כשכרטיס השחקן של איציק זוהר עלה 60 אלף דולר

מה נשתנה? מה היה בכדורגל הישראלי לפני עידן הבעלות הפרטית והכסף הגדול? קבוצות נוהלו על-ידי עסקנים ומרכזי הספורט בצניעות מרבית: בלי יחסי עובד-מעביד, בלי הפרשות לפנסיה, בלי בקרה תקציבית; ובשביל לקחת אליפות מכבי ת"א הייתה צריכה תקציב של 6 מיליון שקל בלבד

ב-1992 החליט יעקב שחר, שחקן עבר בסקציה נס ציונה, אוהד מכבי ת"א, שותף בסוכנות רכב וספונסר בכיר בכדורגל הישראלי - בית"ר ירושלים ומכבי חיפה - לקחת על עצמו מעמותת מכבי חיפה את זכויות הניהול של מחלקת הכדורגל. בפעם הראשונה הוזרמו כספים פרטיים של איש עסקים לכדורגל הישראלי, לא סתם כספים מארגון ערבי תרומות. שחר הפך לבעלים הראשון של קבוצה ישראלית, עד שמאז כבר שכחנו מה היה כאן קודם.

מעשית, עד שחר, הכדורגל הישראלי התנהל בשליטה מאוד חזקה של המרכזים, שלא רק קיבלו את הכסף מהטוטו והעבירו לקבוצות כראות עיניהם - ל"ספינת הדגל" יותר (למשל, לבית"ר ירושלים במקרה של מרכז בית"ר, שהיה מסונף למצודת זאב ולסניפי תנועת החרות ברחבי הארץ) ולשאר פחות - אלא גם קבעו מי ינהל את הקבוצות מטעמם. ההסתדרות שלטה על קבוצות הפועל, החזיקה מתקנים, ודרך מועצות הפועלים החזיקה פונקציית גג שחלשה על התקציבים ועל חלוקת התפקידים ואנשים מטעמה, שיכולים היו להיות אוהדים, אבל המחויבות שלהם לארגון הגג הייתה מוחלטת.

בתקופה ההיא לא היו יחסי עובד-מעביד, קבוצות התחמקו מתשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי והתיק נפל על השחקנים. על הפרשות לפנסיה אין מה לדבר. השחקן הוגדר חובבן עד שהוחלט בשנות ה-80 להסדיר את המעבר למקצוענות דרך תקנון תשלומים. כשקבוצות עברו על תקנון התשלומים ב-1988, הן נענשו. לחצי ליגה הורידו נקודות. להפועל ת"א הורידו אפילו ארבע. בסוף אותה עונה היא ירדה לראשונה לליגה השנייה.

דני לאופר כיהן מ-1987 עד 1992 כיו"ר מכבי ת"א. הוא עמד בראש הנהלה שהורכבה מחמישה אנשים: איזי שרצקי (כיום בעלי עירוני קרית שמונה), מני כסיף, אשר פרידברג, הגזבר המנוח יגאל גוזמן, והוא. תקציב מכבי ת"א - הקבוצה הבכירה בישראל - עמד על 4 מיליון שקל בשנה. בעונת האליפות ב-1991/92 הוא צמח ל-6 מיליון, אבל עדיין הקבוצה לא הפסידה כסף. המנכ"ל, שמעון קורק, עבד בחינם שנתיים, וגם שאר האנשים עבדו בהתנדבות. הייתה פלוגת סדרן, לא היה תשלום לאבטחה ובוודאי גם לא לשיטור. לאופר מוסיף: "גם לא היו זרים. היום זר ברמה נמוכה, אפילו מושאל, עולה לפחות מיליון שקל בעונה: כרטיסי טיסה, עמלת סוכן, דירה, אוטו, דלק, ביטוחים. חמישה כאלה זה 5 מיליון. בשעתו לא היה. כשעשינו תקציב בשעתו, מי שהיה אחראי על הכסף הייתה ההנהלה עצמה. כולם היו חתומים בערבויות אישיות בבנקים, לא הייתה בקרת תקציבית. כל אחד מאיתנו הלך וחתם בבנק. הבנק לא מכיר אגודת ספורט, צ'קים דחויים - אתה ערב לחשבון".

- הייתם עצמאיים?

"המרכזים ניהלו את כל הקופה. היה פורום 'חברינו' במכבי ישראל. הם היו מתערבים בהעברות, כדי ששחקנים יעברו רק למרכז מכבי. הם שלטו בכסף והחזיקו את ההקצבות. לא הסכימו שיעבירו את ניר קלינגר ממכבי חיפה למכבי ת"א, לא רצו שיעזוב את מכבי חיפה. נלחמתי בזה. אצלי התחילו לקחת כסף על השאלות שחקנים, 2,000 שקל לשחקן, אבל כמובן שרק למרכז מכבי".

- מאיפה היו ההכנסות?

"מכירת מנויים. הפכתי את תא הכבוד בר"ג לתא מנויים. לא הסכמתי שיהיה שייך להתאחדות, הם היו צריכים את הכסף מהשכרת המגרש, והסכימו. קיבלתי 80 מקומות ומכרתי אותם ב-2,500 שקל לראש. היו לנו הצגות כפולות עם בית"ר ת"א. הם קיבלו, אחרי הוצאות, 15% מההכנסות. זה הכניס לנו הרבה מאוד כסף. בית"ר הייתה קבוצה טובה ומשחק שלה נגד מכבי חיפה הביא הרבה קהל. הבאתי פי 4 הכנסות לעומת מה שהייתי מביא אם הייתי משחק לבד".

- ספונסר?

"הבנק הבינלאומי, שילמו למעלה מ-100 אלף דולר".

הסכומים נראים מצחיקים. מכבי לא היססה בעת ההיא ורכשה שחקנים: 127,500 דולר היא שילמה למכבי חיפה עבור קלינגר ו-60 אלף דולר למכבי יפו עבור איציק זוהר. כסף שנראה מגוחך ביחס להיום, בוודאי כאשר שומעים כי את ההכנסות ממכירת בוני גינצבורג לגלזגו ריינג'רס (250 אלף דולר), השקיעו בבניית מתקן האימונים בקרית שלום.

- הבאתם כסף מהבית?

"מה פתאום. השכר היה מבוסס על שני שלישים פרמיות וברגע שהיה קהל יותר גדול, נסגרו הפערים. היו תרומות במחלקת נוער. התקציב של המועדון כלל גם מחלקת נוער. גייסנו תרומות למחלקת נוער והכל הלך לבוגרים".