בית המשפט העליון מרחיב את חובת הגילוי של בוררים

קבע כי "לא יזיק" אם בוררים יודיעו לצדדים המתדיינים בפניהם על יחסיהם עם עורך הדין המייצג את אחד הצדדים, כשעורך דין זה נוהג להופיע לפני אותם בוררים בהליכי בוררות רבים, והוא מעין "שחקן חוזר" מול הבורר

יורם דנציגר / צילום: ליאור מזרחי
יורם דנציגר / צילום: ליאור מזרחי

"לא יזיק" אם בוררים יודיעו לצדדים המתדיינים בפניהם על יחסיהם עם עורך הדין המייצג את אחד מן הצדדים, כאשר עורך דין זה נוהג להופיע לפני אותם בוררים בהליכי בוררות רבים, והוא מעין "שחקן חוזר" מול הבורר - כך פסק באחרונה שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, בהסכמת עמיתיו השופטים אורי שהם ודפנה ברק-ארז.

קביעתו הזהירה של בית המשפט העליון, המרחיבה במידת-מה את חובת הגילוי של בוררים, ניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שבמסגרתה ביקש המערער לבטל פסק בוררות שניתן נגדו בהליך שהתנהל בינו לבין אשתו. העתירה נדחתה לגופה, אך בשולי הדברים נפתח הפתח להרחבת חובת הגילוי של בוררים.

לדברי השופטים, "לא ראינו מהו לכאורה הנזק שצפוי להיגרם להליכי בוררות מעתה ואילך, אם נקבע כקביעה עקרונית כי ראוי לכלול נתון זה במסגרת הנתונים שיש לגלותם בפתח הבוררות, ולהותיר לצדדים לשקול האם יש בכך כדי לגרוע מנכונותם להתדיין לפני אותו בורר או לא".

קביעתו המסויגת של העליון מעידה על כוונתו ללכת עקב בצד אגודל באשר להרחבת חובת הגילוי של בוררים. "בשלב זה, די בקביעה מסויגת וזהירה כי מדובר בנתון שעשוי להיות רלבנטי לצדדים בחלק מהמקרים, ולכן ראוי שהבורר ישקול בפתח כל בוררות, אם להביאו לידיעת הצדדים מראש כחלק מחובת הגילוי המוטלת עליו", פסק השופט.

דנציגר פירט כי "ייתכן שכך ראוי למשל, כאשר בא-כוח אחד הצדדים נוהג להופיע בהליכים רבים לפני הבורר (בעבר ובהווה), והוא מעין 'שחקן חוזר'; ואילו בא-כוח הצד שכנגד לא הופיע כלל לפני הבורר, והוא מעין 'שחקן חדש'. ייתכן שכך ראוי גם במקרה שבו אחד מבאי-כוח הצדדים מנהל לפני הבורר הליכים רבים אשר מהווים באותה נקודת זמן 'מאסה קריטית' בפעילותו של הבורר, באופן שיוצר לכאורה מראית-עין של 'תלות כלכלית'".

דנציגר ציין עוד כי ייתכן שישנם מקרים נוספים, ו"איננו מתכוונים ליצור רשימה סגורה".

זהירותו של השופט דנציגר בהגדרה הבלתי מחייבת של מידת חובת הגילוי בפסק דינו נובעת, בין היתר, מהתופעה הנפוצה שלפיה שופטים לשעבר הופכים לעת פרישתם לבוררים, כך שפעמים רבות (וייתכן שאפילו ברוב המקרים) יוצא שבוררים אלה מכירים את עורכי הדין של מי מהצדדים, שהופיעו בפניהם עוד בימי היותם שופטים.

תופעה זו שימשה גם כנימוק לדחיית טענות המערער בנושא ניגוד העניינים שבו היה שרוי לפי הטענה הבורר, שעה שניהל את ההליך בין הצדדים.

השופט דנציגר חזר על הנימוק של הערכאה הראשונה, בו "צוין כי 'מנהגו של עולם' הוא ששופטים בדימוס עוסקים בבוררויות ובגישורים לאחר פרישתם לגמלאות, וכי לא יעלה על הדעת לקבוע שהם ייאלצו לפסול את עצמם מלשבת בהליכי בוררות או גישור, רק מן הטעם שמופיע לפניהם עורך דין שהופיע בעבר לפניהם עת ישבו על כס השיפוט".

את המשיבה בבקשת רשות הערעור ייצגו עורכי הדין בעז בן-צור, עדו דיבון ואלירם בקל ממשרד עןרכי הדין בן-צור.