רותם: הפתרון לגז - מחיר מוסכם, ואם לא פיקוח או הלאמה

ד"ר זאב רותם: "הניסיונות המלאכותיים ליצור תחרות בשוק זה יארכו זמן רב, ידחו את הפעלת השדות החדשים, ובעיקר - לא יביאו להורדת מחירים" ■ על הניסיון להגדיל את מספר השחקנים בשוק הגז: "זו הדרך הגרועה ביותר"

"המהלכים של המשנה ליועץ המשפטי ושל הממונה על ההגבלים העסקיים בימים האחרונים היו חיוניים לכלכלת המדינה וראויים להערכה, גם אם הגיעו באיחור". כך אומר הכלכלן ד"ר זאב רותם בשיחה עם "גלובס".

יחד עם זאת, ד"ר רותם סבור כי הפתרון האופטימלי למשק הגז הוא קביעת מחיר מוסכם בין היזמים לממשלה, שיבטיח ליזמים תשואה קבועה ומוסכמת מראש. אם היזמים לא יסכימו לכך - עדיף להטיל פיקוח או להלאים את השדות מאשר לנסות לפרק את המונופול.

- שמענו בימים האחרונים הרבה מספרים על העלות של הגז ועל המשמעות שלה לכלכלה ולאזרחים. אתה יכול לעשות לנו סדר במספרים?

"הגז הטבעי משמש בעיקר לשני דברים: האחד, לייצור חשמל - ואז הדבר משפיע על מחיר החשמל לצרכנים ולעסקים; השני, לתעשייה - ואז מחירו משפיע על עלות המוצרים שנמכרים לשוק המקומי ועל כושר התחרות של התעשייה בעולם. כיום, עלות סך הדלקים לייצור חשמל בחברת החשמל וליצרנים הפרטיים עומדת על כ-9 מיליארד שקל, כולל כ-50% גז טבעי ממאגר 'תמר'.

"עלות הדלקים לתעשייה היא קרוב ל-4 מיליארד שקל, אבל התעשייה עדיין אינה זוכה לאספקת גז בגלל העיכובים בפריסת צנרת הגז ובחיבור המפעלים. ביחד מדובר בעלות של כ-13 מיליארד שקל. את העלות הזו ניתן להוריד בשני מהלכים: האחד, חיבור מפעלי התעשייה לגז והגדלת מרכיב הגז בייצור החשמל; המהלך השני, הוא הורדת המחיר שגובה המונופול מחברת החשמל, היצרנים הפרטיים והתעשייה - מחיר שהוא גבוה מהמחיר ההוגן מבחינה כלכלית".

- מהו המחיר ההוגן מבחינה כלכלית ואיזו השפעה יש לפער הזה על האזרחים?

"בעוד שהמחיר הנוכחי של המונופול ליצרני החשמל הוא 5.7 דולרים ליחידת אנרגיה, דוח של פרופ' ג'יימס סמית, מומחה עולמי לכלכלת אנרגיה מארה"ב, קובע שהמחיר הנכון הוא 2.34 דולרים. גם דוח שנערך עבור רשות החשמל של סרג'יו אסקארי, מומחה גז מאיטליה, מראה שהמחיר הראוי הינו 4.4 דולרים ליחידת אנרגיה. המחיר של המומחה האמריקאי מתבסס על התשואה המקובלת בעולם להשקעות בהפקת גז שהינה 9%, בעוד שהמחיר המוצע על ידי המומחה האירופאי מתבסס על המחיר הממוצע של מדינות יבואניות גז בעולם, ומגלם תשואה של 23% על ההשקעות.

"בנוסף, מנגנון ההצמדה שנקבע בין המונופול לחברת החשמל וליצרנים הפרטיים, יביא בשנים הבאות לעליית מחיר שמשמעותה היא תוספת עלות של כ-3,200 שקל בשנה בממוצע עבור כל משפחה. אם מחפשים גורמים שיש להם השפעה ברורה על הכלכלה ועל יוקר המחיה - זה גורם משמעותי מאוד".

