הנקראות ביותר

תחבורה ציבורית היא כמו מים וחשמל: זה לא עניין של עניים

ישראל משקיעה הון בדיור ציבורי למכוניות, ומנגד מעמידה את התחבורה הציבורית כברירת מחדל של אוכלוסיות חלשות ■ הקשר בין תחבורה ציבורית ליוקר המחיה הישראלי

תחבורה ציבורית / צילום: איל יצהר
תחבורה ציבורית / צילום: איל יצהר

המסגור התקשורתי הרווח של התחבורה הציבורית בשבת כאיזו סוגיה שהנפגעים העיקריים ממנה הם אך ורק חילונים (יהודים) עניים, כלומר מי שאין ביכולתם לרכוש לעצמם רכב פרטי, הוא שגוי. הסוגיה של תחבורה ציבורית בשבת אינה נפרדת מהסוגיה הכללית של תכנון עירוני שקשור גם בדיור ואינו נוגע לקבוצה אחת, אלא לכל האזרחים במדינת ישראל - ערבים, חרדים, עשירים, ילדים, קשישים (וגם לתיירים ומבקרים הוא נוגע) והיא עוסקת בקהל היעד של מערכת התכנון הישראלית כולה.

מהאופן שבו מערכת התכנון הישראלית מתנהלת כיום, מתקבל הרושם כאילו היעד שלה הוא קידום איכות הסביבה והחיים של מכוניות פרטיות, והתעלמות מובהקת מבני אדם. משום כך מושקעים מאמצים אדירים בדיור ציבורי למכוניות פרטיות, המקבלות חניה בחינם, או כמעט בחינם, בכל מקום מגורים, בילוי, מסחר ותעסוקה, ובמתן אפשרות למכוניות לחיות טוב ולישון בלילה בנוחות. משום כך, שאר התוצרים של מערכת התכנון שנוגעים לבני אדם - כמו דירות, בתי ספר, גני ילדים ועוד, נמצאים תמיד בעדיפות שנייה ונעשים כלאחר יד, ורק אחרי שסופקו צרכי התנועה והלינה של המכונית הפרטית.

כאזרחים, אין לנו חופש עצום בבחירה באמצעי התחבורה שלנו. כאשר המערכת מכוונת את עצמה, משקיעה ופועלת לטובת מכוניות פרטיות בלבד, יותר ויותר מקומות תעסוקה, מגורים, פנאי ומסחר הופכים לנגישים רק למכוניות פרטיות, ואז כולם נהפכים ליותר ויותר עניים. עני יותר הוא מי שצריך להוציא הוצאות על מכונית או שתיים, כדי לחיות חיים מלאים בישראל, ומי שלא יכול להחזיק במכונית הוא עני פיננסית וחברתית עוד יותר ובעל יכולת פחותה להשתתף בחיים כאן.

מנגד עומדת האפשרות שמערכת התכנון הישראלית תעמיד את בני האדם (ולא את המכוניות הפרטיות שלהם, למי שמחזיקים בכאלו) על ראש שמחתה. ביום שזה יקרה, אפשר יהיה לדבר כאן על תכנון שמתייחס גם לתחבורה המונית וציבורית כאמצעי תחבורה עיקרי (לצד הליכה ברגל, אופניים וגם מכונית פה ושם) ואז תבוא הסוגיה של תחבורה ציבורית והמונית בשבת לפתרונה המובן מאליו.

לא עוצרים בסופ"ש

אנשים אינם מפסיקים לחיות בסופי השבוע וכך גם מערכות התשתיות הבסיסיות הציבוריות אינן משותקות. יש חשמל ויש מים, למשל. תחבורה המונית וציבורית היא חלק ממערכות החיים הבסיסיות והתייחסות אליה כאל מותרות, או כפתרון מסובסד לחלכאים ונדכאים בלבד, גם מקבעת אותה ככזו - ברירת מחדל עלובה, למי שאין בידם כל ברירה.

כל עוד בעיית התחבורה הציבורית ההמונית בכלל, ובשבת בפרט, תמוסגר כבעיה של חילונים עניים ולא כבעיה הקשורה למערכת התכנון הגרועה שיש לנו, הסוגיה הזו לא תשמש ליותר מנושא שיחה בערבי שבת וחג.

הנתונים בדבר שימוש בתחבורה ציבורית בישראל אינם מעודדים בלשון המעטה. שיעור השימוש בתחבורה הציבורית במטרופולין תל אביב עומד על כמחצית בהשוואה למטרופולינים מקבילים באירופה (יחס בין כמות תושבים לכמות נסיעות בתחבורה ציבורית בשנה) וחלקה של התחבורה הציבורית מכלל הנסיעות הוא פחות מרבע, בערך 23%, לעומת 30% עד 40%, שהוא השיעור מכלל הנסיעות במטרופולינים מפותחים יותר.

שינוי במגמת הדעיכה של התחבורה הציבורית בישראל דורש מעבר להשקעה פיננסית, מתן אפשרות ליותר אנשים לעשות שימוש בסיסי ורציונלי במערכת תחבורה ציבורית סבירה שאינה מושבתת על בסיס שבועי קבוע.

לסיכום, בשביל לשנות את זה הדיון בנושא חייב להשתנות. תחבורה ציבורית היא לא עסק של עניים - אלא של בני אדם בכלל, והיא חלק בלתי נפרד משאר המערכת התכנונית. לא ניתן לשפר את איכות התחבורה הציבורית כל עוד המערכת התכנונית מתייחסת אל תחבורה ציבורית כשירות שמיועד לשפר את חייהם של העניים בלבד.

*** יואב לרמן הוא גיאוגרף עירוני ודוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב

לא נוסעים לים בשבתות, לא יוצאים לשתות

מחקר שערך לאחרונה רן שוחמי בהנחייתו של ד"ר משה גבעוני מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב בנוגע לבחינת ההשפעות של המחסור בתחבורה ציבורית בשבת, מגלה כי מגוון רחב של אזרחים, מכל קצוות המגזרים החברתיים והכלכליים, נפגעים כתוצאה מההשבתה הכפויה של התחבורה הציבורית בסופי שבוע בגוש דן.

כך למשל, מצא שוחמי בשאלון שערך כי 37% מהנשאלים שהינם בעלי רכב פרטי (!) ויתרו על פעילות בשבת עקב מחסור בתחבורה ציבורית. בפרט פעילויות הכרוכות בהגעה לים העמוס בסופי שבוע, וביציאה לבילויים הכוללים שתיית אלכוהול צומצמו עקב התלות בנהיגה ברכב פרטי שמדינת ישראל כופה על אזרחיה בסופי שבוע. בנוסף, 26% מהנשאלים בעלי הרכב הפרטי במחקר זה העידו כי ישקלו ויתור על הרכב הפרטי בו הם מחזיקים במידה ותופעל תחבורה ציבורית בשבת.

כלומר, בנוסף לפגיעה העצומה בסופי השבוע אותה חווים אזרחים ללא רכב פרטי בישראל (ובהם נכללים בעיקר עניים, בני נוער, חיילים וקשישים), גם אזרחים בעלי רכב פרטי נפגעים ממדיניות זו, הן בעלויות הנוספות שבהן הן נושאים והן בוויתור על פעילויות שהם מעדיפים להגיע אליהן ללא רכב פרטי. חשוב לציין שאין בעולם דוגמה למדינה שבה מושבתת התחבורה הציבורית בסופי שבוע פרט לישראל, כולל במדינות סוציאליסטיות בהרבה מישראל עם חוקי עבודה קשוחים בהרבה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של היום
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות