היה טופ

ובכן, לפחות השארנו אותם עם טעם של עוד". כך התחיל אנדי ווילמן, המפיק הראשי של "טופ גיר", סדרת הרכב האולטרה פופולרית מבית ה-BBC, את האימייל שבו הוא הודה לעובדי התוכנית על תרומתם לעידן שתם. האימייל של ווילמן, שמפיק את טופ גיר מאז 2002, נשלח שבוע אחרי ההחלטה של ה-BBC לפטר את ג'רמי קלרקסון, הכוכב הגדול של הסדרה, והבהיר שהמתכונת הנוכחית שלה, שהייתה חזון משותף של שניהם, הוציאה את ימיה. וכמיטב המסורת של טופ גיר, התוכנית הכי בלתי צפויה בטלוויזיה כבר יותר מעשור, הימים האחרונים שלה היו סוערים.

תקציר האירועים: ב-4 במארס 2015, בסופו של יום צילומים ארוך, צוות התוכנית הגיע למלון בצפון יורקשייר. אחרי שקלרקסון גילה שלא נשאר לו אוכל חם, הוא היכה מפיק בשם אושין טימון, קילל אותו ואיים לפטר אותו. שישה ימים אחר כך ה-BBC השעתה את קלרקסון - שלאורך השנים עמד במוקד של לא מעט שערוריות תקשורתיות, בדרך כלל בעקבות התבטאויות פוגעניות ו/או גזעניות, וקיבל מהרשת אזהרה אחרונה במאי 2014 - ופתחה בחקירה של האירוע. עצומה אינטרנטית שקראה לביטול ההשעיה של קלרקסון אספה מיליון חתימות בתוך עשרה ימים, אבל ב-25 במארס יו"ר ה-BBC, טוני הול, הודיע שקלרקסון לא ישוב לתוכנית.

מאז ההשעיה של קלרקסון, התקשורת הבריטית לא מפסיקה להתעסק בתוכנית. החדשות האחרונות כוללות איומים על חייו של הול; דיווחים על חוסר הרצון של רשתות טלוויזיה אחרות בבריטניה (סקיי, צ'אנל 4, ITV) לעבוד עם קלרקסון; הערכות לגבי עתידם של שני המנחים הנוספים, ריצ'רד האמונד וג'יימס מיי, שצפויים לעזוב בעקבות הפיטורים של קלרקסון; ואינספור ספקולציות על זהות המנחה/ים הבא/ים של טופ גיר, שאמורה לחזור לאוויר ב-2016. בין עשרות המועמדים שכבר עולים בסוכנויות ההימורים הבריטיות, אפשר למצוא אפילו את בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון, ואת הקומיקאי רואן אטקינסון (מיסטר בין).

השאלה הגדולה היא אם התוכנית שתחזור תוכל לשחזר את ההצלחה הפנטסטית של זאת שקדמה לה. עם 350 מיליון צופים ב-214 טריטוריות, טופ גיר נכנסה לספר השיאים של גינס ב-2013 בתור תוכנית הטלוויזיה התיעודית (Factual TV) הכי נצפית בעולם. לפי סוכנות הידיעות רויטרס, התוכנית מכניסה ל-BBC כ-150 מיליון פאונד בשנה ממכירת זכויות שידור ו/או זיכיונות (בארצות הברית, בצרפת, בסין, בדרום קוריאה ובאוסטרליה משודרות גרסאות מקומיות של טופ גיר), מארזי DVD, מרצ'נדייזינג, מגזין מודפס עם תפוצה של 1.7 מיליון קוראים, וסיבוב הופעות (שכולל פעלולים, פירוטכניקה ומערכונים קומיים) שכבר ביקר ב-24 מדינות.