- מה דעתך על טענות היזמים בנוגע להתנהלות הממשלה ועל היעדר מדיניות ברורה שיוצרת ודאות עבורם?

"יש ממש בחלק מטענות היזמים. גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, מציג תמונה דומה. למרות החשיבות האסטרטגית של הגז לכלכלת ישראל, אין מדיניות ממשלתית ברורה עם מטרות ויעדים מוגדרים ותוכנית פעולה למימושם. כל אחד מהמשרדים והרגולטורים פועל מהזווית שלו ולא בהכרח בצורה מתואמת. אין גם רציפות במדיניות ובאנשים.

"הבעיות האלה - היעדר מדיניות כוללת, פיצול סמכות ואחריות והיעדר רציפות - מופיעות בשנים האחרונות במגוון נושאים כלכליים כמו הדיור, יוקר המחיה או הפריון, ואינן קשורות לאדם זה או אחר או לממשלה זו או אחרת. אולם, בניגוד למקרים האחרים, בנושא הגז עומדים מול הממשלה כוחות חזקים, ישראלים וזרים, ויש להם את הכוח לשקף לממשלה את הכשלים בתפקודה ולהתעמת איתה".

- איך תרם המונופול למצב שנוצר?

"אני חושב שלבעלי השליטה במונופול, יצחק תשובה ונובל אנרג'י, יש אחריות, כמו שלממשלה יש אחריות. היזמים אכן השקיעו זמן, כסף ולקחו סיכון למצוא ולהפיק את הגז, ועל כך הם זכאים לתשואה הוגנת, כמקובל בעולם. אבל, הם היו יכולים להציע הסדר הוגן יותר לאספקת הגז, ולא להילחם לאורך כל הדרך. לפני שבועיים אמרתי בראיון לסוכנות 'בלומברג' שהמונופול טועה בדרך שבה הוא פועל ומי שיפגע בסוף הם בעלי המניות שלו.

"ישראלים לא אוהבים להרגיש שהם פראיירים ולא מוכנים שיאיימו עליהם. אמרתי ל'בלומברג' שתשובה ונובל 'מתחו את החבל' יותר מדי. משהו יקרה, יהיה מישהו שיקום ויתנער ויעמוד מולם. ואכן, לא עברו מספר ימים והמשנה ליועמ"ש, אבי ליכט, והממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, היו אלה שהרימו את הדגל והוכיחו שזו לא הדרך הנכונה להתנהל בישראל, בטח לא אחרי המחאה החברתית".

- מה הממשלה צריכה לעשות עכשיו?

"לא נכון להמשיך בצורה הנוכחית של היעדר מדיניות ופיצול. יש לאמץ את ההצעה של אבי ליכט לכנס את כל הנוגעים בדבר שישבו עד 'שייצא עשן לבן' ויחליטו על מדיניות מתואמת, יביאו אותה לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת ויצאו כולם לבצע אותה בצורה מתואמת ורציפה. הדבר הטוב ביותר הוא להגיע להסכם עם המונופול על המחיר לאורך זמן כך שיבטא תשואה הוגנת על ההשקעה והסיכון, בהמשך להצעות של המומחים מחו"ל. מהלך זה יבטיח גם למונופול יציבות ויפזר את אי-הוודאות ביחס להשקעות עתידיות. במקרה זה אין צורך לפצל את השדות וניתן להשאיר את כולם בידי המונופול, ובלבד שתהיה הסכמה על מחיר הוגן לאורך השנים, לכל הלקוחות".

- מה יקרה אם המונופול יסרב לקבוע מחיר מוסכם עם הממשלה?

"לא אלמן ישראל. יש כמה דרכים להגיע לתוצאה טובה לכלכלת המדינה. אפשר להטיל פיקוח על המונופול, כפי שהציע פרופ' אבישי ברוורמן. אפשר לקחת את שדה 'לוויתן' או 'תמר' ולנסות ליצור תחרות, כפי שפעל גילה. ויש גם דרך שפועלת בהצלחה רבה במדינות אחרות והיא להלאים את השדות ולהפעיל אותם על ידי חברה ממשלתית, כפי שקורה בנורבגיה".

