מוזה זה לעצלנים

השבוע ישבתי לקפה עם חברה וסיפרתי לה, בין השאר, כמה רציתי פעם להצטרף לצוות הכותבים של תוכנית טלוויזיה מסוימת (לא התקבלתי. נבלות). היא הופתעה, לא מזה שלא התקבלתי, אלא מהגילוי שהתוכנית מתוסרטת וכתובה כמעט לחלוטין. "זה היה נראה כאילו הם ממציאים את הרוב בעצמם", היא אמרה בתמימות. מדובר בבחורה צעירה, מעודכנת, בעלת תואר ראשון בקולנוע מאוניברסיטת תל אביב. ובכל זאת, זה הפתיע אותה.

מכאן עולה נקודה מעניינת: אנשים לא נוטים לחשוב על מי שכותב. החשיבות העצומה של אלה שכותבים את החומר, שאחראים לבדיחות עצמן, היא לרוב ביחס הפוך לפרסום שלהם כפרפורמרים. אבי נוסבאום, 34, הוא דוגמה מצוינת לכך. הוא אמנם מוכר מהשתתפות בתוכניות כמו 'מועדון לילה' והוא גם מופיע כסטנדאפיסט, אבל הנוכחות שלו מהצד שלפני המצלמה בכלל לא קרובה לנוכחות העצומה שלו ככותב, וכמי שאחראי לחלק גדול מהטקסט הקומי שמגיע אלינו במדיות השונות. דווקא ככזה, השקפותיו על הומור מרתקות.

מהי חשיבה הומוריסטית בעיניך?

"היכולת להסתכל על המציאות דרך פילטר שמדגיש את מה שמעוות בה, בדיוק בטיימינג הנכון. זה אולי נשמע מסובך, אבל זה פשוט: לצורך העניין אדם רגיל יגיד את המשפט 'איזה תור, מי ישמע מחלקים פה כסף' על תור בדואר. אדם מצחיק יגיד את אותו משפט על תור בכספומט".

מתי הבנת לראשונה שאתה מצחיק?

"בגיל 8, כשעברתי לבית ספר חדש, ואת כל הפחדים הפכתי לבדיחות שעזרו לי למצוא חברים חדשים. יש לי חבר מהתקופה היא עד היום, שטוען בתוקף שההופעה הכי טובה שלי בחיים הייתה בהפסקה הגדולה של כיתה ג'".

איפה ההומור עוזר לך ביומיום?

"במדינה כמו שלנו, כשאחת לשעתיים יש לך סיבה להתעצבן על מישהו, הומור יכול להיות מאוד יעיל וגם הרבה יותר אפקטיבי. זה גם עוזר מאוד כשרוצים להתעצבן עליך: למשל, לפני שבוע איחרתי להופעה לעובדי הרכבת, הבוסית שלהם התעצבנה אז אמרתי לה שתגיד תודה שלא באנו ברכבת, היינו מאחרים הרבה יותר. היא צחקה וסלחה. הצ'ק, אגב, דווקא הגיע בזמן".

על אילו תבניות אתה מבסס את הרפליקות ההומוריסטיות שלך?

"אין לי תבניות קבועות, אבל אני אוהב מאוד להתעסק עם ההגדרות של הישראליות. השבוע, למשל, שמתי לב שישראלים הם היחידים בעולם שמנומסים רק כשהם כועסים עליך: 'אתה תסלח לי מאוד אדוני!', 'עם כל הכבוד, גברת!'. מצד שני, לאנשים שהם באמת מחבבים הם פונים ב'מה העניינים אתך יא זבל'. רק בישראל".

מה הבדיחה הכי מצחיקה שעבדה בשבילך?

"אין דבר כזה 'הכי מצחיקה'. בכל פעם אתה אוהב את הבדיחה האחרונה שכתבת, ומה שהכי מצחיק זה בכלל אלתורים. למשל, לפני כמה זמן הופעתי, ובאולם ליד הופיע קטורזה. אמרתי לקהל שכיוון שכרטיס למופע שלו עולה יותר, אם הם רוצים אפשר להיות בשקט ולהקשיב ביחד למופע שלו בפחות כסף".

מתי סיפרת בדיחה בזמן לא מתאים? מה אתה עושה כשבדיחה מתפספסת?

"אני לא בדחן כפייתי, ככה אני מרגיש לפחות, אז כשלא מתאים אני לא מנסה בכוח. מה שכן, כשהייתי ילד הלכתי לניחום אבלים אצל חבר שסבתא שלו נפטרה, ומרוב שהייתי לחוץ כשנכנסתי, במקום 'משתתף בצערכם' יצא לי 'מזל טוב'. לא ראיתי אותו מאז".

קונצרן פאנצ'ים

איך אתה מנהל משמעת כתיבה?

"אני מאמין ש'מוזה' זה לעצלנים, אתה צריך להכריח את עצמך לכתוב, גם כשאתה מרגיש חסום. אז הבדיחה הראשונה אולי לא תהיה בדיחה בכלל, השנייה תהיה בינונית, אבל משם זה כבר יזרום. אין מה לעשות, הומור זה עבודה".