סיבוב ההופעות העולמי של טופ גיר, הפקה משותפת של ה-BBC ושל חברת Brand Events, יימשך עד סוף 2015 עם שלושת המנחים הקודמים - אבל יקבל את השם "קלרקסון, האמונד ומיי לייב", ולא יכלול תכנים מהסדרה. זאת עשויה להיות ההזדמנות האחרונה לראות מה הפך את הסדרה לתופעה גלובלית מכיוון שבהמשך, לפי ההערכות בתעשיית הטלוויזיה הבריטית, היא תשנה כיוון. "לטופ גיר יש גישה, השקפת עולם, שבאה מקלרקסון ומהכימיה ויחסי הגומלין בינו לבין ג'יימס מיי וריצ'רד האמונד", אמר מייקל גרייד, יו"ר ה-BBC בשנים 2004-2006. "אם אתה המפיק הראשי, אתה לא יכול פשוט להחליף את קלרקסון. אתה חייב להמציא מחדש את התוכנית בהתבסס על השם שלה. טופ גיר היא עדיין מותג נהדר".

"מתעבים זה את זה"

טופ גיר נולדה ב-1977 בתור תוכנית רכב אזורית של BBC Midlands. כעבור שנה הרשת החליטה שהתוכנית, אז במתכונת של חצי שעה, ראויה לכל האומה והעבירה אותה ל-BBC2, שם היא משודרת עד היום. נעימת הפתיחה, שגם היא לא השתנתה עד היום, נלקחה מהשיר "ג'סיקה" של האחים אולמן, אבל בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 זה היה פחות או יותר הקשר היחיד בין טופ גיר לרוקנרול: התוכנית הייתה אז הרבה יותר ממסדית והתמקדה בסיקור תערוכות רכב גדולות וספורט מוטורי, בביקורות על מכוניות שהציבור הרחב יכול להרשות לעצמו, ובכתבות על נושאים כמו בטיחות בדרכים, פקקים, תחזוקת רכב ועוד.

המפנה הגיע ב-1987, כשג'ון בנטלי מונה למפיק הראשי של טופ גיר. בנטלי, שעבד בתוכנית במשך ארבע שנים כתחקירן וכבמאי, הרגיש שהיא צריכה "השקפה יותר דעתנית, שנויה במחלוקת ומלאת תשוקה", וחיפש מנחים חדשים עם אותם מאפיינים. באותה תקופה, בנטלי נהג ללכת פה ושם להשקות של רכבים חדשים, ובאחד האירועים של סיטרואן הוא פגש את קלרקסון, אז עיתונאי במגזין "Performance Car". "הייתה לנו שיחה ארוכה", אמר בנטלי, "והוא נראה בדיוק כמו האדם שרציתי כמגיש בטופ גיר - מצחיק, דעתן, נלהב לגבי מכוניות, אבל בכלל לא רציני או בעל גישה עגמומית. מושלם".

קלרקסון הצטרף לטופ גיר ב-1988, ועם הגישה החדשה, התוכנית הגיעה לרייטינג של שישה מיליון צופים בבריטניה בשנות ה-90. אבל ב-1999 בנטלי וקלרקסון החליטו לעזוב, הרייטינג התחיל לרדת לאזור ה-2-3 מיליון צופים, וכעבור שנתיים ה-BBC הודיעה שהיא מורידה את הסדרה מהאוויר. באפריל 2002 עלה ברשת צ'אנל 5 מגזין רכב בשם Fifth Gear, שמשודר עד היום, והדמיון בינו לבין טופ גיר שכנע לא מעט אנשים שהמותג הישן סיים את דרכו. אלא שלקלרקסון היו רעיונות אחרים.

יחד עם אנדי ווילמן, חבר קרוב שלו מימי התיכון ובעצמו מגיש בטופ גיר בין 2001-1994, קלרקסון בנה פורמט חדש לטופ גיר, שאיתו הם ביקשו לשכנע את ה-BBC להחזיר את התוכנית לאוויר. בפורמט החדש טופ גיר תהפוך לתוכנית באורך שעה בהנחיית שלושה מגישים, שתצולם באתר מרכזי (האנגר בשדה תעופה ישן של חיל האוויר הבריטי מחוץ ללונדון), תתמקד במכוניות-על במקום בכלי רכב שמיועדים לרוב הציבור, תארח ידוענים ותכלול פיצ'רים פורצי דרך, ומעל הכול תשים דגש על בידור, בניגוד למידע על מכוניות.

