"ליאונה הלמסלי נתנה לנו 5 מיליארד דולר לעשות דברים טובים"

עו"ד סנדי פרנקל הוא אחד מ-4 נאמנים שקיבלו סכום-עתק עם משימה כללית מאוד - "לעשות דברים טובים" ■ אחרי שחילק כ-150 מיליון דולר ב-5 שנים למוסדות שונים בישראל, הוא מסביר איך מחליטים למי הולך הכסף

עורך הדין סנדי פרנקל  / צילום: איל יצהר

ליאונה הלמסלי, אשת העסקים האמריקאית שנפטרה לפני כ-8 שנים, נודעה בזכות לא מעט דברים. היחס הפרובוקטיבי שלה כלפי העובדים שלה, האמירות הבוטות שלה בגנות "האנשים הקטנים", והסעיף בירושה הענקית שלה שבו היא הורישה 12 מיליון דולר לכלבה שלה.

את המוצא היהודי שלה השאירה הלמסלי בצל, והיא מעולם לא ביקרה בישראל. אז איך כל זה מתיישב עם העובדה שב-5 השנים האחרונות נתרמו מהעיזבון שלה כ-150 מיליון דולר לטובת פרויקטים שונים במדינת ישראל?

הכול קשור להנחיה המרכזית שניתנה ל-4 נאמנים שמטפלים בקרן שהוקמה על שמה - "לעשות דברים טובים עם הכסף", ועבור אחד הנאמנים, עורך דינה האישי של הלמסלי, סנדי פרנקל - לעשות טוב זה לתרום לישראל.

"אנחנו 4 נאמנים שמנהלים את הקרן, כל אחד עם רקע שונה, עם רעיונות אחרים כיצד אפשר לעשות טוב. מה שמאחד אותנו הוא המטרה לעשות כמה שיותר דברים טובים עם הכסף. מכאן כל אחד מציע פרויקטים, ורק מה שמקבל תמיכה פה אחד עובר לשלב הביצוע, כלומר לתמיכה הכספית".

- מה זה בעצם "לעשות טוב"?

"זאת משימה מאוד מעורפלת. הלמסלי סמכה עלינו ובטחה בשיקול-הדעת שלנו בנוגע למה שנבחר לעשות עם הכסף. זה מצב מאוד ייחודי וכנראה חסר תקדים בעולם הפילנתרופיה, שמאפשר לנו לתת סכומי כסף גדולים למטרות שאנחנו בוחרים וממש ליצור אימפקט משמעותי. אני בחרתי בפרויקטים שונים בישראל. נאמנים אחרים מקדמים נושאים של בריאות הציבור, מחקר למציאת תרופות למחלות ותמיכה בילדים נזקקים באפריקה ובמקומות אחרים".

התרומות הבולטות של הקרן בישראל
 התרומות הבולטות של הקרן בישראל

- שאר הנאמנים שותפים לדעתך לגבי תרומה לישראל? הם הרי לא יהודים ולא קשורים לכאן בשום דרך.

"אני היהודי היחיד מבין הארבעה, אבל שני נכדיה של הלמסלי שיושבים לצדי הם גם ממוצא יהודי, וכל הנאמנים תומכים בלי סייג בתרומות האלה. אסור לשכוח שהלמסלי הייתה יהודייה. אין שום פרויקט שהצעתי, שקשור בישראל שלא עבר פה אחד אישור של כולם. כולם מבינים את החשיבות של ישראל".

- איך בוחרים פרויקטים? הרי יש לכם מאות פניות.

"יש לנו מאגר של אנשים שאנחנו סומכים עליהם, והם ממליצים לנו על פרויקטים ייחודיים. אין לנו מסלול לפרויקטים שאינם קשורים לממליצים שלנו, ורק דרכם או דרך המלצות חיצוניות של גורמים שאנחנו סומכים עליהם פרויקטים יכולים להיכנס להליך של בחינה.

