אלון גרבוז פורש מתפקידו כמנהל סינמטק תל-אביב

גרבוז, שכיהן בתפקיד במשך 40 שנה: "האמת שזה יצא מקרי שהפרישה היא בדיוק בגיל הפנסיה שלי - 67"

אלון גרבוז / צילום:תמר מצפי
אלון גרבוז / צילום:תמר מצפי

אלון גרבוז, 67, עבד ב-3 משרות בחייו: תופר של שקי בצל בבית האריזה של קיבוץ "יטבתה", לשם הגיע עם גרעין נח"ל בשנות ה-60; פקיד בסניף של בנק הפועלים ומנהל סינמטק תל-אביב. את המשרה השלישית, שאליה התמנה בשנת 1975, הוא מילא במשך לא פחות מ-40 שנה. אתמול הוא הודיע על כוונתו לפרוש מתפקידו בספטמבר 2015 ולצאת לפנסיה, לאחר שדמותו הפכה לחלק מהנוף של הקולנוע הישראלי. "האמת שזה יצא מקרי שהפרישה היא בדיוק בגיל הפנסיה שלי - 67", הוא מספר. "חיכיתי שהשיפוצים של בניין סינמטק תל-אביב יסתיימו, שהכול יעמוד במקום והמחליף שלי יקבל בניין חדש ומצוחצח - ואז לפרוש. אם הבנייה הייתה נגמרת לפני 5 שנים אז הייתי פורש אז, אבל מה לעשות שזה נמרח".

גרבוז שייך לתקופה שלא תחזור על עצמה שבה אדם יכול לנהל מוסד תרבות במשך ארבעה עשורים, כשברקע מתחלפים הרבה ראשי עיר ושרי תרבות. קשה להאמין שמחליפו, שזהותו טרם ידועה, ישרוד בתפקיד אפילו רבע מהזמן הזה, ולא בטוח שמדובר בבשורה רעה. נראה שבמציאות הדינמית של היום, ולאור ההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות שעוברות על ענף הקולנוע, מוטב שהתחלופה האנושית בתפקידי הניהול של מוסדות התרבות בארץ תהיה תכופה יותר. "צריך לזכור שלמרות שכיהנתי בתפקיד במשך תקופה מאוד ארוכה", הוא אומר, "היו כל הזמן שינויים בסינמטק, התפתחויות ובשום שלב לא הרגשתי מיצוי".

באשר לעבודה מול שרת התרבות הפורשת לימור לבנת, שתקפה לא אחת את המוסד, על רקע עניינים פוליטיים, אומר גרבוז: "צריך לומר לזכות לבנת שבתקופתה במשרד התרבות גדל משמעותית תקציב חוק הקולנוע הישראלי. תמיד היו פרשיות פוליטיות סביב סרטים שהוקרנו בסינמטק תל-אביב, זה לא דבר חדש. לא תמיד, אגב, זה היה קשור לענייני הסכסוך הישראלי פלסטיני.

"להזכירך, הסרט 'שיטת השקשוקה' של מיקי רוזנטל (שעוסק בביקורתיות ביחסים העסקיים הבעיתיים בין האחים עופר לממשלת ישראל. ע"מ), שלא קשו רק בכלל לנושא הזה, הוקרן אצלנו בזמן שאף אחד אחר לא רצה להקרין אותו, ולמרות שאיימו עלינו בתביעת דיבה ענקית".

- זו הייתה הפרשייה הסוערת ביותר בתקופתך?

"לא, הבלגן הכי גדול היה סביב הסרט 'ג'נין ג'נין' של מוחמד בכרי. ללא ספק זה הסרט שההקרנה שלו גררה הכי הרבה כעס, אמוציות, רעש וביקורת בכל 40 השנה שבהן שניהלתי את הסינמטק. תמיד אמרתי שהתכונה הכי חשובה למנהל מוסד תרבות היא אומץ, ואני מקווה שהיה לי כזה, ומספיק".