ב-BBC התלהבו מההצעה, וטופ גיר הושקה מחדש באוקטובר 2002, שנה אחרי הפרק האחרון של הפורמט הישן. ווילמן, שמונה למפיק הראשי, הגדיר את התוכנית החדשה כ"מסע לתוך הנפש הגברית, שהיא, אני מאמין, מקום מאוד מצחיק בפוטנציה. כי בואו נודה, שום דבר לא קורה שם".

את הנפש הגברית ייצגו שלושה עיתונאי רכב בעלי חוש הומור ילדותי - קלרקסון (כיום בן 54); האמונד (45), שקיבל מקלרקסון את הכינוי "האוגר" בגלל קומתו (1.70 מטר); ומיי (52), שהצטרף לצוות ב-2003 ומכונה Captain Slow בגלל סגנון הנהיגה הזהיר שלו - פלוס נהג מירוצים אלמוני שאף פעם לא פוצה פה או מוריד את הקסדה ונקרא The Stig.

"ה-סטיג היה תאונה משמחת", אמר ווילמן. "לא הצלחנו למצוא נהג מירוצים שמסוגל להגיד משהו אינטליגנטי. זו בעיה בכל העולם. ואז, אני חושב שג'רמי אמר, 'למה הנהג הזה בכלל חייב לדבר?'". השתיקה של ה-סטיג לא רק הפכה אותו מהר מאוד לדמות קאלט, אלא גם הבליטה את אחד מסימני ההיכר של טופ גיר: חילופי העקיצות הבלתי פוסקים בין קלרקסון, האמונד ומיי, שמעולם לא העמידו פנים שהם חברים.

"הכימיה בינינו די השתלטה על התוכנית", אמר קלרקסון בציניות האופיינית לו. "אתה לא יכול להנדס כימיה. זה פשוט קורה. אנחנו באמת ובכנות מתעבים זה את זה".

קבלן השערוריות קלרקסון

גם הכימיה עם הידוענים הייתה מוצלחת, מסיבות אחרות כמובן. הפינה Star in a Reasonably Priced Car, שבה האורחים התבקשו להקיף את מסלול המירוצים של טופ גיר במכונית כביש רגילה (סוזוקי ליאנה, שברולט אופטרה, קיה סיד, אופל אסטרה) והתחרו על הזמן המהיר ביותר, משכה כמה מהשמות המפורסמים בעולם. בין השמות הבולטים שהתארחו בפינה: סיימון קאוול, אוסיין בולט, יו גרנט, בוריס בקר, טום קרוז, קמרון דיאז, יואן מקגרגור, מרק וולברג, ג'יי לנו, סיינה מילר, ג'ף גולדבלום, סטיבן טיילר, וויל סמית, ועוד.

מה שמשך את הצופים, לעומת זאת, היה בעיקר האתגרים שטופ גיר לקחה על עצמה. למשל המאמץ להשמיד טויוטה היילקס ב-2003, שבמידה רבה הכתיב את הכיוון של התוכנית מאז. "בדיווחים על מלחמות בעולם השלישי תמיד רואים לוחמים בטנדר של טויוטה", הסביר ווילמן את הרציונל מאחורי הפרויקט. "ואתה חושב, 'הם חייבים להיות כמו מקקים בפיצוץ גרעיני'. ואז אתה חושב, 'רגע. אפשר לעשות מזה סרט'". טופ גיר עשתה מזה כמה סרטונים, שבהם הטויוטה (בין היתר) הוטבעה בים, הוצתה, והוצבה על גג של בניין בגובה 73 מטרים רגע לפני שהוא פוצץ. היא שרדה את כל ניסיונות ההתנקשות, וקיבלה מקום של כבוד באולפן.

