ניתוח - זירה עולמית: כך הביס אובמה את פוטין בנוק-אאוט

אם יש מנצח אחד במהומה העולמית הנוכחית, קוראים לו אובמה. נשיא ארה"ב גילה קור-רוח, פעל לטווח בינוני וארוך, ידע לגייס לצידו את אירופה - ועשה את כל הצעדים הנכונים, בניגוד מוחלט למנהיג הרוסי הבריון

ולדימיר פוטין ברק אובמה / צילום: רויטרס
ולדימיר פוטין ברק אובמה / צילום: רויטרס

תרגיל יחסי הציבור האחרון של ולדימיר פוטין, שליט רוסיה - הזמנתו של הרודן הצפון קוריאני, קים ג'ונג און, לביקור במוסקבה - הוא מהפאתטיים שנראו בזמן האחרון בזירת הדיפלומטיה הבינלאומית.

וכך, בשעה שברק אובמה, נשיא ארה"ב, מבטיח להגיב על פעילות ההאקינג נגד אולפני סוני "במקום, בזמן ובאופן שנבחר", כנגד מי שנראה שיזם את סדרת הפעולות שהצליחה להביא לביטול היציאה למסכים של הסרט The Interview, פוטין מלטף את השליט הצפון קוריאני, כמעט כמו במלחמה הקרה.

פוטין יכול להאשים רק את עצמו

אז למי אנחנו אמורים להאמין: לפוטין, הבריון והמהמר שהוביל את רוסיה אל סף תהום ולפני הנפילה מנסה לדקור את אובמה בעין, או לנשיא האמריקני המוכיח יכולת נשימה וראייה לטווח ארוך וסיבולת גבוהה?

פוטין יכול להאשים רק את עצמו במשבר שרוסיה נקלעה אליו, אם כי גם בחדרי חדרים הוא ימנע מלעשות זאת. מי שעד לפני כמה שבועות נראה כשחקן שחמט מחושב, שלכל תנועה של יריבו מהמערב, יש לו תגובה נגדית מנצחת, כשל בגלל העדר ראייה לטווח בינוני וארוך, העדר הבנה בתהליכים גלובליים, משטר מושחת המבוסס על מקורבים, כלכלה מפגרת והעדר מנגנון מסודר לקבלת החלטות. הרגע המכריע, שתרם יותר מכל למצב החמור ברוסיה היום, התרחש לפני יותר מחצי שנה, עם הפלת טיסה MH17, מעל אוקראינה.

האקדח שנטען במערכה הראשונה, נטען כבר במרס. בראשיתה, עם סיומה של אולימפידת החורף בסושי, התפנה פוטין לטפל באוקראינה הסוררת. כיבוש וסיפוח חצי האי קרים היו מעשה נמהר, שבמהרה הוכח כחסר חוכמה, ולא העניק כל הישג (מדיני או כלכלי) לרוסיה.

לעומת זאת, התגובה של ממשל אובמה, שגרר עימו גם את אירופה להטלת סנקציות הדרגתית, היתה שקולה, זהירה ועדיין אפשרה לפוטין לרדת בזהירות מהעץ. אבל, פוטין העדיף לשחק שחמט של מט סנדלרים. הוא הזיז את חייליו, חימש את המורדים בדונבאס, התחמק מנטילת אחריות - ועדיין, אובמה לקח נשימה ארוכה ולא הפעיל כל כוח. לפחות לא כוח פיזי. רק סנקציות, שגם הן סוג של כוח.

איבד קשר עם המציאות

ייתכן שפוטין היה יכול לשרוד את הסנקציות או לצמצם את נזקיהן, אבל הוא איבד את הסיכוי לכך בתגובתה של רוסיה להפלת טיסת MH17. כאז, גם היום, ממש לא חשוב מי ירה את הטיל שהפיל את מטוס הנוסעים וגרם למותם של כמעט 300 אזרחים לא מעורבים, בסכסוך שהתנהל על האדמה מעליה טס מטוסם. האחריות הוטלה על מי שדרך את את האקדח במערכה הראשונה. הפלת המטוס חיזקה את הסנקציות האירופיות על רוסיה והפכה אותם להחלטיות וכואבות יותר. ואז הגיעה התמוטטות מחירי הנפט.

