צילום משפחתי

"איפה אתה חי?", יום חמישי 21:10, ערוץ 1

לא מזמן שמעתי את טוביה צפיר מתארח באולפן אצל שי שטרן (תוכנית האירוח המעניינת ביותר שאתם לא צופים בה, שישי, 21:30) ומספר - כפי ששמענו מלא מעט שחקנים - על הקשיים שהיו לו בלהסביר לאימו ממה הוא מתפרנס, שהרי בעיני הדור הוותיק - שחקן זה לא מקצוע ובטח שלא פרנסה (הדור הצעיר יודע שרק החלק השני נכון, אבל את זה אפשר לומר על לא מעט עיסוקים בישראל 2015). עכשיו קחו את כל זה, הכניסו ללב-ליבה של העדה הבוכרית השמרנית, ועוד למשפחה שיש לה עסק משפחתי (חנות צילום) שבניה גדלים אליו - וקיבלתם קרנבל שלם.

טוביה צפיר, שעל-פי עדותו מכיר את הסיטואציה מקרוב, משחק כאן, כך גם רבקה מיכאלי הנפלאה (מעורר השראה לראות את השניים משחקים ביחד יותר מ-30 שנה אחרי שהיו מנת הבידור הקבועה של עם ישראל בכל יום שישי), לירז צ'רכי, שנדמה ששום סרט פולקלוריסטי לא יהיה שלם בלעדיה - בתפקיד האישה "החדשה" שנכנסת לחייו של הבן המורד שמעדיף קריירה "מפוקפקת" של שחקן ואת כל החברים התל-אביבים החדשים שלו, על פני חיקה החמים של המשפחה.

עוד נמצאות על הסט עדי הימלבלוי, גאלה קוגן - ואפילו הסבתא האמיתית של האחים דוידוב, יוצרי הסדרה, בתפקיד, ובכן... הסבתא הבוכרית!

מי שלא יסתפק בהופעתה של הימלבלוי בסדרה, מוזמן להישאר בערוץ גם ל"הכול שפיט" (21:55), הלא רעה לכשעצמה.

* ציון: 8

אצלו הכול בסדר

"כך היה", יום שישי 18:00, ערוץ 1

אז מאחר ששני ערוצי הברודקאסט האחרים מזניחים בכוונה את ימי שישי, נישאר בערוץ הממלכתי.

אחת לאיזה זמן אני מזכיר לכם את התוכנית הזאת: מעבר לכך שהיא עושה שימוש בנשק היחיד שיש לערוץ 1 ואין לשום ערוץ אחר - ארכיון שכולל צילומי טלוויזיה משלהי שנות ה-60, ה-70 וה-80 (כ-25 שנה לפני ערוץ 2, כ-35 שנה לפני ערוץ 10), הוא מספק לנו הזדמנות לחזור למראות ולקולות של השנים ההן, לפחות במקרה שלי - שנות ילדותי.

אורח התוכנית הפעם הוא אחד המבצעים האהובים עליי במוזיקה הישראלית, בועז שרעבי. מעבר לשירים הישנים והנפלאים שלו, יש לו גם סיפור חיים מעניין שכולל, לצד שיאים רבים, גם כמה רגעי שפל ובעיקר הסתכלות מעניינת על החיים.

ה"ספיישל" שיוקדש לאיש ולפועלו המוזיקלי מחולק לשני פרקים כשהפרק השני ישודר בשבוע הבא.

אשכול הזהב

"שישה ימים ביוני" - פרק 3, שבת 19:50, ערוץ ההיסטוריה

יתכן שלא הייתי נדרש לתוכנית הזאת (על אף שמדובר בסדרה היסטורית לא רעה), אלמלא הפך ראש הממשלה המנוח, לוי אשכול, לנושא פוליטי לוהט, כ-45 שנה לאחר מותו. יצחק הרצוג ניסה למצב את עצמו כ"תואם אשכול" - אחד שסובל מתדמית "נחנחית", אבל ברגע האמת יודע לתת לגנרלים שלו את הפקודה להסתער. החרה-החזיק אחריו בנימין נתניהו שהעלה את אשכול על ראש שמחתו ערב יציאתו לאו"ם כמי שלא שעה לאזהרות האמריקאים והנחיל לישראל ניצחון מזהיר.

יש לי לא מעט לומר על ההשוואות האלה שאינן עולות בקנה אחד עם האמת ההיסטורית, אבל ברשותכם ניצמד לטלוויזיה ולאירועי הפרק הזה בסדרה התיעודית המרתקת: מלחמת ששת הימים קרבה לסיומה. צה"ל כובש את רמת הגולן, רצועת עזה, סיני, וכמובן - את שטחי יהודה ושומרון. ישראל הקטנה גדלה פי שלושה ו"בולעת" מיליון פלסטינים שהופכים לפצצת זמן מתקתקת (פלסטיני שמתקתק ברמאללה בסוף שנות ה-60, מתפוצץ בתל-אביב באמצע שנות ה-90) ששמחת הניצחון מעלימה מהתודעה. הישראלים שרובם תפסו אז, תרתי-משמע, את השטחים החדשים כ"קלפי-מיקוח" במשא-ומתן עתידי לשלום, לא האמינו שיבוא יום והם יהפכו מ"אס" לתפוח אדמה לוהט בשרוולנו.

לאור הרלוונטיות הן של אשכול והן של תוצאות המלחמה ההיא למערכת הבחירות הנוכחית, מעניין יהיה להקדיש לתוכנית הזאת את מוצאי השבת האחרונה לפני הבחירות.

* ציון: 9