פורטפוליו | פרופ' רבקה לזובסקי

שורשים: הוריו של אבא הגיעו לאורוגוואי מרוסיה ב-1905. סבא היה ממקימי הקהילה היהודית במונטווידאו. הם התפרנסו מתפירת שקי יוטה ומכירתם בשוק, עד שסבא נפטר בגיל צעיר והשאיר את סבתא, קטועת הרגל, לגדל את אבי ואת אחיו, שהיו בגיל העשרה. משפחתה של אימא נמלטה ברגע האחרון מווינה ב-1939. סבא היה ראש ההסתדרות הציונית שם ואחרי ליל הבדולח הוא קרא ליהודים לברוח, ורבים ניצלו בזכותו. בדרך-לא-דרך הם הגיעו למונטווידאו. סבתא מצד אימא הייתה ממייסדות ויצ"ו באורוגוואי.

משפחה: אבי הפך לרופא השיניים היהודי הראשון באורוגוואי ואימא גדלה לתוך הקריירה של סבתא בויצ"ו ולימים הפכה לנשיאת הארגון באורוגוואי. ההורים נפגשו במונטיווידאו והתחתנו אחרי שלוש שנות היכרות.

ילדות: מונטווידאו, שכונה של מהגרים יהודים ניצולי שואה. היינו שלושה ילדים. לא היה לי חדר משלי ועד שהתחתנתי ישנתי במסדרון.

עלייה: הייתה בקהילה התלהבות גדולה מישראל. מכיתה ג' למדתי עברית וכשפתחו סמינר למורות לעברית, הצטרפתי ובגיל 16 כבר הייתי מורה לילדים בני 11. אחרי שנה בהוראה נשלחתי ללימודים במכון גולד בירושלים. גרתי סמוך לשוק מחנה יהודה, והשתתפתי בחידון התנ"ך כנציגת אורוגוואי, שם פגשתי את דוד בן-גוריון, ששכנע אותי להישאר בארץ. הייתי שלושה חודשים בקיבוץ ולא רציתי לחזור הביתה.

אריה: בעלי. הוא בדיוק עלה כשהייתי בארץ והייתי חברה של החבר הכי טוב שלו. כשחזרתי לאורוגוואי, קיבלתי ממנו מכתב שבו אמר שהוא מגיע לביקור. שנים מאוחר יותר התברר לי שהוא אמר לאימא שלו שהוא נוסע כדי להתחתן איתי. אחרי ירח הדבש עלינו לארץ, לחיפה. אריה עבד במשרד אדריכלים, עד שקיבל עבודה בתל אביב ועברנו למרכז.

לימודים: הופניתי על-ידי הסוכנות, סיימתי תואר ראשון בסוציולוגיה בהצטיינות והוצאתי תעודת הוראה. יום אחד ניגשו אליי שני אנשי אקדמיה בכירים וסיפרו שהם פותחים חוג לייעוץ חינוכי והזמינו אותי להצטרף למחזור הראשון. סיימתי תואר שני בהצטיינות ובניתי את הייעוץ החינוכי בגימנסיה הרצליה. אחרי 13 שנים החלטתי לחזור לאקדמיה ועשיתי דוקטורט על הכוון תלמידים במעבר לתיכון. לימדתי בחוג ובקורס למנהלים וקיבלתי הצעה לבנות את החוג לתואר שני בייעוץ חינוכי בבית ברל. הקמתי את אגודת היועצים החינוכיים, כתבתי את הקוד האתי והתקנון של המקצוע, וחלק מהדוקטורט שלי היה באתיקה של החינוך.

ויצ"ו: מיד כשעליתי ארצה הצטרפתי לקבוצת הצעירות ובשנות ה-90 צורפתי להנהלה העולמית והייתי יו"ר ארגון חינוך ודור ההמשך. יצאתי מפעילות אינטנסיבית וחזרתי אליה בהדרגה ב-2008. לפני שנתיים מוניתי לנשיאות הארגון, תפקיד שאני ממלאת בהתנדבות. ביולי נחגוג 75 שנים ואנחנו יותר רלוונטיות מתמיד. למשל, בהפעלת כפרי הנוער, מודל שהארגון הקים, וכן במרכזים למניעת אלימות במשפחה.

תדמית: לא טובה ולא תואמת את הפעילות המבורכת שאנחנו עושות. חברות הארגון לא קשישות משועממות ועשירות, אלא מיליטנטיות ויוזמות. אנחנו עסוקות בפיתוח החוסן של מדינת ישראל. בהנהלה יש רק נשים, כי זו הייתה האג'נדה של המייסדת רבקה זיו. יש ויכוח תוך תנועתי בעניין והמתנגדות טוענות, שעד שלא יהיה שוויון בפני החוק, גברים לא ישולבו בו.

מצעד הפרסומות סקסיסטיות: דירוג שנתי שאנחנו מוציאות ובו פרסומות שיש בהן פגיעה או ביזוי של נשים. יחד עם זאת, אם רואים את ויצ"ו רק בפריזמה של המצעד הזה, אני חושבת שזו ראייה צרה שעושה עוול.

נעמ"ת: שותפה לדרך. יש מקום לכולם.

פנאי: אין לי. את הפנאי אני מקדישה לילדים ולשלושת הנכדים, שהבכור בהם עומד להתגייס. אני אוהבת לשחות בקיץ ויוצאת לצעידות בחוץ או על הליכון.

תפיסת עתיד: ממשיכה להשקיע כל מאמץ בוויצ"ו, ובמיוחד בכל מה שנוגע לחינוך. זו התשוקה שלי.