עם השנים, טופ גיר הוכיחה שאין כמעט דברים שהיא לא מוכנה לנסות. ממירוצים בין אמצעי תחבורה שונים (מכוניות, רכבות, מעבורות, מטוסים) ובין מכוניות לספורטאים, דרך בניית כלי רכב אמפיביים ולימוזינות ממכוניות רגילות, ועד מסעות בג'ונגל הבוליביאני, בסוואנות של מרכז אפריקה, בקוטב הצפוני ועוד (ראו מסגרת). במהלך המסע בקוטב הצפוני, שנערך בשנת 2007 בצורת מירוץ בין כלבי מזחלות לטויוטה היילקס, קלרקסון ומיי שתו ג'ין וטוניק תוך כדי נהיגה, מה שעורר ביקורת קשה על התוכנית. "טכנית, זה למעשה אוקיינוס קפוא, כך שזו הפלגה", אמר קלרקסון בתגובה. "ואתה יכול להפליג אם שתית כמה דרינקים".

זו לא הייתה הפעם הראשונה או האחרונה שטופ גיר, בעיקר בגלל מעשים ואמירות של קלרקסון, ספגה ביקורות. בדצמבר 2005 קלרקסון הציע לייצר מכונית שתהיה תמצית הגרמניות, "עם פנסי איתות שמצדיעים במועל יד (פלוס המחשה), מערכת ניווט שמכוונת רק לפולין, ורצועת מאוורר שתחזיק מעמד אלף שנים". ביולי 2006 הוא תיאר מכונית כ"קצת גיי (gay)", הערה שגונתה על-ידי ה-BBC. עם זאת, אחרי שהרשת קיבלה 500 תלונות על טופ גיר בשישה חודשים, היא פרסמה באותה שנה תגובה כללית, שבה היא הבהירה שההערות של קלרקסון הן "חלק אינטגרלי מהתוכנית ולא אמורות להילקח ברצינות".

בשנים הבאות קלרקסון המשיך לבחון את הגבולות של ה-BBC ושל הציבור. ב-2008, תוך כדי נהיגה במשאית, הוא הסביר לצופים שזו "עבודה קשה. לשלב הילוך, להסתכל על המראות, לרצוח זונה, לשלב הילוך, לרצוח. זה הרבה מאמץ ביום" - רפרנס לנהג המשאית סטיב רייט, שהורשע ברצח של חמש נשים. שנה אחר כך קלרקסון כינה את גורדון בראון, ראש ממשלת בריטניה דאז, "אידיוט עם עין אחת" (בראון לא רואה בעין שמאל), ועורר את זעמה של ממשלת רומניה בפרק שבו הוא התייחס למדינה בתור "Borat country".

ממשלת מקסיקו הייתה הבאה בתור לדרוש התנצלות מה-BBC, אחרי ששלושת המנחים של טופ גיר תיארו את המקסיקנים כעצלנים בתוכנית ב-2011. באותה שנה, בפרק שצולם בהודו, קלרקסון נהג בשכונת עוני ביגואר עם שירותים מאחור, "כי כל מי שמגיע לכאן סובל משלשולים". במארס 2014 הוא השתמש במונח הגזעני Slope (מלוכסן, בתרגום חופשי) בפרק שצולם בבורמה; חודשיים אחר כך, בעקבות חשיפת וידיאו שבו קלרקסון נשמע ממלמל את המילה Nigger, ה-BBC הזהירה אותו שהשערורייה הבאה תעלה לו בעבודה שלו.

לא עושים חשבון למפרסמים

השערורייה הבאה קרתה בארגנטינה, במהלך מסע שערכה טופ גיר בפטגוניה באוקטובר 2014. המכונית שבה קלרקסון נהג במסע (פורשה 928) נשאה לוחית רישוי עם הכיתוב H982 FKL - שפורשה על-ידי המקומיים כהתגרות על רקע מלחמת פוקלנד בין ארגנטינה לבריטניה ב-1982. כשאנשי התוכנית הגיעו לפרובינציה טיירה דל פואגו, קהל של חמישים איש מבני המקום תקף אותם באבנים, והם נאלצו לברוח לצ'ילה תחת ליווי משטרתי. ה-BBC טענה שלוחית הרישוי הייתה צירוף מקרים, אבל שגרירת ארגנטינה בבריטניה, אליסיה קסטרו, דרשה התנצלות פומבית והתלוננה על "ההתנהגות הפרובוקטיבית של קלרקסון".

