לא הלכו עד הסוף

"הכול שפיט" היא תוכנית ניסיונית - לא בגלל תכניה, אלא בגלל ההפקה

"הכול שפיט", יום חמישי 21:55 (שידור חוזר ביום שישי, 21:30), ערוץ 1

זו הייתה אמורה להיות תשובה ציונית הולמת ל"ארץ נהדרת", "גב האומה" וכל הג'אז השמאלני הזה, אלא שלפחות לפי תוכנית הבכורה שלה, "הכול שפיט" היא תוכנית ניסיונית - לא בגלל תכניה, אלא בגלל ההפקה.

נתחיל מכך שקשה לנסח בדיוק מהי סאטירה ימנית במציאות שבה מכונים יאיר לפיד וציפי לבני "שמאל", ובעוד שאיש ימין ותיק כנשיא המדינה מואשם ב"אהבת ערבים" בכל פעם שהוא מסתייג מגילויי גזענות; אבל אחרי ההערה הקטנה הזאת, יש בהחלט מקום לסאטירה שמרגיזה את יוצרי הסאטירות האחרות.

דווקא כאן חבל ש"הכול שפיט" לא הלכו עד הסוף: תנו לנו את השינקינאי שבוכה יותר על חתול רחוב שנדרס מאשר על ילדי מתנחלים שנרצחו בפיגוע, את ההוא שכל תאוות השלום שלו מתמקדת ברצון להרחיק ממנו ככל האפשר את המזרח התיכון המאיים, את ההוא שעובד "פחות מחרדי" אבל לא יהסס להעלות את "בטלנותם" של לובשי השחורים על ראש שמחתו, שמחה נגד אי-גיוסם בעוד הוא מסדר "ג'וב" לילדיו - רוצה לומר, יש לא מעט סטריאוטיפים שאפשר להדביק "לשמאלני הממוצע".

במקום זה קיבלנו הצגה מנומסת, שהצליחה פה ושם להבליח ולהצחיק באמת, אבל רוב הזמן נראתה כאילו כיתה י"א 3 מנסה להעלות מופע בהשראת "ארץ נהדרת".

אז נכון שלא יפה לצחוק על ערוץ 1 העני, אבל אלטרנטיבה אינה מתבטאת רק במסר, אלא גם בפורמט: גם "גב האומה" מקיימת זוגיות של "אנדרדוג" מול "ארץ נהדרת", אבל הצלחתה נובעת מכך שהפנימה את נחיתותה וניסחה פורמט רזה שלא עוסק בוויזואליה, אלא קם או נופל (לרוב קם) על שנינותו.

סאטירה ימנית חכמה היא יוזמה מבורכת (אם אינה חכמה זה לא משנה אם היא מימין או משמאל), ול"הכול שפיט" יש בהחלט פוטנציאל, אבל כדי להצליח צריכים לא לפחד שם לקחת את הדברים לקצה ולא להיות מודאגים מזוטות כגון "האם החיקוי של ביבי דומה למקור", כי בקרב הזה אין להם סיכוי לנצח.

* ציון: 7

שמים את השוליים במרכז

"איש משפחה" - פרק האיחוד עם "הסימפסונים", שבת 19:55, ערוץ yes comedy

"איש משפחה" לקחה, ועודנה לוקחת, את זה עד לקצה, באמת. מה לא היה לנו שם? מחאה אנטי-דתית קיצונית, מעט אנטישמיות במסווה או שלא, גילוי עריות, פוליטיקאים הוצגו שם באופן שהופך את "גב האומה" לפינת ליטוף, נשים, גברים - נדמה שאין קבוצה של אנשים שיכולה להגדיר את עצמה כ"מיעוט" ולא ספגה מסת מקפארלן המוכשר.

אפשר היה לחשוב שבארצות-הברית השמרנית שבה דמויות טלוויזיוניות שאינן מונפשות נאלצות לדבר לפי כללי התקינות הפוליטית, סדרה כזאת תעורר מהומה בכל פרק שלה.
אלא שהממסד האמריקאי חכם בהרבה ממה שמקובל לחשוב. במקום להפוך את "איש משפחה" לאירוע ויראלי-מחתרתי, הם חיבקו אותו בחום, עד כדי כך שמקפארלן הוזמן להנחות את האוסקר (ולזכותו ייאמר שהוא עשה זאת עם אותו חוש הומור בדיוק, למגינת ליבם של כמה נשים ויהודים בקהל. אולי משום כך הוא כבר לא מנחה את הטקס), כמצוות "הסנדק": "שמור את חבריך קרובים ואת אויביך קרובים עוד יותר".

הנה, כמתנה לבר-המצווה של הסדרה שלו, קיבל מקפארלן את כל משפחת סימפסון שבאה "להתארח" בפרק מיוחד של "איש משפחה". מדובר ללא ספק באירוע המונפש הגדול של הטלוויזיה: הסדרה שנחשבה פעם לחתרנית אך מתוחכמת ועדינה (ובשל כך היא מתאימה לכל ה משפחה), פגשה את הילד הפרוע שנוצר בהשראתה.

האמינו או לא, אבל למרות המשא הכבד - הפרק הזה דווקא די מוצלח.

* ציון: 9

פילושמיות לשמה

"אובססיה לא צפויה", שבת 22:00, ערוץ 1

האם לצ'רצ'יל הייתה אובססיה פילושמית מיוחדת? גם אחרי צפייה בסרט ובכפוף לכל מה שאני יודע על הביוגרפיה של האיש, נותרתי בספק: כמו משכילים רבים מבני דורו ומעמדו, צ'רצ'יל חש שעוול היסטורי נגרם לעם היהודי. רוב היהודים שהכיר היו משכילים או לפחות ממזריים מספיק כדי שיחבב אותם.

במשך הזמן הוא נחשף לרדיפת היהודים בעולם, לזוועות השואה והפך לתומך בתנועה הציונית. יחד עם זאת, אחרי שארגוני המחתרת היהודיים החלו לפגוע בבריטים, הוא שינה את עמדתו. רוצה לומר - האיש היה פרגמטי לפני שהיה, אם אכן היה, פילושמי.
הסרט הזה חושף חלק מהקשר המעניין של צ'רצ'יל ליהודים ולמאבק הציוני. לפחות על-פי ידידיו ובני משפחתו, הוא היה אוהד גדול של שניהם.

* ציון: 8

צרו איתנו קשר *5988