כשאני שוקל את כמות הידע שיש לי לעומת כמות הידע האינסופית בעולם, אני חש כאיש הטיפש ביותר ביקום

המוטו של ענקית השבבים שהקים, ברודקום, מצליח באופן די מדויק לאפיין גם את הפרופסור המיליארדר הנרי סמואלי: "לחבר הכול". איש המדע והפיתוח, שרשומים על שמו אישית 75 פטנטים, הוא גם מאמין נלהב ברפואה אלטרנטיבית ותמיד ייקח איזה עשב סיני כשכואב לו הראש. הוא שומר על רציונליות מאוזנת, אבל בעת משחקי האליפות של קבוצת ההוקי קרח שלו, אנהיים דאקס, יגדל את זקנו כאחרון האוהדים כי זו סגולה למזל טוב לקבוצה. יש לו ולמשפחתו הון כה רב עד כי הצטרף ל"התחייבות לנתינה" של וורן באפט וביל גייטס, לתרום את מחציתו עוד בחייו ("הרבה מאוד מזה בא מהתרבות היהודית ומהמושג צדקה", הוא אומר), ועדיין הוא קם כל בוקר, כבר 24 שנה, למשרד סגן הנשיא לענייני טכנולוגיה, באותם התלהבות וניצוץ בעיניים.

סמואלי מצטנע ואומר שכיום הוא כבר פחות בשליטה צפופה על הפיתוח ויותר מעין מכוון ומנטור, אבל מכיר - כך מספרים בסביבתו - את מספרו הסידורי של כל אחד ואחד ממאות השבבים השונים של החברה. ולמרות העובדה שהונו האישי מוערך במעל 3 מיליארד דולרים, ושהוא מככב במקומות מכובדים מדי שנה ברשימות העשירים של ארצות הברית, והיהודים העשירים בעולם, וה"עשירים שבנו את הונם במו ידיהם" ושאר מיני דירוגים שעיתונים אוהבים לעשות, הוא מתרחק מהגזמות, שוקל את מילותיו בזהירות, ומדי פעם אפילו נראה נבוך ומעט ביישן.

"החזון של ברודקום לא השתנה מאז שהקמנו את החברה", אומר סמואלי בראיון בלעדי ל-G. "לחבר הכול, זו הייתה המנטרה של החברה והסלוגן שלה מהיום הראשון. היום בעולם מדברים על האינטרנט של הדברים, ממכוניות ועד הבית הדיגיטלי, מהנורות ועד מערכת גילוי האש. עבורי זו דרך אחרת לומר, לחבר הכול. מהתחלה הרגשנו שהתקשורת היא מפתח להצלחה כלכלית של מדינות ואנשים, ודרך לשפר את חייהם של אנשים".

אתה עדיין נשמע מאוד נלהב בעניין הזה.

"נכון, ואחד הדברים שאני הכי אוהב הוא השקף במצגת של החברה שאומר: 99.9% של כל התנועה באינטרנט, נוגעת לפחות בשבב אחד של ברודקום. בין אם זה הסלולרי שלך או מערכת הטלוויזיה שלך או הג'יפיאס. תמיד תעברי איכשהו דרך שבב שלנו. אנחנו מוכרים 7 מיליון שבבים ביום".

אתה ממשיך להיות האחראי על צד המחקר והפיתוח של החברה כבר 24 שנה. איך אתה שומר על רעננות?

"בפרק הזה של הקריירה שלי אני יותר בצד המנהל. אני לא זה שממציא את הטכנולוגיה, יש לנו עשרת אלפים עובדים בחברה, מהם למעלה מ-800 בעלי תואר דוקטור. הם אלה שעושים את עבודת ההמצאה ואני יותר משמש עבורם מנטור, המשגיח מלמעלה ונותן כשצריך עצה וכיוון. לקחתי צעד אחורה מהמצב שבו הייתי קודם, אדם שידו בלב העשייה, לפני שנים. אבל אני נהנה גם מזה, מהמנטורינג. זה מאוד מתגמל עבורי".