- מהי הדרך הטובה ביותר?

"יש שני שיקולים שצריכים להנחות אותנו: האחד, מה יביא למחיר הוגן? והשני - מה ניתן ליישם במהירות וביעילות? במידה שהצדדים לא יגיעו להסכמה בנוגע למחיר מוסכם והוגן, הכנסה לפיקוח היא הכלי המהיר והיעיל ביותר. הממונה על ההגבלים כבר הכריז על 'תמר' ו'לוויתן' כמונופול, יש כבר הצעת חוק בנושא ורק צריך לקדם אותה. גם מנגנון קביעת המחיר הוא פשוט. לא נכון להשוות את מחיר הגז בישראל למחירים בעולם כי עיקר ההבדל נובע מהמרחק שצריך כדי להוביל את הגז, ואצלנו המרחק קטן יחסית.

"הצמדת מחירים לעולם יכולה גם לפגוע ביזם מפני שהיא חושפת אותו לשינויי מחירים שאינם תלויים בו. לכן, המודל הנכון, גם ליזם, הוא קביעת תשואה מוסכמת שתבטא את ההשקעה והסיכון, גם על השקעות העבר וגם על השקעות עתידיות. במסגרת הסכם כזה הממשלה יכולה להוריד את המחיר על ידי לקיחה של חלק מהסיכונים עליה, מה שממשלות בעולם נוהגות לעשות במקרים כאלה".

- מה דעתך על הרעיון של הגדלת מספר השחקנים כדי ליצור תחרות?

"זו הדרך הגרועה ביותר - היא גם תהיה ארוכה וקשה למימוש וגם לא תביא לתוצאות הרצויות. כדי לאפשר מכירה של 'תמר' או 'לוויתן' לגורם אחר, נדרש לעשות מכרז שייקח הרבה זמן, וגם אז כל קונה ידרוש מהמדינה להגדיר מה יהיה מחיר הגז עבורו. לכן, המדינה תידרש לקבוע מחיר גם במקרה של מכירה לגורם אחר, ואחרי כן היא כבר לא תוכל לזגזג. גם אחרי שיהיו שניים או שלושה שחקנים לא צפויה הורדה במחיר.

"גם התיאוריה הכלכלית אומרת שבמבנה שוק כזה, שבו יש מספר קטן של שחקנים, עם מחסומי כניסה ויציאה גבוהים לשוק, עם עלויות מעבר גדולות בין הספקים ויכולת לתאם מחירים בין השחקנים - לא צפויה ירידת מחירים. גם כל הדוגמאות בארץ של מבנה שוק של מספר שחקנים כמו הבנקים, חברות הביטוח, רשתות המזון, יבואני הרכב, כרטיסי האשראי ועוד, מוכיחות שתחרות בין מעטים מביאה, לכל היותר, להורדת מחירים רק ללקוחות החזקים ובדרך כלל היא על חשבון החלשים.

"אפילו פרופ' לואיג'י זינגלס משיקגו, הכלכלן שאותו רה"מ מצטט, אומר שבסוג כזה של שוק לא מתקיימת תחרות אמיתית שמועילה לכלל הצרכנים. כך גם במקרה של הגז הטבעי בישראל: שלושה מומחים שבדקו לעומק את שוק הגז בישראל - פרופ' ג'יימס סמית האמריקאי, סרג'יו אסקארי האירופאי ופרופ' איתן ששינסקי - אינם מציעים לפרק את המונופול ולהכניס תחרות לשוק, אלא לקבוע מנגנון מחיר מוסכם על הצדדים. אני שותף לדעתם. הניסיונות המלאכותיים ליצור תחרות בשוק זה יארכו זמן רב, ידחו את הפעלת השדות החדשים, ובעיקר - לא יביאו להורדת מחירים".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988