גרמתם שריפה בדירה ששכרתם והמשכיר קיבל פיצוי?

י' ו-ח' (להלן: "שוכרי הדירה") גרמו ברשלנותם לשריפה בדירה ששכרו, אשר הסבה נזקים לדירה ולתכולתה. לפני שיצאו מהבית, השוכרים הותירו בו נר דולק. חברת הביטוח שילמה לבעל הדירה (להלן: "המבוטח") תגמולי ביטוח על-פי הפוליסה, שכיסתה, בין היתר, נזקי אש. חברת הביטוח ביקשה לחייב את שוכרי הדירה, מכוח זכות התחלוף, לאחר ששילמה למבוטח (המשכיר) את תגמולי הביטוח. האם צדקה חברת הביטוח שקיימת לה זכות תחלוף בנסיבות אלו? מה פירוש המונח "תחלוף"? מה אומר החוק? מה אומרת על כך הפסיקה?

חוק חוזה הביטוח מקנה לחברת ביטוח זכות תחלוף (הידועה גם בשם "שיבוב"), שמכוחה עוברת אל חברת הביטוח זכות פיצוי או שיפוי העומדת למבוטח כלפי צד שלישי (הוא המזיק שגרם לנזק), וזאת לאחר שחברת הביטוח שילמה למבוטח תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה בגין אותו אירוע ביטוחי. בבסיס הסעיף ניצבים 3 תנאים מצטברים המקיימים את זכות התחלוף, שמאפשרת לחברת ביטוח לבוא בנעלי מבוטחה: חבותה של חברת ביטוח על-פי פוליסת ביטוח בת-תוקף, תשלום בפועל של תגמולי הביטוח למבוטח מכוח חבות זו וקיומה של זכות בידי המבוטח לקבלת פיצוי מצד שלישי בגין האירוע הביטוחי ביחס לשני התנאים הראשונים.

בתי המשפט קבעו כי תנאים אלו ייבחנו על-פי סבירות שיקוליה של חברת הביטוח, הן לעצם קיומה של חבות הן לעצם היקף תגמולי הביטוח ששולמו. על חברת הביטוח רובץ נטל השכנוע להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיה כלפי צד שלישי. עם זאת, קיימים בחוק חריגים, שבהתקיימם חברת הביטוח לא תורשה להגיש תביעת תחלוף. למשל, אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי מחמת קרבת משפחה (למשל, הבן ניקה את הכד היקר בבית ובטעות הכד נפל ונשבר. אמו היא המבוטחת וקיבלה תגמולי ביטוח מחברת הביטוח. זו האחרונה לא תוכל לתבוע את הבן בתביעת שיבוב) או עקב יחסי עובד-מעביד (למשל, העובד גרם נזק למכונה במפעל ונגרם נזק רב. חברת הביטוח פיצתה את המפעל בהתאם לפוליסה ומעוניינת לתבוע את המזיק ולקבל לידיה את הכספים ששילמה. ואולם עקב החריג בחוק לא תוכל המבטחת להיפרע מן העובד). יודגש כי שני חריגים אלה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם בכוונה או בזדון, ובמקרה כזה תוכל חברת הביטוח לתבוע את המזיק בתביעת שיבוב.

בית המשפט ציין כי לעתים זכות התחלוף נשללת על-פי הוראות שבהסכם בין הניזוק לבין המזיק או בהסכם בין חברת הביטוח לבין המבוטח. שלילת זכות התחלוף מהווה חריג לעיקרון שהמזיק הרשלן נושא בתוצאות המעשה או המחדל שגרמו לנזק.

