי שני בעלי הצימרים ברמת הגולן, מדובר בהשלמת הכנסה. בשני המקרים, הם הגיעו מהמרכז בשביל השקט והמרחבים, והיו מודעים לכך שהצימרים הם רק תוספת. את התקופה הנוכחית, אחרי צוק איתן והחגים, מגדיר אחד מהם כ"הדממה". הם מחכים לשלג שאולי יגביר את ההתעניינות.

"המצב הכלכלי משפיע", אומר אחד מהם. "היו תקופות שבהן היה ביקוש הרבה יותר גדול, אבל בשלוש השנים האחרונות מחירי הארנונה עלו בצורה מטורפת, כי פתאום המועצה החליטה לקחת יותר על אירוח, ומחירי המים שילשו את עצמם ואין שום הנחה לבעלי צימרים. זה ממש חונק. גם המצב הביטחוני באזור משפיע".

לדברי בעלת הצימרים מהגליל, "בגלל ההיצע הגבוה לא כולם עומדים בתחרות, וחלק מהאנשים התייאשו ומשכירים את הצימרים כבתים לדיירים על בסיס חודשי או שנתי". גם עבורה הצימרים אינם העיסוק העיקרי: היא עובדת כמורה, ולכן אינה יכולה להשקיע את כל-כולה בצימרים: "אני אוהבת אנשים, וזה נעים וכיף כשבאים, אבל אני צריכה גם את המנוחה שלי. אני אומרת תודה לבורא עולם על כל מה שנכנס. בעזרת השם, בפנסיה אשדרג שוב. היום אני לא יכולה להשתעבד לצימרים".

בחלק מהצימרים העבירו את הניהול לחברות ייעודיות. "זה כאב ראש, אנשים לא מתים לנהל בעצמם", אומרת מי שמנהלת שני אתרים כאלה. "כשמדובר בשני צימרים זה פחות בעייתי, אבל כשאת מתחילה ללכת על משהו גדול, זה ארבעים שיחות טלפון ביום".

עליית הפינוקמפינג

כדי לסייע לבעלי הצימרים, השיגו במשרד התיירות פטור מרישוי עסק לארבע יחידות אירוח במקום לשלוש, כפי שהיה נהוג בעבר, לאחר שהגיעו למסקנה שארבע יחידות הן נקודת האיזון הכלכלית של בעל צימר, המאפשרת לו להרוויח.

לדברי ואהיל כיוף, מנהל אגף תיירות כפרית במשרד התיירות, בעבר בעלים של ארבע יחידות אירוח, שהיה מחויב לעמוד בחוק רישוי עסקים, הצריך רישיון של משרד הבריאות, "גם אם אתה מפעיל בריכה בגודל של גיגית. אלה דרישות עבור בתי מלון שהחוק לא מתאים לבעלי צימרים. ארבע יחידות ומעלה זה יותר כלכלי. על שתי יחידות צריך לשלם עלויות קבועות כמו על ארבע; למשל, העסקת עובד, הוצאות שיווק ועוד, ובארבע יש יותר הכנסות, ועכשיו גם פטור מחוק רישוי עסקים, וככה אפשר לנהל את העסק בתבונה כלכלית".

משרד התיירות מקדם כיום הקמת צימרים בנגב באמצעות מענק בגובה 24% מסך ההשקעה הכוללת. בעקבות צוק איתן ייתן המשרד הלוואה בערבות מדינה בגובה 85% ומימון של 75% מהייעוץ המקצועי להקמת העסק.

הכול טוב ויפה, אבל אותו משרד תיירות מקדם במקביל - ובמידה רבה מאוד של צדק - את המתחרה הצעירה מאוד אך המאיימת למדי: מחנאות הפינוקים. מדובר בהכלאה של תרבות "חוויות הספא" עם התרפקות על העבר וחזרה לטבע ולתיירות העממית.

"התייר החדש הוא התייר המודרני, שרוצה לשלב מלון חמישה כוכבים בסוף שבוע, לצד רכיבת אופניים בשביל ישראל עם לינת שטח וחיבור לטבע", אומר מנכ"ל משרד התיירות, הלוי. "אנחנו לא מעודדים רק את הלינות של ה-1,000 שקל ללילה או 800 שקל. גם לינה של 150 שקל ללילה בצופר בערבה נותנת מענה למשפחה מטיילת".