לכל אדם יש בקרים שהוא מתעורר ואומר ש"היום לא בא לי ללכת לעבודה" או: "למה אני צריך להתמודד עם זה". בדרך כלל התשובה היא, כי צריך את הפרנסה. מה אתה עונה לעצמך?

"זה פשוט לא קורה לי. זה כנראה האופי שלי. אני מאוד מחויב, נחוש ולא מוותר בקלות. אדם שמוותר בקלות כנראה לא יכול לבנות חברה כזאת. יש עליות ומורדות, אבל אני פשוט עובר אותם".

"העיתוי היה מצוין"

סמואלי, 60, מגיע לישראל לא מעט. מתוך למעלה מ-60 הרכישות שביצעה ברודקום במהלך השנים, 11 היו בישראל (בסכום כולל של כשני מיליארד דולרים), וכשהוא מגיע, הוא תמיד מקפיד לבקר את בת הדודה מהענף המשפחתי, כלומר הדודה שהיגרה לכאן לאחר השואה. אבל הפעם הייתה לו סיבה מיוחדת לביקור: יום לפני פגישתנו, קיבל במסגרת הכנס השנתי לחדשנות בטכנולוגיה אינובקס, פרס מממשלת ישראל על תרומה גלובלית לחדשנות, עם הקשר לתרומה לחדשנות בישראל.

אמנם יריבו המיתולוגי פרופ' ארווין ג'ייקובס, מייסד קוואלקום ("אנחנו לא משתמשים במילה יריב אלא מתחרה", הוא מתקן אותי בחיוך), קיבל בשנה שעברה את הפרס ישירות מידו של שר הכלכלה נפתלי בנט, ואילו השנה, בשל הבחירות המתקרבות, העניק את הפרס יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה; אולם זה לא מעיב על שמחתו ועל התרגשותו של סמואלי, שעל אף שהוא חתן של פרסי חדשנות רבים, ההקשר הישראלי תמיד מרגש אותו.

הוא נולד בבאפלו שבמדינת ניו יורק. להורים ניצולי שואה מקרקוב שבפולין. כאשר מלאו לו עשר, עברה המשפחה לקליפורניה והוא גדל בלוס אנג'לס ואת הלימודים האוניברסיטאיים שלו בהנדסת חשמל עשה ב-UCLA. לאחר הדוקטורט פנה לעבוד בתעשייה הביטחונית - בחברה בשם TRW שייצרה מערכות תקשורת צבאיות רחבות פס - שם הכיר את מי שיהיה שותפו לייסוד ברודקום, הנרי ניקולאס המכונה בפי כול ניק. לאחר חמש שנים ב-TRW קיבל סמואלי הצעה מ-UCLA: משרת פרופסור בהנדסת חשמל. בעקבות סמואלי, החליט גם ניקולאס לחזור לאוניברסיטה ולעשות דוקטורט, "והוא הפך לדוקטורנט הראשון שלי", אומר סמואלי.

ב-UCLA, על בסיס הידע שרכש בשנותיו בתעשייה, הוביל סמואלי במשך עשר שנים תוכנית מחקר לשבבים לתקשורת רחבת פס, כשניקולאס לצדו. "דרך המחקר הזה פיתחנו טכנולוגיה מאוד מעניינת, שעל בסיסה ייסדנו את ברודקום, ב-1991".

אתם מאוד שונים באופייכם.

"אין ספק שיש לנו אישיויות מאוד שונות, אבל מאוד משלימות. הפכים נמשכים בנישואים ואני מניח שגם בעסקים. הוא אדם מאוד אגרסיבי ומוחצן, ואני יותר רגוע ופאסיבי".

של מי היה הרעיון לעזוב את האקדמיה ולייסד חברה?

"של שנינו. הרגשנו שיש לנו ביד טכנולוגיה מאוד מבטיחה, וגם העיתוי היה מצוין כי העולם היה צריך אז פתרון לתקשורת רחבת פס. הגישה לאינטרנט אז נעשתה דרך מודמים של חיוג, בקצב מאוד איטי, ואנחנו הגענו עם טכנולוגיה של מודם בכבלים, בזמן הנכון, והחברה המריאה".