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שמוניתי היה להיפגש עם שמעון פרס, וביקשתי ממנו שייתן לי השקפת עולם מהסוג שקשה לי לקבל במשרד בקומה ה-36 במנהטן. הוא אמר לי: 'במקומך הייתי משקיע במוח שלנו'. הוא התכוון למחקר, אוניברסיטאות, מעבדות, מכללות ולגופים שתורמים למדע ולהעשרת הידע האנושי. וזה בדיוק מה שעשינו".

- איך מוודאים שהשימוש בכסף נעשה בהתאם למטרות התרומה?

"אנחנו בודקים לעומק את השימוש בהשקעה. ברמת המיקרו יש לנו מעקב אחרי הדוחות הכספיים ואחרי הפעילות השוטפת שנעשתה באמצעות התרומה. ברמת המאקרו אני מגיע לביקורים תכופים בישראל. אני מסייר במוסדות, נפגש עם האנשים ומתרשם גם ממבט אישי שלי על מה שנעשה".

"מלכת הרוע"

לאורך חייה נבנתה להלמסלי תדמית קשה מאוד שאפשר לתמצת אותה במשפט אחד - Queen of mean (מלכת הרוע). פרנקל, ששימש כעורך הדין שלה, מכיר היטב את הסיפורים סביבה, אבל לדבריו, "בסוף היום, המורשת שלה היא שהיא השאירה סכום אדיר עבור מעשים טובים. אני מקווה שאנשים יראו את הפעילות של הקרן ואת העבודה הטובה ויבינו שהסיפורים עליה לא רלוונטיים, אלא התרומות שניתנות עכשיו בשמה".

- הלמסלי לא הייתה קרובה ליהדות או לישראל. מדוע אתה חש שזו דווקא הפעילות שבה היא הייתה מעוניינת לתרום?

"אני שואל את עצמי לעיתים קרובות מה היא הייתה אומרת אם היא הייתה חוזרת לשתי דקות לכדור הארץ ובוחנת מה עשינו עם הכסף שלה. האם היא הייתה מפטרת אותנו? אני חושב שלא. היא הייתה אומרת שעשינו טוב. לדעתי היא הייתה בוחנת את הפרויקטים בישראל וחושבת: 'למה לא עשיתי את זה בעצמי'.

"אנשים שואלים למה היא השאירה את כל הירושה לכלבה שלה, אבל זה לא מה שקרה. היא השאירה כמעט את כל הכסף לאנשים שהיא סמכה עליהם, כדי שיעשו איתו משהו טוב".

- האם היא תרמה במהלך חייה לישראל?

"לא. היא תרמה לכל מיני מוסדות בניו-יורק ומקומות אחרים, אבל לא ספציפית לישראל. זה נכון שהיא לא ביצעה את התרומות האלה בעצמה בימי חייה, אבל היא לא פירטה לנו מה לעשות בדיוק עם הכסף. היא ביקשה מאיתנו לשקול לעומק, וסמכה על הנטיות שלנו לעשות דברים טובים בשביל האנושות. ומה יכול להיות טוב יותר עבור האנושות מאשר תרומה לישראל? מה יכול לקדם את האנושות טוב יותר מאשר עידוד מחקר ומדע?".

יהודי עם לב חם שמסתובב עם פנקס צ'קים מהווה מטרה לא רק עבור מכוני מחקר, אלא גם עבור גופים ואישים פוליטיים, בייחוד לנוכח העובדה שאנחנו חודשיים לפני הבחירות.

"אנחנו גוף א-פוליטי לחלוטין", מצהיר מיד פרנקל כשמעלים את הסוגייה. "אנחנו לא תומכים בשום מפלגה או באישיות פוליטית מסוימת".

- אבל אתה נפגש עם דמויות פוליטיות. באיזה כובע?

"אני עושה את זה בשם הקרן, אבל ממש לא מסיבות פוליטיות. אני לא פוגש אותם כדי לקדם אותם או מטרות פוליטיות. אני פוגש אותם כי יש להם ידע על מהם הצרכים של המדינה. פגישה עם שר היא בדיוק כמו פגישה עם ראש מכון מחקר. הם יכולים לתת לי מידע שרלוונטי עבור התרומות שהקרן רוצה לתת".

פרנקל סירב לפרט עם אילו פוליטיקאים הוא נפגש באחרונה.