בשבועות הראשונים של הסכסוך, אנג'לה מרקל, קנצלרית גרמניה, אמרה שנדמה לה שפוטין איבד בקשר עם המציאות. זו היתה הברקה שהקדימה את זמנה. רק היום ניתן לראות כי פוטין אכן היה מנותק מהמציאות ומחובר היטב למעגל המושחת שטווה סביבו. במשך שנים מעגל המקורבים בזז את הכלכלה הרוסית ולא תרם לפיתוחה של תעשיה רוסית משמעותית, אפילו לא לפיתוחה של חקלאות מתקדמת. הסנקציות של המערב ניצלו את נקודת התורפה הבסיסית הזו.

מעצמה עולמית? רק בזכות הנשק הגרעיני

בתחילת הקיץ האחרון ביצע פוטין שינוי כיוון, כאשר חתם על הסכם גדול ליצוא גז טבעי לסין. לרגעים נדמה היה שהאסטרטג פוטין מצא גם פתרון לסנקציות. אלא שזו רק היתה התגרות נוספת בארה"ב, שהעידה על חולשה. מחירי הגז הטבעי בהסכמים החדשים נמוכים, רוסיה תהיה תלויה בסין למימון הפרויקטים וגם אספקת הגז הטבעי לסין לא תוכל להיות תחליף ליצוא לאירופה.

ההסכמים הראו שרוסיה היא מעצמה עולמית רק בזכות מאגרי הנשק הגרעיני שברשותה. בניגוד לסין, שב-30 השנים האחרונות פיתחה כלכלה תעשייתית משגשגת, אך כזו שעדיין תלויה בידע מערבי ובצרכנים מערביים. פוטין והאדמינסטרציה שבראשה הוא עומד במשך יותר מ-15 השנים האחרונות, לא השכילו לקדם את התעשיה הרוסית ולנתק את תלותה המוחלטת בידע ובהון מערביים.

הכלכלה הרוסית, כמו זו של ערב הסעודית ומרבית מדינות OPEC, מבוססת על יצוא משאבי טבע. אבל בעוד שבערב הסעודית המשאבים צריכים לפרנס לכ-30 מיליון תושבים ברוסיה נסמכים עליהם כמעט 200 מיליון רוסים ושאיפות מעצמתיות חסרות כיסוי.

חובבי קונספירציה טוענים לקשר בין החלטת OPEC מהחודש שעבר, בהובלת ערב הסעודית - למנוע קיצוץ בתפוקת הנפט של מדינות OPEC לממשל האמריקני - ולתלות הרוסית במחירי האנרגיה. אלא שזו הנחה פשטנית מדי, שאינה מביאה בחשבון את שפע נפט הפצלים בארה"ב, האטה במדינות ה-BRIC ואת כוחות השוק שלאדמינסטרציה האמריקנית אין שליטה עליהם, כשם שלפוטין אין שליטה על ערכו של הרובל. אפשר כמובן לשער שבממסד האמריקני לא התנגדו למגמות אלה, שבאו בתזמון מושלם.

אסד ישלם מחיר?

חוסר הוודאות לגבי אורכו של המשבר (מנקודת ראות המדינות המפיקות) במחירי הנפט, תורם את שלו לפאניקה. אבל גם אם המשבר יהיה קצר, 12 חודשים למשל, הוא עלול להיות קטלני עבור משטרים המבססים את יציבותם הכלכלית והחברתית על הכנסות אנרגיה. הפגיעה בכלכלות מבוססות יותר תהיה מצומצמת יותר, אם בכלל.

לחולשה הנוכחית של המשטר הרוסי יהיו מן הסתם גם השלכות מחוץ לרוסיה, כאלה שסביר להניח שהאדמינסטרציה האמריקנית מביאה בחשבון וכאלה שלא הובאו בחשבון. בשאר אל אסד, נשיא סוריה, עלול להיפגע מהיחלשות פוטין. עד לפני כמה חודשים זה היה באינטרס האמריקני, אבל היום, לאור התחזקות ISIS, האמריקנים עשויים להיות מעוניינים בכך פחות.

לכן, אם יש מנצח אחד במהומה העולמית הנוכחית, קוראים לו אובמה. נשיא ארה"ב גילה קור-רוח, פעל לטווח בינוני וארוך, ידע לגייס לצידו את אירופה (לא את ישראל, שנמנעה מהכרזה במי היא תומכת במשבר האוקראיני) וכעת יוכל להנות מחופשת סוף שנה, שלא ברור עד כמה תהיה רגועה.

ובאשר להזמנה של קים ג'ונג און לרוסיה, היא אמורה לצאת לפועל רק באביב הקרוב. לאובמה סיבולת לב ראות גבוהה למדי.

צרו איתנו קשר *5988