בג"ץ מנהל את המדינה

אחד הנושאים שעלו במסגרת המשא-ומתן הקואליציוני המתקיים בימים אלה הוא הרפורמות הנוגעות לבית המשפט העליון. בהקשר זה נשמעה התנגדות גורפת לרפורמות מצד גורמים משפטיים שונים, בעיקר בנוגע לוועדה לבחירת שופטים ולחקיקת יסוד שתאפשר לכנסת להתגבר על החלטות בית המשפט העליון. גורמים אלה נימקו את התנגדותם בטענה שהדבר יפגע בתפקודו של בג"ץ כמגן החלשים.

אלא שבהתנגדות הגורפת לרפורמות החוקתיות יש משום רידוד השיח הציבורי בקשר לתפקידו הראוי של בית המשפט העליון, וגם פגיעה במשילות הדמוקרטית והכלכלית שבה כולנו מעוניינים.

לבית המשפט העליון הייתה מאז ומתמיד תרומה להגנה על החלש והנזקק בחברה הישראלית, בעיקר עת פנו אליו מוחלשים לסעד ולעזרה מפני עריצות שלטונית ופוליטית. כך נחלץ בג"ץ להגנתם של עצורים שלא כדין וללא משפט, להגנתם של אנשים שהשלטון מנע את העסקתם בשל השתייכותם הפוליטית ולהגנת אנשים שהופלו בשל זהותם הדתית.

אולם, מאז שנות ה-80 ובמיוחד לאחר מה שכונה "המהפכה החוקתית", נטלו לעצמם שופטי בית המשפט העליון תפקיד נוסף. מלבד ההגנה על החלש, הם ריכזו כוחות עצומים בניהול המדינה וענייניה. כל החלטות והכרעות הזרועות הפוליטיות, מהחלטות ממשלה ועד חוקי הכנסת, מהחלטות צבאיות ועד החלטות מדיניות - כולן נתונות לביקורת של שופטי בג"ץ.

העצמת כוחו של בית המשפט העליון לא נשענה על כללי הבג"ץ המסורתיים - שבמרכזם עמדה המטרה של ההגנה על החלש והאזרח הקטן - אלא על כללים חדשים, שמהותם הרצון לייסד חברה דמוקרטית, נאורה ומתוקנת, וזה בלי קשר להגנה על חלשים ומדוכאים.

תהליך זה התרחש מיד לאחר המהפך הפוליטי של 1977, שהעלה את הימין לשלטון, ונתן לו בפעם הראשונה את המושכות הפוליטיות. מהלך חוקתי זה של בית המשפט העליון אינו מקרי, אלא בגדר ניסיון להתערב לטובת הקבוצה "היהודית-חילונית-ליברלית" בחברה הישראלית, בשאלת דמותה ואופייה של המדינה. במסגרת מהלך זה הועבר כובד המשקל השלטוני מהכנסת לבית המשפט העליון.

הרפורמות החוקתיות הן ניסיון להצר את צעדי בית המשפט העליון בנוגע לתפקיד החדש שנטל לעצמו. הן אינן מכוונות לפגיעה בתפקידו המסורתי של הגנת החלש והאזרח הקטן.

כך, למשל, הרפורמה בהרכב הוועדה למינוי שופטים נועדה לרפא פגם שנפל בעבודת הוועדה. המצב שלפיו שלושת שופטי בית המשפט העליון מצביעים פה-אחד בעד מועמדים לשפיטה, מאפשר להם "כוח וטו" בהחלטה של מי יצטרף לבית המשפט העליון. שיטה זו יצרה בית משפט הדוגל רובו ככולו בפילוסופיה החדשה, ומנעה ממועמדים ראויים בעלי פילוסופיה המייחדת את תפקידו של בית המשפט להגנה על האזרח הקטן, דוגמת פרופ' רות גביזון, דריסת-רגל בבית המשפט.

ההתנגדות לרפורמות החוקתיות עלולה להוביל בסופו של דבר גם לסיכול רפורמות כלכליות וחברתיות אחרות שעמדו להכרעה במערכת הבחירות. כך למשל ניתן לחזות כי רפורמות בתחום הדיור והבנקאות ייתקלו בעתירות לבג"ץ מצד המתנגדים וייתקעו בהליכים ובדיונים משפטיים ארוכים ומורכבים.

את זאת גילה גם שר האוצר הקודם יאיר לפיד, שהיה מעוניין במתן הטבה של פטור ממע"מ לחיילים משוחררים בקניית דירה ראשונה. אז נזעקו היועצים המשפטיים וקבעו כי פטור כזה לא יעמוד במבחן בג"ץ, ודרשו להכניס ברפורמה זו שינויים כה רבים, שעיקרו אותה מהיגיון חברתי וכלכלי.

אמנם רפורמת מע"מ 0% לא עברה בשל הכאוס הפוליטי וההליכה לבחירות, אבל סביר כי גם אם הייתה עוברת, היא הייתה מגיעה לפתחו של בג"ץ בטענות ומענות שונות.

בסופו של יום, הבחירות בקלפי מעניקות לפוליטיקאים שלנו לגיטימציה שלטונית, וניצחונם הסוחף בבחירות האחרונות מעניק להם גם לגיטימציה לבצע שינויים חוקתיים, כל עוד הם אינם רומסים ודורסים את המיעוט.

רפורמה בוועדה לבחירת שופטים אינה רמיסה של חלשים, ומתן המילה האחרונה לכנסת היא הסיבה לכך שאנשים הולכים להצביע בבחירות.

■ הכותב הוא מרצה למשפט חוקתי בבית-הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה.