ביונית

ההצלחה על פי לוי, רגע קטן שלפחות על הנייר כל אדם שהשכים קום והספיק לעשות משהו בשקט של לפני תחילת היום יכול היה להזדהות איתו (לו באמת היה קם ברגע האמת, ולא לוחץ על הנודניק בשעון המעורר), היא פיקסל אחד בסיפור הצלחה גדול בהרבה, שהגיע לאחד משיאיו במערכת הבחירות האחרונה.

נוסף על הסיקור השוטף, הספיקה לוי לככב במערכת הבחירות הסוערת הזו כמנחת העימות הטלוויזיוני מרובה המשתתפים של ערוץ 2, ראיינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו שלושה ימים לפני הבחירות, רגע אחרי שיצא מהבונקר לקרב מאסף, וכמובן עמדה בראשו של משדר הבחירות עצמו, על אורכו ועל המתח והמורכבות שבו, כולל השתתפות בתוכנית 'ארץ נהדרת'. מתברר שכמו שהציבור התרגל לצרוך את מנת החדשות הטלוויזיונית שלו מלוי, כך התרגלה היא למעמד ולכיסא, עד כדי התלוצצות עם צופיה.

ייתכן שהרגע הזה, שבו החליפה בדיחות עם אייל קיציס וחיים יבין בערב הדרמטי, היה הנקודה הנוחה ביותר במסע המרשים שלה. מסע שהחל בגיוסה לגלי צה"ל - ובעצם עוד קודם לכן, וימשיך, אולי, למחוזות מפתיעים.

סופר מחושבת

"לכל מי שמגיע לגלי צה"ל יש, לפחות על הנייר, את הפוטנציאל להיות עיתונאי משפיע", אומר מקורב ללוי מימי שירותה בתחנה, "אבל רוב האנשים מגיעים לשם בגיל 18, אחרי מיונים מפרכים וקד"צ, שכביכול נותנים להם אישור רשמי שהם אנשים מוכשרים, אל תוך כאוס ומציאות שבה הם צריכים להסתדר לבד ולבנות את עצמם כמעט בלי סיוע והדרכה.

"אם יש משהו שאפשר להגיד על יונית לוי, שייחד אותה כבר מימיה הראשונים בגלי צה"ל הוא, שהיא הייתה סופר מחושבת, בכל דבר שעשתה. היא כאילו הגיעה לשם 100% אפויה ומוכנה לדרך שהיא אמורה לעבור, ובלי רגע של מצמוץ או בלבול בקשר לזה. היא, כמובן, הפכה למי שהיא הפכה באמצעות עבודה קשה, ברצינות ובהשקעה, כולל האינטליגנציה וההשכלה וההתמדה יוצאות הדופן, אבל היה משהו מעבר לזה, בתפיסה שלה את החוויה. היא רצתה להתקדם, היא ידעה לאן היא רוצה להתקדם והיה בה שכנוע פנימי עמוק שהיא תגיע לשם".

"במידה רבה זה חינוך מהבית", אומר קולגה בכיר. "לוי מגיעה מבית שבו אם הייתה מביאה הביתה מבחן עם 99, היו שואלים אותה - 'מי בכיתה קיבלה 100?'. דרשו ממנה הרבה, לא עשו לה הנחות. לא רק שציפו ממנה ל-100, ציפו ממנה ל-110. ובאמת, היא הפכה למישהי שהיא לא רק אינטליגנטית ומשכילה, אלא גם פרפקציוניסטית ללא גבולות".

התמיכה של משפחתה הייתה ניכרת לאורך כל הדרך. "גם בגלי צה"ל, שם לא ראינו אותם בפועל", מספר חבר, "הורגש שיש לה גב מבית, ולו בגלל העניין הטכני שבמהלך השירות היא גרה אצל סבתה בתל אביב, ובעצם טופלה כל הזמן. רוב החיילים בתחנה גרים בתקופה הזאת בשכירות, ומלבד העבודה השוטפת צריכים להתמודד עם דברים כמו בישול, כביסה וניקיון. אצלה היה ברור שהיא פנויה לחלוטין מדאגות ולא צריכה להטריד את עצמה בשום דבר שהוא לא עבודה. גם בשנים מאוחרות יותר, כשכבר הייתה מגישת חדשות בערוץ 2, זה היה מורגש, ולא פעם ולא פעמיים ההורים שלה היו מגיעים לאולפן אחרי השידור כדי לקחת אותה הביתה".

לוי, שאמה מלמדת באוניברסיטה העברית ואביה עובד מדינה, בילתה כמה משנות ילדותה בארה"ב, כאשר המשפחה שהתה שם בשליחות. השנים האלה, מעידים חברים, השפיעו באופן בולט על עיצוב אישיותה ועל שאיפותיה. "מהרגע הראשון בתחנה היא התעניינה בחדשות חוץ ולמרות שהייתה שקטה, היא התבלטה בידע ובהבנה שלה את התרבות וההיסטוריה האמריקאית, את התקשורת האמריקאית. האנגלית שלה הייתה, כמובן, ללא רבב, והיא הביאה ראיונות בלעדיים עם אנשים מרחבי העולם", מספר חבר.

ואיש התקשורת מוסיף: "הרבה חיילים בגלי צה"ל יודעים לזרוק שמות כמו כריסטיאן אמנפור או דיאן סויר כדוגמאות לעיתונאיות מוערכות, אבל בשביל יונית אלה לא היו דמויות ערטילאיות. היא חייתה אותן ואיתן, ומבחינתה, ככה לפחות זה נראה מהצד, לא היה הבדל בינה לבינן. היה ברור לה שהיא יכולה להגיע למקום שלהן. ליד כתבים ועורכים בתחנה, שרובם היו, על אף כישרונותיהם הרבים, פחות ממוקדים במטרה והרבה יותר מבולבלים לגבי יכולותיהם ועתידם, היא מאוד בלטה.

"לוי ידעה גם מהרגע הראשון לעשות מהלכים נכונים מבחינת נטוורקינג. היא התחברה מהר מאוד לאנשים חזקים, בחלק מהמקרים גם הפכה לבת זוג (יעקב אילון). אני לא חושב שזו הייתה ציניות או תועלתנות, אבל זה כן מעיד על איך תפסה את עצמה ולאן ייעדה את עצמה.

"אני חושב שהיא דוגמה די מפליאה להתנהלות מחושבת ונכונה בעולם לא קל. זה עולם שבו צריך להילחם, ולא משנה כמה פוטנציאל אמרו שיש לך - את המלחמה אתה צריך לנהל בעצמך. נשים, כמובן, צריכות להילחם הרבה יותר מגברים. הן חייבות גם להיראות טוב, אחרת זה אפילו לא על הפרק. אני חושב שהיא פשוט הבינה את כל זה בגיל מאוד צעיר ובאה מוכנה יותר מכל בנאדם אחר".

"מה שהכי זכור לי זה דווקא מקרה שבו היא פישלה", אומר גיל עומר, מי שהיה מפקד גלי צה"ל בתקופת שירותה של לוי, ומנהל כיום את מוזיאון הילדים בחולון, "ודווקא המקרה הזה הבהיר לי אז כמה היא טובה ויוצאת דופן. זה היה מקרה שבו התרסק איזשהו מטוס שעליו היו גם נוסעים ישראלים שניצלו. באותו יום הצליחו ברשת ב' להשיג ראיון עם מישהו מהניצולים, או אולי עם אחד מקרובי המשפחה. יונית לקחה את זה שמישהו אחר השיג משהו שהיא לא הצליחה להשיג מאוד קשה.

"אם בדרך כלל בתור מפקד הייתי נוזף בכתבים ובעורכים על חוסר הישגים, במקרה הזה מצאתי את עצמי מנחם אותה שזה לא באמת כל כך נורא. יכולתי לראות עליה כמה הרצון להשיג היה משמעותי עבורה, ועד כמה כאבה לה העובדה שלא הצליחה. זה לא משהו שאתה רואה כל יום. היא פשוט ווינרית בנשמה. היא מעמיקה ואכפתית. מהרגע הראשון היא בלטה ביכולות, ברצינות, בעומק, במוטיבציה. כל מה שהיא עושה חשוב לה לעשות טוב, רואים עליה את זה עד היום. היא אף פעם לא נחה על זרי הדפנה".

לא מלאה בעצמה

לוי, והעובדה הזו מפתיעה כמעט את כל מי שנתקל בה, מגישה את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 כבר כמעט 13 שנים. שמונה מתוכן בגרסת הסולו. היא בת 37 ונהנית עדיין מדימוי של צעירה בעסק, בלי שהדבר יבוא על חשבון המקצועיות והניסיון המיוחסים לה. למען האמת, ההפך הוא הנכון. אחרי 13 שנים בפרונט, היא עדיין נחשבת לתגלית, עם אותה הילה של מי שנמצאה בגיל 25 מוכשרת מספיק כדי לשאת על כתפיה את המהדורה המרכזית לבדה. תפקיד, אגב, שגם אליו התכוננה ברצינות אין קץ, בחזרות שערכה עם הבמאי הראשי של חדשות 2 אבי אטיאס ועם מי שהיה בן זוגה והמנטור המקצועי שלה - יעקב אילון.

"הדימוי שלה כמלכת הקרח לא משקף את המציאות", אומר אודי סגל. "יונית האמיתית, שהיא קפדנית ורצינית יותר מכל אדם שאי פעם עבדתי איתו, היא אישה חדה, משעשעת וכיפית. היא סקרנית ויסודית, ומאוד לא מלאה מעצמה, לא עסוקה בעצמה ובלי שום ענייני אגו. כשהיא עובדת על משהו, היא מתקשרת אל כל אדם שעולה על דעתה שיוכל לתרום לה עוד תובנה, רעיון או הרהור. יש אנשים שחושבים שזה לא לכבודם לעשות דברים כאלה, אבל לא יונית".

בכיר בחדשות 2 מעיד כי לקח זמן עד שהתקבעה ההחלטה לתת ללוי להגיש את המהדורה לבדה, אחרי הודעתו של גדי סוקניק על עזיבה. "עצם ההחלטה הראשונית לשים אותה שם הייתה פורצת דרך", הוא משחזר, "אבל ההחלטה המשמעותית הייתה להשאיר אותה לבד. היה מרתון של אודישנים בזמנו, וניסיונות לשים לידה כל מיני מגישים במקום גדי, אבל לאט לאט התחוור שכל האופציות היו פחות טובות מההגשה שלה לבד. פתאום הייתה תחושה שהיא פורחת, שזה מוציא ממנה משהו אחר - להוביל את הספינה לבד. שזה מוציא אותה לאט לאט מהקונכייה.

"אני חושב ששם, בשלב ההוא, היא עברה את ההתפתחות הכי משמעותית. המון אחריות עברה אליה וזה הוציא ממנה ביטחון. זה כמובן הולך ומשתכלל, ואני חושב שגם הצופים יכולים לראות את זה. יש לה סגנון הגשה מאוד שונה, ויש דיסוננס מאוד גדול בין דמותה על המסך לבין יונית האמיתית. כשהיא על הכיסא היא עוטה ארשת רצינית וקרה, עד כדי כך שכשאנשים מכירים אותה הם מופתעים מהחום. אבל ככה היא תופסת את תפקיד המגיש".

"בחיים היא אפילו יותר מעמיקה ורצינית מאשר על המסך", אומרת לילך סונין, מי שהייתה מגישה וכתבת בחדשות 2 עד לפני שנתיים. "יש לה ידע כללי יוצא דופן, חריצות יוצאת דופן, אינטלקט ושנינות - חבילה שלא נתקלים בה כל יום. היא מאוד מעורבת בכל ההחלטות במהדורה ונחשבת לאוטוריטה כמעט בכל עניין. מאוד חשוב לה לעבור על כל הטקסטים, גם על שלה, שאותם היא מעשירה בידע ובשאלות, וגם של כתבים. חשוב לה שהדברים יהיו נכונים ומדויקים, חשובה לה אתיקה, שפה נכונה. היא מתערבת כשמשהו נראה לה לא נכון מגדרית או חברתית ממקום מאוד אידיאליסטי וערכי".

"יש לה אמירה ברורה מאוד", מוסיף קולגה. "היא מעורבת בכל האייטמים שמשודרים במהדורה וגם פוסלת אותם אם משהו לא נראה לה. לא תמיד דעתה מתקבלת, אבל הרבה פעמים כן. אני זוכר מקרה שבו היא הטילה וטו על שידור סרטון שבו תועד מותה של בחורה בתאונת דרכים. דעתה התקבלה והסרטון לא שודר, אבל כן הופיע במהדורה של ערוץ 10".

"אי אפשר לטעות בכבוד שיונית מקבלת מכל הגוורדיה הגברית מסביב, ובכלל", מוסיפה סונין. "יש לה כוח עצום בזה שכל מרואיין ופרשן מרגישים שאף אחד לא כתב לה את השאלות. זה די מדהים לראות איך היא כל הזמן לומדת - מוסיפה שפות ותארים, מולטי טסקרית אמיתית. את האיטלקית שלה היא למדה תוך כדי עבודה, וזה לא בדיוק בנאדם שיש לו עודף זמן. אבל היא לא מסתפקת באתגרים של העבודה".