- יש פרויקט מסוים שאתה אוהב במיוחד?

"יש לך ילד שאתה אוהב יותר? כולם אהובים עליי באותה מידה".

"להציג לעיתונאים את ישראל כפי שהיא באמת"

אחת התרומות הייחודיות של הקרן, שיוצאת מהתחום של המחקר והידע, היא סיוע כספי בהקמת ה-Jerusalem Press Club במשכנות שאננים בירושלים. מדובר במרכז מדיה המאפשר מקום מפגש לעיתונאים זרים המעוניינים לקבל מידע לגבי המתרחש בישראל - מקום מפגש פיזי, הכולל מידע על ישראל, הרצאות ומפגשים עם דמויות ישראליות בולטות.

לדברי פרנקל, "זה לא מקום שמציג דעות פוליטיות. זה מציג את ישראל כפי שהיא, וזה מאפשר לעיתונאים זרים לקבל זוויות שונות על המדינה ומידע שלא בהכרח נמצא בכותרות. זה חשוב שלמדיה הבינלאומית תהיה הזדמנות לקבל מידע על מה הם בעצם מדברים. יכול להיות שהעמדות שלהם לא ישתנו, אבל ייתכן שיש כאלה שיחשבו קצת אחרת".

- אתה חושב שיש לזה אימפקט אמיתי? המדיה הבינלאומית מסקרת את ישראל באותה צורה כבר שנים.

"קשה למדוד את ההשפעה של זה. אנחנו לא אומרים להם על מה לכתוב, לאן לנסוע או מה לחשוב על זה. זה פשוט מקום שיכול לתת להם תמונת מציאות טובה יותר".

- אתה חושב שהסיקור של ישראל במדיה הבינלאומית הוא לא הוגן?

"אני לא מומחה למדיה בינלאומית, אבל זה חשוב מספיק שלעיתונאים זרים בישראל יהיה מרכז שיספק להם מידע, כדי שהם יראו את התמונה המלאה. זאת ההזדמנות שאני רוצה לספק להם. אם הם רוצים לנצל אותה או לא, זו כבר ההחלטה שלהם".

מי את ליאונה הלמסלי?

ליאונה הלמסלי, שנפטרה ב-2007 בגיל 87, חיה חיים סוערים והשאירה מאחור לא רק ירושה בסך 5 מיליארד דולר, אלא תדמית ציבורית לא פשוטה. את מרבית הונה צברה לאחר שפיתחה יחד עם בעלה המנוח, איל הנדל"ן הארי הלמסלי, אימפריית נדל"ן ומלונאות.

ב-1980 מונתה ליאונה לנשיאת רשת המלונאות, ובעקבות היחס שלה לעובדים והעובדה שהוצגה בפרסומות של הרשת כמלכה, היא כונתה "מלכת הרוע".

לקראת סוף שנות ה-80 נפתחה חקירה פדרלית נגד בני הזוג הלמסלי, ולבסוף גובש כתב אישום על עבירות מס וסחיטה. אחת העדות במשפט העידה כי הלמסלי נהגה לומר כי "אנחנו לא משלמים מסים. רק האנשים הקטנים משלמים מסים". מאוחר יותר הכחישה הלמסלי את הדברים, אך הם נותרו מזוהים עמה.

באוגוסט 1989 הורשעה הלמסלי ב-33 סעיפי אישום הנוגעים לעבירות מס והונאה, וזוכתה מאשמת הסחיטה. בסופו של דבר היא ריצתה 18 חודשי מאסר בכלא פדרלי והשתחררה בינואר 1994.

גם לאחר מותה נקשרה בשמה של הלמסלי שערורייה, לאחר שכתבה בצוואה כי 12 מיליון דולר יופנו לטיפול בכלבתה טראבל. מאוחר יותר הסכום הופחת ל-2 מיליון דולר. שאר הכסף הועבר לבני משפחה שונים ולקרן הצדקה שפועלת בשמה.

ליאונה הלמסלי / צילום: רויטרס
 ליאונה הלמסלי / צילום: רויטרס

צרו איתנו קשר *5988