גיי שלופן

טקס האוסקר בהנחיית ניל פטריק האריס, הלילה שבין א' ל ב', 2:00, ערוץ yes1 וערוץ הוט גולד

כדי שלא אצא אחד במקלדת ואחד בלב, עליי להודות שאין שום סיכוי שאשאר ער כדי לצפות בטקס האוסקר. די לי בתקצירי הבוקר או בשידור החוזר.

יחד עם זאת, אני יודע שבשנים האחרונות התפתחה בישראל נטייה פרובינציאלית לבטל לא רק את השוני התרבותי בינינו לבין ארצות-הברית, אלא אפילו את הפרש השעות (ע"ע התופעה הטיפשית של פרקים חדשים בסדרות שמשודרים כאן באמצע הלילה, בצמוד לשידור המקורי שלהם בארה"ב). כך שיש להניח שיהיו מבין הקוראים הנכבדים מי שילבינו את לילם, בניסיון "להיות שם כשזה קורה".

אני מודה שהטקס עצמו מעניין אותי יותר מהפרסים שהוא מחלק. מאז הבליח בו סת' מקפארלן ("איש משפחה", "טד") לפני כמה שנים והביך כהוגן את היושבים באולם, חזר הטקס למתכונתו המשמימה והמרדימה (אפילו את מי שצופה בו בשעות נורמליות).

הליהוק השנה מעניין: ניל פטריק האריס (הרי הוא בארני מ"איך פגשתי את אמא") הוא הומוסקסואל מוצהר ופעיל ציבורי למען זכויות האזרח, שלא מפחד להשמיע את דעותיו הברורות במגוון של נושאים.

עכשיו נשאר רק לראות אם הוא בגדר "עלה תאנה", שנועד לצמצם את החדשנות לתחום הליהוק - או שהוא יצליח להביא מעצמו משהו לטקס הזה, כדי להשכיח לרגע את הדיון המשמים על השמלות, ובעיקר כדי להחזיק את הצופים בישראל עד קריאת שמע של שחרית.

שמאל-ימין

"הכול שפיט", סוף השבוע בערוץ 1

בעולם מושלם, 2-3 מערכונים של "הכול שפיט" היו נכנסים לכל פרק של "ארץ נהדרת". בעולם הלא מושלם שבו אנו חיים, הם נאלצים להתקיים בהפקה דלת-תקציב שכמעט אף אחד לא טורח לצפות בה, וחבל.

אם למדתי משהו על מה שמכונה "תוכנית הסאטירה הימנית", הוא שלרוב שווה לשרוד כמה מערכונים מטופשים כדי לראות את אלה שלא ניתן יהיה לראות בשום מקום אחר: למשל הפארודיה המוצלחת מאוד על שופטי בג"ץ, שחיים במגדל-שן, מדברים במבטא ייקי, דואגים בעיקר לכבודם - ומסנג'רים את השופט המזרחי-ייצוגי במשימות של "לך-תביא". העובדה שהמערכונים הללו מרגיזים את השופטים הנכבדים היא בעיניי עוד סיבה לחיוניותם.

גם המערכון על הרמטכ"ל הפורש, בני גנץ, היה אנטיתזה להקו הכמעט אחיד שהוצג בתקשורת: גנץ הוצג בו כמי שהיה חלש במערכות שניהל, למעט המערכה על תקציב הביטחון וכמי שיוצא לעשות קצת חיים בתור דירקטור פוטנציאלי בחברות ציבוריות (ג'וב שתסדר לו, לפי המערכון, "המועצה להכוונת רמטכ"לים משוחררים") ואחרי הצינון יתפקד "כתקווה הלבנה של השמאל ונוני מוזס". נכון? לא בטוח. מעצבן? אולי. שונה ומקורי? בהחלט. וזה מה שחשוב.

אז נכון, חבל ש"הכול שפיט" לא מצליחה לשמור על רמה אחידה. ברגעים הגרועים שלה משובצות בדיחות שהייתי חושב פעמיים אם להעלות גם במופע סיום שנה בחטיבת הביניים, אבל ברגעים אחרים מבליח הומור אחר ומקורי.