הפרובוקציות של קלרקסון לא היו המקור היחיד לתלונות על טופ גיר; לאורך השנים התוכנית ספגה לא מעט ביקורת על זלזול בנושאים סביבתיים וקידום נהיגה מסוכנת. הביקורת הזו התעצמה ב-2006, אחרי שהאמונד התרסק עם מכונית סילון במהירות של 460 קמ"ש וכמעט איבד את חייו כתוצאה מפגיעת ראש (הוא חזר לתוכנית כעבור ארבעה חודשים). על קלרקסון, שספג לא מעט פציעות קלות (שבר באגודל, פריצת דיסק) בתוכנית, הביקורות אף פעם לא עשו רושם: "אם תתחיל לשים לב לדאגות של כולם, תסיים עם משהו טפל ומשעמם. כך, שאתה די חייב להתעלם מכולם כדי לעשות את התוכנית איך שאנחנו רוצים לעשות אותה".

העובדה שטופ גיר משודרת בערוץ ציבורי אפשרה לקלרקסון ולשותפיו להתעלם גם מהאינטרסים של תעשיית הרכב - עניין אקוטי בתוכנית על מכוניות. בשנת 2008 רשת NBC רצתה להפיק גרסה אמריקאית לטופ גיר והציעה לג'יי לנו, אז עדיין המנחה של The Tonight Show, לעמוד בראשה. לנו, חובב מכוניות ידוע ומעריץ של טופ גיר, דחה את ההצעה, בין היתר כי הוא חשש מהתערבות בתכנים: "אני לא חושב שתוכל לבטא את הדעות שלך בחופשיות כמו שאתה יכול לעשות ב-BBC, כי (בארצות הברית) המפרסמים משלמים על התוכניות. כשג'רמי ייכנס באיזשהו ספונסר, כמו פורד או קרייזלר, זו תהיה הפעם האחרונה שהם יפרסמו בתוכנית".

לומר שקלרקסון נכנס ביצרניות רכב זה לשון המעטה. מבחינתו, נהיגה בפג'ו 307 CC, למשל, הייתה כמו "להיתקל בבת זוג לשעבר, שמאז שנפרדתם ילדה שלוש פעמים, קיצרה את השיער, אכלה את כל העוגות וויתרה (על החיים)". על הפורשה קאיין הוא אמר פעם: "ראיתי פצעים נמקיים יותר אטרקטיביים". בתעשיית הרכב בטוחים שהביקורות שלו משפיעות על המכירות, תופעה שמכונה "אפקט קלרקסון". כשהיצרנית הבריטית MG Rover הכריזה על פשיטת רגל בשנת 2005, חלק מהעובדים האשימו את טופ גיר. "קלרקסון תרם למצב", אמר ג'ף אלי, מנהל במפעל של החברה. "הוא השפיל את המכוניות ואנשים כאן שונאים אותו".

יש גם אנשים שמאוד אוהבים את קלרקסון כתוצאה מהביקורות שלו. בשנת 2012 הוא נתן לסוזוקי סוויפט ספורט ארבעה כוכבים; לפי אלן פרי, ראש מחלקת יחסי הציבור של סוזוקי בבריטניה, הדגם הזה עבר את יעד המכירות שלו ב-105% באותה שנה. "אפקט ג'רמי קלרקסון הוא מפורסם בתעשיית הרכב", אמר ג'יימי מאתיוס, מנכ"ל Initials Marketing, סוכנות שמתכננת קמפיינים ליצרניות רכב. "הוא יכול לקבוע אם מכונית חדשה תצליח או תיכשל. הוא אקסצנטרי ומבדר, אבל הוא גם מומחה למכוניות עם דעה, וזה מה שהקונים רוצים; הם מחפשים נקודת מבט חזקה על מכונית שתוביל אותם".