מספרים שסירבתם באותה תקופה להצעות רכישה נדיבות מאוד.

"כן, היו לנו כמה וכמה כאלה בימים האלה. ביניהם הצעה מאינטל ומ-CQ (חברה שכבר אינה קיימת), אבל הרגשנו שיש לנו ביד סיפור טוב מכדי לוותר עליו".

ב-1998 הונפקה ברודקום, ממש עם הגל של פריצת האינטרנט, וגדלה מהר מאוד למכירות בהיקף של מיליארד דולרים. התפוצצות הבועה בתחילת המילניום אמנם פגעה בחברה, אבל לדברי סמואלי היא ספגה ירידה מינורית יחסית של כ-10% בהכנסותיה, התאוששה במהירות יחסית, והמשיכה לגדול. פורטפוליו המוצרים גדל דרמטית, הרבה דרך רכישות, לרוב של סטארט-אפים. כאמור, 11 מהם בישראל, המהווה את האתר השני בגודלו של ברודקום מחוץ לארצות הברית שבו היא מעסיקה כ-800 עובדים (האתר הראשון בגודלו הוא הודו, עם 1,500 איש).

ד"ר שלמה מרקל, סגן נשיא בברודקום והאחראי על הפעילות בישראל, אוהב לספר כיצד הגיע לחברה: בארוחת ערב בלאס וגאס שאליה הגיע במסגרת עסקית, פגש את סמואלי ואת ניקולאס, הכימיה חגגה בשולחן ובסוף הערב קיבל הצעה להצטרף לחברה הצעירה אז. הוא אמר, אבל יש לי בן בשייטת, אני חייב להישאר בארץ, והשניים ענו, אין בעיה. אז יהיה לנו סגן נשיא שמתגורר בישראל.

בימים אלה מקימה ברודקום מרכז פיתוח בנצרת שיעסיק יהודים וערבים. לדברי מרקל, אולי זה יפתור חלק מבעיית התעסוקה של מהנדסים ערבים, אשר על-פי אבחנתו חיים בחברה שאוהבת שכל המשפחה תגור בסמוך, ולא רוצים לנסוע כל יום לאזור התעשייה ביקום.

"תקופה מאוד קשה"

סמואלי הוא אמנם מן היהודים העשירים בתבל, אבל זה לא אומר שקשיים זרים לו, הן ברמה התאגידית והן ברמה האישית. בזו התאגידית, נאלצה ברודקום לסגת לאחרונה מרכישה משמעותית ולפטר מעל אלפיים איש. כך, באוקטובר 2013 הוצעה למכירה קבוצת המודמים של נוקיה, שהייתה אז בבעלות רנסס היפנית, במחיר מציאה של 160 מיליון דולרים בלבד, כולל כל הפטנטים. ברודקום ראתה לנגד עיניה הזדמנות לשפר את מעמדה בשוק המודמים הסלולריים של הדור הרביעי, אבל פחות משנה לאחר מכן, בקיץ 2014, סגרה את העסק.

מה קרה? עשיתם טעות?

"היינו אחד השחקנים האחרונים שנכנסו לשוק הסלולר, והיינו צריכים לבסס את מעמדנו מול המתחרים - קוולאקום כמובן הוא אחד העיקריים בהם. התברר שצריך לבצע השקעות אדירות בשוק הזה, ואף פעם לא הצלחנו לחצות את המכשול של הפיכת העסק הזה לרווחי. המשכנו לפתח מוצרים טובים, אבל ההשקעות היו כה נרחבות, שלא הצלחנו לכסות את הוצאות המו"פ ולבסוף החלטנו שצריך לצאת ולהשקיע בתחומים יותר רווחיים".

זה לא היה משהו שיכולתם לצפות? הרי התחרות העזה כבר הייתה קיימת.

"קשה לצפות דברים כאלה. ידענו שאנחנו טובים ושאנחנו יכולים לפתח ולייצר שבבים טובים. החלק שאותו לא צפינו היה כמה התחרות בשוק תתעצם. מצד אחד, השחקנים הוותיקים כגון אינטל ואחרים נכנסו לשוק, ומצד שני, נוספו שחקנים חדשים מסין, המחירים המשיכו לרדת עוד ועוד והרווחים התאדו. לא היה שם רווח.

"היינו צריכים לקבל החלטה. אם אינך יכול להרוויח מעסק, אתה חייב לצאת ממנו. לחתוך את ההפסדים ולהמשיך קדימה. זו החלטה מאוד-מאוד קשה כי פיטרנו למעלה מאלפיים איש, וזה די כואב להודות בטעות ולפטר. אבל אחרת החברה הייתה ניזוקה, ומצבנו היה יותר גרוע. אז מבין שתי ברירות גרועות בחרנו את הפחות גרועה. אבל אני משוכנע שעשינו את ההחלטה הנכונה, כי עכשיו יש לנו כסף נוסף להשקיע בתחומים שבהם אנחנו טובים ולחזק את עסקי הליבה שלנו".

ברמה האישית, אין כל ספק שהשנים הקשות בחייו של סמואלי באו קצת קודם לכן, בין אמצע שנות האלפיים ל-2009. בעת ההיא הוגש נגדו ונגד שותפו ניקולאס כתב אישום חריף על בקדייטינג של מניות שנועד להיטיב עם עובדים בכירים בחברה. סמואלי נאלץ באותה תקופה להתפטר מתפקידיו כיו"ר וכסגן נשיא לטכנולוגיה של החברה, זרקורים מהסוג הזה היו זרים לו ומותש רצה רק לחזור כמה שאפשר לחייו הקודמים והסכים לחתום על עסקת טיעון ב-2008.

אלא שהשופט סירב לקבל את עסקת הטיעון והתעקש להמשיך לקיים את המשפט, וכשנה וחצי לאחר מכן, ב-2009, זיכה אותו מכל אשמה תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על התנהלות התביעה, שאותה האשים בשימוש באיומים ובהדחת עדים. ניקולאס, שאורח חייו צבעוני הרבה יותר, "זכה" גם לאישומים סביב מסיבות סמים לכאורה שניהל. גם הוא זוכה, בהדרגה, מכל האישומים, וגם במקרה שלו השופט מתח ביקורת חריפה על התביעה.

הסוף יצא טוב, אבל איך עוברים תקופה כזאת?

"זו הייתה תקופה מאוד קשה של חמש שנים. אפילו כשאתה יודע שאתה צודק, עדיין אתה צריך לעבור את התהליך. אני חושב שזה היופי של המערכת המשפטית בארצות הברית, שאתה יכול בסופו של דבר להוכיח את הנקודה שלך".

קל להגיד בדיעבד. אבל באמצע התהליך, אינך יודע איך הוא ייגמר.

"נכון, אתה לא יודע ואישית זה קשה למשפחה ולך. הייתי צריך להאמין בעצמי ולהאמין בשיטה שבסופו של דבר תוציא את האמת לאור".

על-פי דברי השופט, לא נהגו בהתאם לכל כללי ההגינות במקרה שלך. לא התרגזת?

"ברור שמתרגזים, אבל אין ברירה אלא למצות את התהליך".

זה עורר אצלך מחשבות או תובנות מיוחדות?

"לא. כאשר אתה בעל פרופיל גבוה ציבורית וכלכלית ועומד בראש חברה מצליחה, אתה מטרה. זה הולך עם המעמד. חבל שזה כך, אבל צריך לדעת להתמודד עם מצוקה ממש כמו שצריך לדעת להתמודד עם הצלחה. כאשר אדם מצליח, יש דברים טובים שקורים ודברים רעים שקורים, ואומרים שמה שלא הורג מחשל, אז אני עכשיו חזק יותר", הוא צוחק.

