לא עוד פילגש, "אשה חוקית"

שרת החוץ של הודו, האשה הבכירה ביותר בממשלתה, היא קטנת-קומה להפליא, גם בארץ של לא-ענקים. היא כמעט נעלמת, כאשר הגברים העובדים בשבילה מקיפים אותה. אבל סושמה סוואראג' אינה נבהלת מקומתם. בגיל 63, היא הספיקה לרשום 35 שנה בפוליטיקה. התפקיד המיניסטריאלי הראשון שלה, בממשלה המקומית של מדינת האריאנה, במערב הודו, הוטל עליה בגיל 25.

לפני שנתיים היא חשבה שהיא ראויה להיות מועמדת מפלגתה לכהונת ראש הממשלה. המפלגה העדיפה ללא היסוס את נרנדרה מודי, אשר הוביל אותה לניצחון היסטורי בבחירות, בשנה שעברה. סושמה ג'י (ההודים מוסיפים את סיומת הכבוד "ג'י" לשמות) הכריזה שהיא ראויה לאחד משלושת התיקים הבכירים בקבינט. מודי העניק לה את משרד החוץ, מכובד מאוד כשלעצמו, אבל נמוך-פרופיל בארץ, שהתעניינותה בעולם החיצון היא בהכרח מוגבלת.

השבועיים האחרונים זימנו חינגה פוליטית כמעט בלתי פוסקת בעיר הבירה. ממשלת מודי ציינה את יום ההולדת הראשון שלה. הרקורד של 365 הימים הראשונים מורכב, אבל חברי הקבינט יצאו מגדרם לקשור לו כתרים.

ביום א' השבוע, שרת החוץ אספה מאות עיתונאים, הודיים וזרים, כדי לסכם את השנה הראשונה, באודיטוריום הגדול של משרד החוץ, על ג'אנפאת, השדרה המרכזית של עיר הבירה. המאורע נפתח בהקרנת סרטון קצר של ברכות עצמיות על ההצלחה "לחשוב מחוץ לקופסה", וליצור "פרדיגמה חדשה" בדיפלומטיה ההודית.

הסנסציה הישראלית

המסיבה התנהלה על טוהרת הלשון ההינדית (שרת החוץ מיטיבה לדבר אותה, ובנעוריה קיבלה פרסים אקדמיים על הצטיינותה הלשונית). היא נמשכה שעה וחצי ויותר, והתאפיינה במיעוט חדשות, אם מפני שהעיתונאים לא היטיבו לשאול, ואם מפני שלא היה מה לחדש. מה גדולה היתה ההפתעה למחרת, כאשר שלושה עיתונים בלשון האנגלית, מן החשובים בהודו, הכתירו את עמודיהם הראשונים בסנסציה הישר ממסיבת העיתונאים: "נרנדרה מודי יהיה ראש הממשלה ההודי הראשון שיבקר בישראל".

איך זה קרה, לא כל כך ברור. השרה אמנם אמרה, בתשובה לשאלה, שביקור כזה מתוכנן. היא אישרה שהיא עצמה תבקר בישראל. אבל היא לא נקבה בתאריכים, והיתה כללית מאוד.

יתר על כן, סושמה סוואראג' השיבה בלאו חד משמעי על שאלת עיתונאי מקומי, אם מדיניות הודו ב"מערב אסיה" התחילה לנטות לעבר ישראל (ההודים אינם משתמשים בצירוף ה"מזרח התיכון", מפני שבמבחינתם הגיאוגרפית, מזרח הוא זה הנמצא מזרחה מהם. ישראל ושכנותיה נמצאות הרחק מערבה). ישראל, היא אמרה, היא "בעלת בריתנו", אבל "אנחנו מעולם לא ויתרנו על העניין הפלסטיני" (Palestinian cause, היא אמרה באנגלית), "אנחנו תומכים בעניין הפלסטיני, ונוסיף לתמוך".

"אילו אמרו לי לפני שנה"

ההפרדה ההודית בין "העניין הפלסטיני" ובין איכות היחסים עם ישראל והיקפם היא "בדיוק מה שהיינו רוצים לשמוע מהודו", אומר יהל וילן, סגן השגריר הוותיק של ישראל בהודו. "גם אנחנו איננו מתנים את היחסים עם הודו בכל הצבעה שלהם באו"ם", או אפילו בהשתדלותה של הודו לטובת יחסים טובים עם איראן.

וילן מסיים השבוע ארבע שנות כהונה בדלהי, ויהיה שגרירה הבא של ישראל בקניה. במרוצת שהותו כאן הוא צפה בשינוי, שישראל ייחלה לו הרבה זמן. היא "חדלה להיות הפילגש, והפכה לאשה חוקית", אומר וילן. היא היתה פילגש בעשר שנות שלטונה של מפלגת הקונגרס. יחסים ביטחוניים חשובים וגדולי-ממדים פרחו תחת הממשלה ההיא, אבל הביטוי הפומבי שלהם היה מוגבל כמעט עד כאב.