קלרקסון עצמו אמר לא פעם שאין לו השפעה על הצרכנים, והביא כדוגמה דגמים של קרייזלר ושל BMW שהצליחו למרות ביקורות שליליות מצדו. אבל מבחינת היצרניות, התודעה קובעת את ההוויה, במיוחד כשמדובר בשנאה המפורסמת של קלרקסון כלפי מכוניות חשמליות.

"הוא יכול להיות מאוד מצחיק, אבל יש לו דעה קדומה נגד מכוניות חשמליות", אמר אלון מאסק, מנכ"ל טסלה מוטורס מארצות הברית, שבשנת 2011 הגישה תביעת דיבה נגד טופ גיר (התביעה נדחתה). "שני הדברים שהוא הכי אוהב לרדת עליהם הם מכוניות אמריקאיות ומכוניות חשמליות, ואנחנו מייצרים מכונית חשמלית אמריקאית".

גם בתעשיית הרכבים האלקטרוניים בבריטניה מתקוממים על היחס של טופ גיר למוצרים שלהם. "טופ גיר מכתיבה קו מערכתי, ה-BBC הם אנטי EV (Electric Vehicle) בגלל טופ גיר", אמר בינואר קוונטין ווילסון, עיתונאי רכב שהיה אחד המנחים של טופ גיר בין 1991 ל-2001, ובשנים האחרונות מעורב בקמפיינים להפחתת השימוש בדלק. "הנזק שהדיווח הזבלי של ה-BBC עשה לצמיחה של תעשיית הרכבים החשמליים הוא סקנדל. אפקט קלרקסון יכול להרוג את תעשיית הרכבים האלקטרוניים ואיתה מיליוני משרות".

התחנה הבאה נטפליקס?

בינתיים קלרקסון פגע בעיקר בפרנסה שלו, אם כי את האקזיט הוא עשה בזמן: ב-2012 הוא מכר ל-BBC את החלק שלו (30%) בחברת Bedder 6, שמחזיקה בזכויות המסחריות של טופ גיר, תמורת 8.4 מיליון פאונד. החברה הוקמה בשנת 2008 כדי לנצל את הפופולריות של טופ גיר, והכניסה לקלרקסון כ-10 מיליון פאונד בחמש שנים, לעומת שכר שנתי של מיליון פאונד שהוא הרוויח בתוכנית עצמה. לפי הדיילי מייל, הונו של קלרקסון - שעדיין כותב טורים שבועיים ב"סאנדיי טיימס" וב"סאן", ופרסם כבר 14 ספרים (אסופות של הטורים שלו) - מוערך ב-30 מיליון פאונד, כולל הערך של שמונה המכוניות שהוא מחזיק, ביניהן פרארי ולמבורגיני.

גם את האמונד ומיי הפכה טופ גיר למולטי מיליונרים, פחות בזכות השכר מה-BBC (500 אלף פאונד בשנה) ויותר בגלל הפרופיל הגבוה, שאפשר להם להנחות תוכניות טלוויזיה נוספות, לכתוב ספרים ולפרסם מוצרים. הונו של האמונד, שכולל עשר מכוניות ו-28 אופנועים, מוערך ב-15 מיליון פאונד; מיי, שמסתפק בשישה אופנועים ובחמש מכוניות, שווה כעשרה מיליון פאונד.

בבריטניה מעריכים שמיי, האמונד וקלרקסון, כנראה יחד עם המפיק אנדי ווילמן, ינסו לשחזר את ההצלחה של טופ גיר עם תוכנית רכב ברשת אחרת. הדיבור הוא על ענקית הסטרימינג האמריקאית נטפליקס, שהתחילה להפיק תכנים מקוריים ב-2013 ותוכל לאפשר לרביעייה חופש יצירתי דומה לזה שהיה לה ב-BBC, מכיוון שגם היא לא תלויה במפרסמים. זה לא אומר כמובן שצריך להספיד את טופ גיר, למרות עתידה הלא ברור.