"זה לא אישי, זה עסקים"

מערכת המשפט אינה זרה לסמואלי גם ברמת התאגיד. שנים ארוכות שברודקום שלו מנהלת התקוטטות עם קוואלקום בגין הפרות פטנטים. קוואלקום תבעה ראשונה, ברודקום תבעה בתגובה, בסוף התהליך הטענות של קוואלקום נדחו והיא נדרשה לשלם לברודקום כמיליארד דולרים במהלך חמש שנים. ברמה האישית, יש דמיון רב בדמויות שמאחורי החברות, ארווין ג'ייקובס מייסד קוואלקום (לצד אנדרו ויטרבי) וסמואלי: שניהם פרופסורים יהודים שייסדו חברות שבבים, מתגוררים בדרום קליפורניה, מנהלים תחרות סמויה מי קיבל איזה פרס על חדשנות ומי תרם יותר למה. "אנחנו באמת עם רקע מאוד דומה", מאשר סמואלי, "אבל יש בינינו הערכה הדדית גבוהה ומגיע לו כל הקרדיט בעולם. אנחנו גם מיודדים".

הערכה הדדית ומשפט ממושך של שנים בקרב שהם פתחו?

"זה לא אישי, זה עסקים".

ג'ייקובס מינה את בנו פול למנכ"ל, מעין יורש. היית עושה דבר דומה?

"אם בנותיי היו בעלות הכישורים המתאימים, ייתכן שכן. פול ג'ייקובס הוא איש צעיר מוכשר ביותר. אני לא בקיא באופן שבו מקבלים בקוואלקום החלטות תאגידיות, אבל בהחלט צריך להיות ראוי כדי להשיג משרה כזאת".

אגב, אתה עצמך מעולם לא רצית להיות מנכ"ל ברודקום?

"מעולם לא רציתי. אני טכנולוג ותמיד הייתי. הנרי ניקולאס היה כישרון טבעי להיות מנכ"ל כי היו לו האינטנסיביות, הדחף והרעב העסקי. וגם לאחר שעזב (ניקולאס עזב את החברה במסגרת מאבק גירושין, כדי למנוע מגרושתו להיות בעלת השפעה באמצעות מניות. בסופו של דבר, הושג הסדר שעל-פיו היא קיבלה מניות שאינן מאפשרות זכות הצבעה), לא היה לי כל עניין בניהול החברה. רציתי להביא מישהו חזק עסקית ובעל ניסיון, וסקוט מק'גרגור נמצא בעמדה הזאת עשר שנים, ואני מאוד מרוצה למלא את התפקיד שאני ממלא".

סמואלי כמובן מחזיק כוח רב בהרבה בחברה, שחורג ממעמדו כסגן נשיא לענייני טכנולוגיה (CTO) ומהאופן שבו הוא בוחר להציג את הדברים. הוא גם יו"ר החברה וגם המייסד, וגם בעל מניות מרכזי, אשר יחד עם הסכמי הצבעה שונים שיש לו עם ניקולאס ועם מחזיקים אחרים, מגיע לרוב של מעל 50% באסיפה הכללית.

לצד זאת, הוא משקיע מכספו כבר שנים במחקר רפואה אלטרנטיבית ואינטגרטיבית, מדיקור ועד שמנים וריקודים לאור ירח. בין השאר הקים את מכון סוזן סמואלי לרפואה אינטגרטיבית, שמנהלו הגיע מהמכון הלאומי לרפואה (NIH) ו"המיר את דתו" עם השנים לכיוון הזה.

איך פרופסור שעיסוקו דברים מדויקים כמו מחשבים ושבבים נתפס ל"ממבו ג'מבו" של הילינג וכדומה?

"זה הגיע מאשתי. היא התחילה מאוד להתעניין ברפואה אלטרנטיבית כאשר נולדו בנותינו. היא לא רצתה לתת להן אנטיביוטיקה כל פעם שיש להן כאב אוזן או שיעול, ובהשראת חברים שהתעניינו בזה, תמיד נתנה לילדים תרופות הומאופטיות ועשבים. והילדים היו כל-כך בריאים, שהלכו לרופאים רק לצורך חיסון. היו אפילו צועקים עליה במרפאה למה לא רואים את הבנות שלך.