בית המשפט קבע כי במקרה זה הסכם השכירות לא כלל כל הוראה בעניין ביטוח הדירה או בעניין זכות התחלוף. כך גם אין הוראה מיוחדת בעניין זה בפוליסה ביטוח, למעט חזרה על עקרונות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח (סעיף התחלוף). בנוסף, אילו כוונת הצדדים הייתה שפוליסת הביטוח לא תהיה גם לטובת השוכר, וכוונתם הייתה שהשוכר יהיה חייב לפצות את המשכיר בגין נזקים שנגרמו להם ברשלנותו, אזי יש להניח שהדבר היה נכתב במפורש בהסכם השכירות. ואולם המשכיר, כך נראה, לא חשב שהוא יכול לתבוע את השוכר ולא ראה לנכון לעשות כן. בית המשפט ציין כי תכליתה של פוליסת הביטוח לפצות את המבוטח ובאי ביתו בגין נזקיו המכוסים באמצעותה, ובלבד שהנזק הוא בגדר מקרה בר-פיצוי וכל עוד מדובר במצב שבו המזיק הוא מי ש"מבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי", אין הצדקה שלחברת הביטוח תקום זכות התחלוף. ככל שחברת הביטוח סבורה שיש להוציא מגדר הפוליסה מצבים מסוימים, עליה לכתוב זאת במפורש. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה של חברת הביטוח נגד השוכרים.

השיקולים סבירים?

מקרה נוסף שנדון בפסיקה בתקופה האחרונה הוא במקרה של חברת החשמל, אשר התקשרה עם חברת סימנס שבגרמניה בחוזה לרכישת ציוד להקמת תחנת כוח לייצור חשמל, בתמורה לסכום כולל של 76 מיליון דולר בקירוב. חברת החשמל ביטחה את הציוד בפוליסה לביטוח מטענים בהובלה ימית (להלן: "המבטחים"). מפאת שווי המטען, מינתה חברת החשמל שמאי מטעמה להיות נוכח במעמד פריקת המטען בנמל. לפני הליך הפריקה דיווח השמאי כי המטען במצב שלם ותקין והטענתו נעשתה באופן מקצועי. ואולם בעת פריקת המטען על-ידי סוורי הנמל, נפגעו חלק מארגזי העץ - כמה מהם נשברו עם נפילתם בזמן שינועם, ואחרים ניזוקו מפגיעות מלגזה. חברת סימנס החליטה כי חלק מהיחידות אינן כשירות לשימוש וטעונות החלפה, ואילו אחרות ניתנות לתיקון. המבטחים, אשר אימצו את עמדתה של סימנס, שילמו לחברת החשמל תגמולי ביטוח בסך של 640,857 אירו בעבור החלפה ותיקון של היחידות שנפגעו. בגין תגמולי הביטוח ששולמו הגישו המבטחים תביעת תחלוף נגד הנמל בשל אחריותו הנטענת לנזקים שנגרמו בסך 515,857 אירו (ההפרש בסכומים נובע מהפחתת סכום ההשתתפות העצמית מתגמולי הביטוח).

בית המשפט המחוזי דחה את תביעות המבטחים וחברת החשמל ופסק כי חרף אחריות הנמל לנפילת הארגזים, לא הוכח על-ידי המבטחים כי שיקוליהם בתשלום תגמולי הביטוח לחברת החשמל היו סבירים, כאשר לקביעתו נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המבטחים. עוד נקבע כי המבטחים וחברת החשמל לא הניחו תשתית עובדתית מספקת באשר למהות הנזק שנגרם ושיעורו. תשלום תגמולי הביטוח בוצע אך ורק בהסתמך על חוות דעתם הכתובה של הגורמים המקצועיים בסימנס. אין זה סביר מצד המבטחים להסתמך באופן מוחלט על נתונים חלקיים וחסרים שמספק המבוטח, בלי שנערכה כל בדיקה מצדם. המבטחים וחברת החשמל, אשר לא השלימו עם פסק הדין, ערערו לבית המשפט העליון שציין כי אמנם הנמל נושא באחריות לנזקים שנגרמו עקב פריקת המטען, ואולם בכך אין די על מנת להקים זכות לקבלת פיצוי. אין די בהוכחת התנהלות עוולתית ויש להוכיח קשר סיבתי בין התנהלות זו לבין הנזק הספציפי שנגרם, כמו גם את גובה הנזק. לאור זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור והתוצאה המעשית היא שהמבטחים לא יוכלו לקבל חזרה את סכום הכסף ששילמו לחברת החשמל.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.