"פרק הזמן שלנו כאפוטרופוסים של טופ גיר היה מוצלח, אבל אנחנו רק חלק מההיסטוריה של הסדרה, לא כולה", כתב ווילמן באימייל שלו לעובדי התוכנית. "שתי המילים האלה הן יותר גדולות מאיתנו".

13 שנה של טירוף

חמש קלאסיקות בלתי נשכחות מבית טופ גיר

1. אחד המירוצים הכי זכורים בתולדות התוכנית היה המירוץ מלונדון לאדינבורו (כ-640 ק"מ) בין שני אמצעי התחבורה הכי מהירים ב-1949 - אופנוע Vincent Black Shadow (שעליו רכב האמונד) ומכונית יגואר XK120 (שבה נהג מיי) - לבין רכבת עם מנוע קיטור חדש שקיבלה את השם 60163 טורנדו (קלרקסון היה אחראי על הפחם). הרכבת עשתה את המרחק בשמונה שעות בדיוק, עשר דקות יותר מהיגואר, שניצחה.

2. שני מירוצים בלתי נשכחים הפגישו בין מכונית העל בוגאטי ויירון למטוסים. בראשון, בין העיר אלבה באיטליה ללונדון (כ-1300 ק"מ), קלרקסון נהג בבוגאטי, בעוד שמיי (עם האמונד לצדו) הטיס מטוס קל (ססנה 182). הבוגאטי ניצחה, בעיקר בגלל המגבלות של הססנה (לא יכול לטוס מעל האלפים השוויצריים) ושל מיי (שהרישיון שלו לא מאפשר לו לטוס בלילה). האתגר הבא של הבוגאטי, הפעם עם האמונד מאחורי ההגה, היה קצת יותר רציני: מירוץ של 3.2 ק"מ נגד מטוס הקרב יורופייטר טייפון, שניצח בפער של כחמש שניות.

3. אם להזניק מטוס קרב כדי להתחרות במכונית זה רעיון קיצוני, לא ברור איך אפשר לתאר את הניסיון להפוך את ה-Reliant Robin, מכונית בריטית בעלת שלושה גלגלים, למעבורת חלל שתמריא ותחזור לקרקע בחתיכה אחת. החלק הראשון של הניסוי הצליח - המעבורת המריאה; החלק השני קצת פחות. לפחות הפיצוץ במפגש עם הקרקע היה ספקטקולרי.

4. גם במהלך המסעות של התוכנית היו לא מעט פיצוצים, אבל מסוג אחר. במסע של התוכנית בארצות הברית, למשל, המנחים נדרשו לנסוע במכוניות יד שנייה ממיאמי לניו אורלינס. לפני הכניסה למדינת אלבמה, קלרקסון, האמונד ומיי קיבלו משימה: לקשט את המכוניות במטרה לגרום זה לזה להיהרג או להיאסר. השלישייה בחרה לרסס על המכוניות סיסמאות לא מאוד פופולריות בדרום העמוק, כמו NASCAR sucks (סבב המירוצים הפופולרי בדרום), "הילרי קלינטון לנשיאות" ו- Man-love rules(בצבע ורוד). התוצאה: באחת מעצירות התדלוק הם הותקפו באבנים על-ידי קבוצה של תושבים מקומיים.

5. המסע הכי מסוכן של טופ גיר היה בלי ספק בקוטב הצפוני, בעיקר בגלל תנאי השטח. "אתה מתחיל לשמוע את החריקה כשהקרח מתחיל להיסדק", אמר קלרקסון, שנסע בטויוטה היילקס עם מיי. "אם המכונית הייתה שוקעת, היינו גמורים. זה מינוס 60 מעלות; היינו מתים תוך שתיים או שלוש דקות. זה היה רגע שבו אתה חושב, 'אלוהים, מה אני עושה פה?'".