"ב-1999 פתחתי משרד עם חגי גרינשפון, היום איש עסקים. ייצגתי את איציק מרדכי בפרשת המעשה המגונה. זה מקרה עצוב מאוד שבו דעת הקהל הכריעה. חלק מההתנהגויות שלו בזמן אמת אי-אפשר להצדיק, אבל חלקן לא עבירות, וחלקן התיישנו. לטעמי, היה משהו מלאכותי בהרשעה. כשאתה מנהל משפט, ובחוץ אתה שומע את הצעקות 'איציק לכלא', אתה מבין שוב שכמה שאדם הוא חזק ונעזר בכוחות מקצועיים - הוא חלש מאוד נגד המערכת" - כך אומר בשיחה עם "גלובס" עו"ד דרור ארד-איילון, פעם תובע והיום סנגור.
לדבריו, "בדרך-כלל הכיוון הוא להרשיע. ואתה מבין שלפעמים עורך הדין הוא המאחז האחרון והיציב ביותר של הנאשם, האדם היחיד שהוא יכול לתת בו אמון, שמקדיש את עצמו להיאבק בזה, בלי קשר לשאלה אם מרשיעים.
"היום תוקפים עורכי דין, חוקרים אותם, מקליטים עורכי דין. מה שעשו לעו"ד נבות תל-צור בתיק הולילנד הוא עוול נורא, הוצאה מההקשר - ואסור לו להתפשר על הנאמנות ללקוח.
"השותפות שלי היום היא עם יובל נחמני, ליטיגטור מבריק. גם אשתי, לבנת, עובדת איתנו, עוסקת בעולם הביטוח, רגולציה, רשלנות מקצועית. זו חוויה מיוחדת לעבוד ביחד. הכרנו בעבודה, והיא כוכב בזכות עצמה".
הטלטלה במשטרה
"אני שמח שמנקים את השורות במשטרה", אומר ארד-איילון. "מטריד לגלות שיש שם, בצמרת, ריבוי של תקלות משמעותיות, חמורות מאוד. הרבה סנגורים יודעים שבכל הדרגות יש בעיה של תרבות ארגונית לקויה, של טיוח, של אלימות משטרתית, של שימוש לרעה בכוח. אין אכיפה של מה מותר לשוטר לעשות בעת מילוי תפקידו, אין הקפדה על כך ששוטר חייב לומר אמת גם אם הדבר פוגע בסיכויי האכיפה. אלה דברים יסודיים.
"אם המשטרה, או מח"ש, מעגלים לעצמם את הפינות, המסר הזה עובר לכל רוחב החזית. צמרת שמעגלת לעצמה את הפינות לא יכולה לדרוש מהשוטר בשטח להיות קפדן".
לדברי ארד-איילון, "אין חודש שלא מגיע אליי לייצוג אדם שעוכב או נעצר סתם כך, בלי סיבה. זה קשור לתרבות השימוש בכוח, בעיכוב או במעצר.
"הקלות שבה אדם מעוכב או נעצר בישראל היא בלתי נסבלת. אתה רואה את כמות המעצרים המיותרים - אנשים לא עומדים לדין, ואם הם עומדים לדין, אין סיכוי שיורשעו, אבל גם אם יורשעו, לא הייתה סיבה לעצור אותם לצורך חקירה".
לדבריו, "בעולם המערבי לא מקובל לעצור אנשים לצורך חקירה אלא במקרים נדירים. הסטנדרט הוא חקירה ללא מעצר ומשפט ללא מעצר, להוציא מקרי אלימות קשים. זו המשמעות האמיתית של חזקת החפות, ואנחנו מאבדים אותה, אם לא איבדנו אותה כבר.
"יש זיקה בין השימוש בכוח חוקי, אבל מוגזם, לבין חציית הנורמות במשטרה. זה בדרך-כלל הולך יחד. כשגוף משתמש בכוח בצורה לא מבוקרת, הוא בדרך-כלל מעגל פינות ופחות מקפיד עם אנשיו".
רזומה
■ אישי: עו"ד דרור ארד-אילון (54) נולד בירושלים וחי בהרצליה. נשוי בשנית ללבנת קלינה (45, עורכת דין). אב לחמישה: שלושה מאשתו הראשונה, נגה ארד-אילון - תמר (21, עובדת בעבודה מועדפת בערבה), נעמה (18, שמיניסטית) ואסף (13, תלמיד); ושניים מאשתו השנייה, לבנת קלינה - איתי (8) ואיילה (3). אחיהם של הפרסומאי אייל ארד ומדליסטית הג'ודו יעל ארד.
■ מקצועי: מתמחה במשפט פלילי וצווארון לבן, משפט מינהלי, אתיקה מקצועית, לשון הרע והטרדות מיניות. מרצה לאתיקה ולתורת המשפט (האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן). התמחה בפרקליטות מחוז ירושלים, במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה ואצל עו"ד אמנון זכרוני. שותף ומייסד "ארד-אילון ונחמני עורכי-דין". לשעבר יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין. בין עורכי "ספר דייויד וינר, על משפט פלילי ואתיקה" (לזכרו של ד"ר וינר ז"ל).
*** הראיון המלא עם עו"ד דרור ארד-אילון - במהדורה המודפסת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.