בתוך המערכת מהלכת לוי על גבול דק שבין קרבה לריחוק מחבריה לעבודה. כמה מבכירי המערכת קרובים אליה מאוד. האחרים מקבלים שאריות של נימוס, אדיבות ועזרה - ללא קרבה אישית או שיתוף בעניינים פרטיים. "היא מאוד חרדה לפרטיות שלה", אומרת עובדת במערכת, "היא הייתה רוצה שלא יידעו עליה כלום. היא כן אדיבה ונעימה, ובהחלט עוזרת לכל מי שצריך, אבל מפרידה בין המקצועי לפרטי. אפילו שמדובר באווירת חמ"ל, היא לא נותנת כמעט אף פעם ללחץ לבוא לידי ביטוי. היא כועסת אם נניח טקסט לא כתוב טוב, או משהו מתנהל לא כמו שצריך, אבל שומרת על שליטה כל הזמן".

"היא נחמדה מאוד", מעיד קולגה אחר, "אבל יש בה משהו מרובע ומאופק מדי, מוכוון קריירה באופן קצת קיצוני. היא בעצמה צוחקת שנולדה זקנה. ההתנהלות הזו, הסגורה והמחושבת, נובעת מחרדה גדולה לעשות טעויות.

"היא מכינה לעצמה קלסרים על גבי קלסרים וניירת על ניירת עם מידע וחומר רקע ושאלות כדי לבטח את עצמה מטעויות בשידור, היא לא מרשה לעצמה לדבר עם אנשים, כי זה יכול להיות מקור לפדיחות. היא נצמדת למנעד מוגבל של ג'סטות בהגשה, כי ככה היא לא תטעה. אני לא יכול להגיד שזה לא עובד - כי זה כן עובד. אבל בשורה התחתונה זה מביא עודף דרמטיות ורצינות וכובד ראש שאני לא בטוח שהם נעימים לצופה. זה קצת כמו פטיש בראש בסוף היום".

לוי, מעידים מכריה, קולגות רחוקים וחברים קרובים, היא בחורה עם הומור. "ההומור שלה הוא של שנינויות, אבל זה לא הומור ספונטני ומצחיק. זה חוש הומור של חננות". אחרת מוסיפה: "היא בהחלט מבינה בדיחות, אבל רחוקה מאוד מלהיות אדם מצחיק". "נו, באמת", מעיר חבר נוסף, "אין שום אפשרות להיות נשואה לעידו רוזנבלום אם אין לך הומור".

"בעיניי", אומרת אשת הטלוויזיה גל גבאי, חברתה הקרובה של לוי ומי ששידכה בינה לבין רוזנבלום, "הומור הוא ערך. אני מוכרחה הומור אצל החברים שלי, ויונית היא בדיוק האדם שמסוגל לבוא ברגעים הכי קשים ולהרים אותך עם הומור - עם הסתכלות קצת יותר מרוחקת על הסיטואציה. היא מלאה בשובבות ושמחת חיים. השידוך בינה לבין עידו היה זועק לשמים מבחינתי. מי שלא רואה את החיבור ביניהם, הוא פשוט אדם שניזון מדימויים ציבוריים. עידו הוא בחור חד ומבריק ומהיר מחשבה, מלא שמחת חיים, ויש להם הומור שמתכתב ומבין אחד את השני. הומור חכם וחד, עמוק ואינטליגנטי. אפילו לבן שלהם, שהוא תינוק בן שנה וקצת, כבר יש הומור".

קשה להגיד שגלגלה מישהו מצחוק כשהשתתפה ב'ארץ נהדרת', אבל הנכונות לצאת מהמשבצת ולהיכנס לפינות שהיא מודעת לכך שאינה בהכרח טובה בהן במיוחד, נתפסו כחלק מתהליך ארוך של שחרור מאותה מרובעות וכובד ראש. "היא כן מפגינה היום אמפתיה יותר מבעבר, יותר פתוחה ומרשה לעצמה להביע רגשות", קובע עורך בכיר בערוץ. "היא עברה כברת דרך והיא הרבה יותר נינוחה".