לממשלה החדשה, ששורשיה עומדים בימין ההינדואי הדתי, אין העכבות של קודמיה. "אילו אמרו לי לפני שנה, שבתוך השנה הראשונה של הממשלה הזו, ראשי הממשלה מודי ונתניהו ייפגשו בניו יורק, בספטמבר שעבר, ושר הביטחון יבקר בהודו בפברואר השנה, בין השאר לצורך פגישה עם מודי, ושר הפנים של הודו, האיש מס' 2 בממשלה, המחזיק בהמון, המון אחריות לנושאי בטחון פנים, יבקר בישראל, ושרת החוץ עומדת להגיע לישראל בזמן הקרוב, ויועצים לביטחון לאומי, שלא לדבר על ציוצים בעברית ובהינדית בשני הכיוונים (מודי שלח הודעות בעברית באמצעות חשבון הטוויטר שלו), בוודאי היינו אומרים, 'אשרנו'.

"נהגנו להגיד, שאיננו מצפים ליחס מועדף; שאנחנו מצפים להתאמה בין רמת היחסים ובין פומביותם. ואם יש לנו מערכת יחסים כל כך הדוקה, אז אין סיבה שנוסתר. ואני חושב שכיום, אנחנו בפירוש שם* אנחנו בהחלט עברנו משלב הפילגש, ויש לקוות שלא נחזור אחורה בנסיבות כאלה או אחרות". וילן רומז לנסיגה מן הפומביות לאחר תבוסת הימין בבחירות של 2004. בזמן ממשלת הימין הקודמת, אריאל שרון המנוח היה ראש הממשלה הראשון של ישראל, שרגלו דרכה על אדמת הודו.

7 מיליון הודים, 30 מיליארד דולר

וילן גומר את ההלל על שרת החוץ. זמן קצר לאחר שנכנסה לתפקידה התחולל "מבצע צוק איתן", ועזה הנחילה תמונות זוועה בעמודים הראשונים של העיתונים. אף על פי כן, גב' סוואראג' התייצבה במליאת הפרלמנט, ודחתה קריאה של צירי אופוזיציה לצאת חוצץ נגד ישראל. "זה לא דבר פשוט בשביל שר הודי", אומר וילן.

מוטב שלא לטעות. להודו יש אינטרס ברור ועמוק בדעת הקהל הערבית. שבעה מיליון הודים עובדים בארצות המפרץ, ושולחים הון עתק הביתה (30 מיליארד דולר ב-2011, על פי נתוני הבנק העולמי).

המידה שבה הודו מתעניינת בגורל נתיניה מתחוורת פעם אחר פעם. באחרונה ממש, הצי ההודי הפליג לנמלי תימן, כדי לחלץ נתינים הודיים, וגם הרבה לא-הודים, מאימי מלחמת האזרחים. הצלת הודים ממלתעות דאע"ש בצפון עיראק מוסיפה להיות עדיפות מן המעלה הראשונה. לפחות עכשיו, ישראל יוצאת נשכרת מן המשוואה הזו. למדינות המפרץ יש אויבים גדולים ומסוכנים הרבה יותר ממדינת היהודים, והלחץ על הודו לשנות כיוון ממילא אינו גדול.

האם מצב היחסים מצדיק את האיפיון "בעלות ברית" לתאר את קשרי ישראל והודו?

"בהחלט", משיב וילן. הוא מהוסס יותר, הרבה יותר, כאשר הוא נשאל אם ישראל צריכה לייחל לתפקיד הודי פעיל בדיפלומטיה של המזרח התיכון. "עמדתנו מאז ומעולם היא שעוד טבחים לא ישפרו את טעם המזון בקדירה. היותה בעלת-ברית ביחסים הדו-צדדים אינה אומרת שהודו תראה את התהליך המדיני עין בעין אתנו".

על הקשרים הביטחוניים אי אפשר לדבר, בוודאי לא בגלוי, שמפני שישראל אינה מאמינה בעירוב צילינדרים בדגמ"ח. אבל סוד ידוע הוא שהודו היא הלקוחה הגדולה ביותר של הנשק הישראלי, ולמשרד הביטחון יש משלחת גדולה מאוד בניו דלהי.

קשרי הבטחון אולי אינם מאפילים על צדדים אחרים, אבל בוודאי מעניקים להם את היחס הראוי. סוף סוף אנחנו מדברים על ארץ, החושבת את עצמה למוקפת-אויבים (סין ופקיסטן, שתי מעצמות גרעיניות, ניהלו מלחמות נגד הודו. שתיהן מחזיקות בשטחים שהיו פעם הודיים, הגדולים בהרבה משטח מדינת ישראל; והן תובעות בעלות על שטחים נוספים, כולל שתי מדינות של הפדרציה ההודית).