"לאחר מכן היא חזרה ללימודים, למדה את התחום, וכאשר ברודקום הפכה ציבורית ואישית הפכנו מצליחים פיננסית, החלטנו להשקיע בפילנתרופיה בתחום רפואה אינטגרטיבית. בהתחלה לא ידעתי על כך שום דבר, אבל במשך השנים התחלתי להתעניין יותר, וכשאני חולה אני שואל את סוזן איזו תרופה לקחת, עשב סיני או תרופה הומאופטית. הפכתי למאמין גדול בתחום".

זו כמעט כפירה במדע.

"עשו הרבה מחקרים שהוכיחו באורח בלתי מוטל בספק שדיקור, עשבים וטיפולים אחרים עובדים, יש הוכחה ניצחת לאפקטיביות שלהם. לגבי חלק מהטיפולים, מבינים מחקרית מדוע זה עובד, לגבי אחרים לא. הצבא האמריקני עשה מחקרים רבים עם חיילים בשדה שטופלו לאחר פציעה בדיקור, וכאבם פחת, ולא יודעים למה. רק יודעים שזה עבד".

כמדען, זה לא מביך ומשונה לדעת שמשהו עובד בלי לדעת למה?

"בכלל לא. אני יודע שאני לא יודע כלום. כשאני שוקל את כמות הידע שיש לי לעומת כמות הידע האינסופית בעולם, אני חש כאיש הטיפש ביותר ביקום".

"בספורט צריך רק שעתיים"

סמואלי מסביר למה הוא מחזיק גם באנהיים דאקס מליגת ההוקי

סמואלי הוא גם בעליה של קבוצת ההוקי קרח אנהיים דאקס, בעבר מייטי דאקס מליגת ה-NHL. "ההזדמנות הציגה את עצמה", הוא מסביר. "הדאקס היו למכירה כאשר דיסני החליטה שהם יוצאים מעסקי הספורט. הם פנו אלינו ושאלו אם אנחנו מעוניינים, ושוב ושוב סירבנו, אולי עשר פעמים, אבל בסופו של דבר הצלחנו להגיע להסכם וקנינו את הקבוצה, ואנחנו כל-כך מאושרים שעשינו את זה".

מה כל-כך מהנה בזה?

"באופן כללי זה כיף, אבל בעיקר השוני מעסקים. בעסקים אתה משקיע במחקר ופיתוח של מוצר חדש, ואולי שלוש שנים אחר כך רואים הצלחה בשוק. עובר המון זמן בין הרגע שהתחלת את התהליך ועד שאתה יודע את התוצאה. בספורט צריך רק שעתיים. עד שהמשחק נגמר, אתה יודע אם ניצחת או הפסדת".

כאשר לקחת את הקבוצה, מצבה לא היה מזהיר.

"נכון, אבל שכרנו הנהלה טובה, מנכ"ל חדש ומאמנים חדשים, והם עשו עבודה מצוינת - בנו צוות מחדש וקנו שחקנים חדשים. בשנה השנייה לבעלותנו על הקבוצה זכינו בגביע".

אז אתה יכול לעשות אקזיט.

"יכולתי לו רציתי. הערך עלה מאוד פיננסית, זה היה אכן צעד רווחי למכור. אבל זה כזה מקור להנאה עבורי ועבור משפחתי שאני חושב שנחזיק אותה".

הנרי סמואלי

אישי: 60, נשוי לסוזן, אב לשלוש בנות וסב לנכדה בת חמש, מתגורר בקורונה דל-מאר בקליפורניה

יהדות: פילנתרופ פעיל שחלק מהתרומות שלו מנותבות לארץ; בין היתר עזר לבנות את בית הכנסת הרפורמי ברעננה (וגם את זה בקליפורניה). "כשגדלתי כילד", הוא אומר, "חונכתי על יהדות יותר מסורתית, אבל כאשר נולדו ילדינו הצטרפנו, סוזן ואני, לבית כנסת בקליפורניה שהוא רפורמי וכך גידלנו את הבנות"

תחביבים: משחק כדורסל ועושה סקי ו"מנסה להישאר פעיל, בריא ולהתאמן הרבה". תחביב מוחמץ: מוזיקה. מנגן בגיטרה מגיל 13, אבל לא מוצא את הזמן להשתפר