עוד לא משתעממת

אפשר להזכיר נקודות ציון רבות במסע של לוי מחיילת עם אמביציה למגישה של המדינה, ואפשר אפילו לצמצם אותן לתקופת ההגשה בלבד. שידור טיסתו של אילן רמון לחלל, ראיון עם הנשיא אובמה, ראיון באיטלקית שוטפת. היו עצומות נגדה כאשר נדמה היה למישהו מהצופים כי הביעה אמפתיה לצד העזתי בזמן מבצע 'עופרת יצוקה'. היו הקלטות שבהן נשמעה מביעה דעה (אויה!) על נאום נתניהו בקונגרס וכמובן ניסיונות, כושלים ברובם, לתעד את חייה הפרטיים, ובעיקר את החתונה עם עידו רוזנבלום, ההריון והתקופה שלאחריו. לוי הספיקה לצאת לחופשת לידה, לקרוא על כך שהיעדרה לא שינה את הרייטינג ולחזור, עדיין, ככוכבת המנצחת של חברת החדשות.

"אני, האמת, עדיין מקווה לראות אותה הופכת ליותר", אומר מבקר הטלוויזיה ניב הדס. "יכול להיות שהציפיות שלי ממנה לא לגיטימיות, אבל אני נורא מאוכזב ממנה, דווקא בגלל שהיא כזו סופר וומן. בעימות הבחירות, למשל, אני רואה את נפתלי בנט ויאיר לפיד יושבים מולה ומתקיפים אחד את השני בססמאות ושואל את עצמי: למה היא לא מעמתת אותם עם העובדות? האם זה לא התפקיד שלה?

"אין ספק שיונית היא הכי אינטליגנטית, הכי חכמה, הכי פוטוגנית - אין בה פגם. אבל מה היא עושה עם זה ברגע האמת? היא מקריאה נהדר, בסדר, אבל איפה העיתונאית שבה? אצל גאולה אבן זה לא היה עובד, לפעמים אפילו לא אצל תמר איש שלום. אני חושב שבשם המערכתיות היא קצת איבדה את השיניים. הרי אם היא יודעת איטלקית, אני בטוח שהיא יודעת גם את העובדות. אבל איזה שירות היא נותנת לי? היא רק מניעה את העלילה או אמורה גם לתת לי ערך מוסף?

"אני מצפה שתהיה מוכנה ביום של עימות כזה לשלוט ולנווט, ולא רק לשלוט בעניינים טכניים כמו להפסיק מישהו בזמן. בעיניי, ככל שהיא יותר התמקצעה היא הפכה להיות פחות עיתונאית. אבל אני כן מקווה לראות אותה מתבגרת בתפקיד".

"יונית היא אדם מעורר התפעלות, באמת", אומר גם איש התקשורת, "אבל בשורה התחתונה אתה מתפעל מהישגים טכניים. זו התלמידה השקדנית שעשתה הכנה מושלמת של 'קראתי חומרים-הכנתי שאלות-שאלתי אותן באנגלית פרפקט', אבל בעיניי, החם והיצרי מנצח את הדיוק הטכני. אין אצלה את הרגעים המדהימים שגאולה אבן יודעת לייצר, את הדרמה שמביאות איילה חסון, או אפילו אילנה דיין ומיקי חיימוביץ'. לדעתי היא פשוט לא עיתונאית שתשנה את העולם".

"בעיניי", אומר אודי סגל, "יונית תרמה ותורמת לעיתונאות בזה שהצליחה להביא עומק, רצינות וידע, למקום שבאופן טבעי מועמד להיות קרקס. טלוויזיה זה מדיום שטחי, ודאי בערוץ מסחרי, ויונית היא באמת לא חליפה ריקה. אני חושב שכשהיא יוצאת מהאולפן רואים את זה אפילו יותר.

"היא אדם מורכב אנחנו מוחים יחד דמעה בזמן הפרסומות אחרי שידור של כתבה עצובה או מרגשת, אבל מקצוענית מספיק כדי להשאיר את זה בצד בזמן שידור.

"אני באופן אישי רואה עליה מקרוב את הרבדים שנוספים לה עם הזמן - החתונה, הילד. דברים משתנים ומוסיפים ממדים להתבגרות, להסתכלות על החיים. אני יכול לומר מכל הלב שאני יותר אוהב את יונית בתור אמא, אני חושב שזה הוסיף לה. ומה היא יכולה לעשות הלאה? זה יכול להיות כל דבר - החל מהגשת תוכנית אישית וכלה בתפקיד שגרירה באו"ם - הכול נמצא במסגרת היכולות שלה".