במגמה הזו מבחינים גם בבתי ספר שדה של החברה להגנת הטבע. בבתי הספר האלה, תשעה במספר מהחרמון ועד אילת, אפשר לקבל בשיא העונה חדר עם מיטות, פינת קפה, מקרר קטן, מקלחת וארוחת בוקר - ב-183 שקלים לאדם ללילה. בעלי כרטיס "מטמון" (שעולה כמה מאות שקלים למשפחה לשנה), המאפשר כניסה חינם לשמורות טבע, זוכים ל-30% הנחה על מחיר הלינה שצוין.

התפוסה בחגים וביולי-אוגוסט עומדת על כמעט 100% (בהשוואה לכ-80% עבור בעלי הצימרים) ולאורך השנה - על 45% בממוצע. במחיר הזה אפשר להצטרף לסיורים ללא תשלום בשמורות הסמוכות עם מדריכים מקצועיים של בתי ספר שדה.

"בשלוש השנים האחרונות רואים עלייה הדרגתית בביקושים ללינה בבתי הספר שדה", אומרת דבורה ווליניץ, מנהלת אגף תיירות בחברה להגנת הטבע. "אנחנו רואים קהלים שלא ראינו קודם. מעבר למשפחות המטיילות, יש לנו רוכבי אופניים, ג'יפאים ואוכלוסייה מבוגרת. זה קהל שלא פגשנו בעבר".

השלב הבא, אגב, כבר כאן: אתרי קמפינג משודרגים, שהם חצי צימר, חצי קמפינג. "החווה של אדם" בדרום רמת הגולן, למשל, היא מתחם של עשרה צימרים, זוגיים ומשפחתיים, שבהם רק מיטות, מצעים ושמיכות עם מתחם מרכזי משותף של שירותים, מקלחות, מטבח, פינות מנגל ופויקה, פינות ישיבה, שולחן ביליארד ומשחקים נוספים.

לדברי שקד דנוורף, המפעילה את האתר, "אנשים הגיעו למצב שבו הצימרים זה משכנתה, ולא כולם אוהבים לישון בשק שינה ובאוהל, אז חיפשנו משהו באמצע, וזה קלע בול". לדבריה, האתר עובד היטב כל השנה, ואפילו עכשיו התפוסה באוגוסט כמעט מלאה.

"היום יש הרבה אפשרויות אחרות ולא רק הצימרים עובדים", מאשר כיוף. "זו הסיבה לכך שתחום הקמפינג קיבל תאוצה. פרסמנו חוזר מנכ"ל שמעודד הקמת אתרי קמפינג של 2,500 מיטות, ואנחנו נותנים ליזמים כאלה 20% מימון. הקצינו לזה 3 מיליון שקלים וקיבלנו בקשות ב-4.5 מיליון. לפי הערכת המשרד, עלות של 300 מיטות במודל כזה היא 2 מיליון שקלים לכל היותר. כיום יש 13 יזמים שעומדים להקים אתרים כאלה, של קמפינג משולב".

במה זה שונה מאוהל על הדשא?

"העיקרון הוא שיש בניין מרכזי שנותן מטבח ושירותים, כמה אוהלים משודרגים עם מיטות ומיזוג, ולצד זה משטח ריק כדי לחבר את האוהלים האישיים. ביקשנו מכל אלה שהגישו בקשות להגיש לנו פרוגרמה שתחלק את המתחם לאזורים לצעירים ולאזורים למשפחות, כדי שלא יפריעו אלה לאלה".

מה המחיר המומלץ?

"בין 70 ל-100 שקל ללילה לאדם, מתאים לכל כיס. פיזרנו את זה בכל הארץ. אנחנו עכשיו בשיא ההשקעה בקמפינג, בשנה הקרובה כל ה-13 יקומו ואני מקווה שהדבר ייאזן את מחירי הצימרים סביב המחירים הסבירים".

זה לא רק ייאזן. זה עלול לפגוע מאוד בצימרים.

"לפרימיום יש שוק משלו". *e