אם כך, אילו הרגלי עבודה הופכים אותך לאפקטיבי יותר?

"אני מנהל באופן קבוע רשימות באייפון של בדיחות ורעיונות לכמה דברים במקביל: לסטנדאפ, ל'ארץ נהדרת', ל'מועדון לילה'. ככה, בעצם, שום דבר שעובר לי בראש לא הולך לאיבוד. חברים צוחקים עליי שאני בעצם מנהל קונצרן פאנצ'ים (הם אומרים 'מפעל', אבל זה ראיון ל'גלובס' אז נראה לי יותר מתאים להשתמש במילה קונצרן)".

האם אנשים מצחיקים יותר אינטליגנטיים בעיניך? יותר יצירתיים?

"אנשים מצחיקים הם אנשים שמבינים את האבסורד שבמציאות, ובשביל זה הם נדרשים קודם כל להבין היטב את המציאות. לכן הם בדרך כלל מודעים יותר, לעצמם ולסביבה".

מה אנשים לא יודעים על אנשים מצחיקים?

"כל אחד והשריטה שלו, אבל אני, למשל, צרכן אובססיבי של חדשות. חלק גדול מההומור שלי מגיע משם, ולכן אני אוגר בראש פרטי מידע מאוד לא הכרחיים ששמעתי באיזו מהדורה. ידעת שהשריף של וויאומינג אוסר על שוטרים בעיר לחבוש כובע בוקרים? אולי כדאי שאני אוותר על איזו מהדורה או שתיים".

איך אתה מחולל אצל עצמך שמחה והיי?

"אחר הצהריים עם הילדה בפארק זה הדבר המשמח ביותר ביקום. אני לגמרי ממליץ לכולם, בהנחה שיש לכם ילדה ופארק".

איך ההומור שלך משפיע על מערכות יחסים?

"נראה לי שבמערכות יחסים כל אחד משתמש בקלפים שלו, אז ג'ורג' קלוני, למשל, הולך עם זה שהוא חתיך, עשיר, חכם ומצליח, ואני עם 'מאמי, תשמעי קטע...'. נראה לי הוגן".

מה הכי מתסכל בלהיות מצחיק?

"אין הרבה תסכולים, אבל יש משהו מאוד אובססיבי במקצוע הזה. יכולה להיות הופעה מצוינת, אבל מספיק שבדיחה אחת לא עבדה, או שמישהו אחד בקהל לא צחק, ועד ההופעה הבאה אתה חושב רק על זה".

מי הקומיקאי/ת שהכי מצחיק אותך?

"כבר שנים שכל מי שעובד ב'ארץ נהדרת' יודע שערן זרחוביץ' הוא אחד הקומיקאים הכי מצחיקים שיש, והנה בשנים האחרונות סוף סוף מגלים את זה גם הצופים".

חוזר למלצרות

מה היה רגע השפל שלך כסטנדאפיסט?

"קצת אחרי שנכנסתי לתחום הייתי תקוע: בדיוק סיימתי איזה פרויקט, עוד לא היה לי מופע משלי, וגם לא שום דבר באופק. אמרתי לסוכן שלי שעוד חודש כזה אני חוזר למלצרות. הוא אמר שיהיה בסדר, ושבועיים אחרי זה הגיעה הצעה ממש טובה מ'קשת'. מאז כל פעם שרע לי אני מודיע לסוכן שלי שאני חוזר למלצרות, אבל הוא כבר מזמן הפסיק להתרגש. או לענות לי".

ומה היה רגע השיא?

"כל יום אני מאושר מזה שזו העבודה שלי, אבל אין ספק שכשישבתי בפעם הראשונה ככותב בישיבה של 'ארץ נהדרת', בין הכותבים הכי טובים בתחום, הרגשתי וואו. יצאתי לשירותים, שטפתי פנים ואמרתי לעצמי: 'תיהנה מזה, כי עוד כמה דקות הם מבינים את הטעות ומעיפים אותך מפה'. בינתיים, לשמחתי, עברו עשר שנים, והם עוד לא הבינו".

על מה ההומור מפצה?

"אני לא מאמין בתיאוריה הזו, לא חושב שכל קומיקאי בהכרח משתמש בהומור כמנגנון פיצוי, ובכלל - הנטייה להגדיר מישהו רק על פי תכונה אחת שלו היא קצת שטחית בעיניי. זה אפילו מכעיס אותי, ואני חושב שאפצה על זה בהומור".

מתי הרגשת פגיעות?

"בכל פעם שבה אתה על הבמה ובדיחה לא עובדת, אתה מרגיש האיש המסכן ביותר בעולם. לשמחתי היום זה כבר (כמעט!) לא קורה לי".

איך אתה מתמודד עם חרדות, מועקות, לחצים?

"מטייל עם הכלבה. אין מועקה או חרדה שטיול ארוך עם הכלבה עוד לא פתר לי, היא כנראה ממש טובה בזה".

איך ייראה היום המושלם שלך?

"הוא יתחלק לשלושה חלקים: בחלק הראשון הוא יכלול את אשתי והילדה, בחלק השני את אשתי ומסעדה ובחלק השלישי את אשתי והמיטה".