האם צריכה להפתיע אותנו העובדה שאין בהודו שדולה חזקה נגד היחסים בישראל, בהתחשב בגודלה של הקהילה המוסלמית (בערך 170 מיליון, כ-14% של האוכלוסיה)?

לא על-פי וילן. "בארבע שנותיי כאן התרשמתי, שההודים הם אנשים פרגמטיים. ברובם הגדול הם אינם מתעסקים בענייני חוץ, יש להם די בעיות פנים, זו תת-יבשת על אמת, זו לא רק מליצה, עם אתגרים שלא נגמרים".

יצרו בהודו, אמר מודי

ההטעמה ההודית על אינטרס עצמי קיבלה בחודשים האחרונים ביטוי קצת יותר בוטה ותובעני. היא דורשת מכל שותפות הסחר שלה להתחיל לייצר בהודו (הסיסמה שובת-האוזן, שטבע נרנדרה מודי, היא Make in India, "יצרו בהודו", משחק מלים על Made in India, "יוצר בהודו"), וגם להתחלק בטכנולוגיה קניינית.

במסיבת העיתונאים שלה, שרת החוץ העלתה על נס את נכונותה של רוסיה, ספקית הנשק המסורתית, להתחיל לייצר מערכות נשק על אדמת הודו, על חשבון אינטרסים חומריים ארוכי-טווח. השבוע מבקר בהודו שר ההגנה של ארה"ב, לדבר עם ממשלתה על שיתוף פעולה במחקר ובפיתוח של מערכות נשק. האם ישראל, בייחוד תעשייתה הביטחונית, תוכל לעמוד בציפיות כאלה?

לווילן אין ספק ש"הנושא הזה יעמוד על הפרק". בסופו של דבר, הוא אומר, "צריך להיות אינטרס הדדי. מצד אחד עומדת הסכנה של אבדן מקומות עבודה

בישראל, אבל אם מצד שני זה יכניס עסקות-ענק לחברות הביטחוניות, שהן לא יקבלו אחרת, אז אני מניח שנגיע לשם. להערכתי, לשם זה הולך. יותר ויותר עסקאות יותנו.

"גם כיום יש דרישות קיזוז (offset) די דרקוניות, שלא כל כך מומשו, כי פשוט היה קשה ליישמן, מפני שהמשק ההודי לא ממש ערוך. הציפיה של Make in India אינה תלויה רק בזרים, אלא גם ביכולתם של ההודים* דברים יצטרכו לקרות, אין ספק. אגב, דברים קורים כבר כיום, בחלק מן העסקאות, דברים מיוצרים בהודו.

"אבל זה לא מתחיל ונגמר בהצהרות של פוליטיקאים. זה לא ימריא, אם אין תשתית 'לייצר בהודו' בצורה טובה ותחרותית. יכול ראש ממשלה, או פוליטיקאי, להגיד שזו דרישת-סף מעתה ואילך, אבל אם חברה ישראלית תגיד, 'אין לי עם מי לעבוד', אז זה לא יקרה. אפשר בהחלט להבין את הדרישה ההודית. הודו צריכה ליצור מקומות עבודה במספר עצום מדי שנה, ויש לה אפוא אינטרס לייצר על אדמת הודו, אבל היא עדיין איננה שם".

היא, הודו, "איננה שם" בהרבה מובנים. 20 שנה ויותר לאחר שהודתה בצורך הקיומי להיפתח לעולם החיצון, היא עדיין בחזקת הבטחה הצריכה מימוש. יש לה כיום את הממשלה הדינמית ביותר אולי מאז ומעולם, אבל דינמיות אינה תמיד מטבע עובר לסוחר, או לבוחר. השנה הראשונה של ממשלת מודי היתה טובה לישראל, עדיין איננו יודעים אם היא היתה טובה מאוד להודו.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

מדוע ההודים אינם רוצים סחר חופשי

ישראל חוזרת ומתאכזבת מחוסר ההצלחה לחתום הסכם סחר חופשי עם הודו. "זה בוודאי אינטרס שלנו" אומר וילן, "אנחנו חושבים שזה גם אינטרס הודי, אבל שוב, ההודים עושים רוויזיה של כל נושא הסחר החופשי.

"אין כאן די תעשייה ליצוא, שתבוא ותדרוש מן הממשלה לפתוח שווקים זרים. הגישה כאן היא די פשוטה. הודו חתמה הסכמים לסחר חופשי עם שורה של ארצות, כולל יפן וסינגפור. בעיני ההודים לא צמחה מהם תועלת רבה מדיי למשק ההודי. לכן ההודים עושים בחינה מחודשת.

"כאשר תהיה פה תעשייה תחרותית, היודעת לייצר במחירים תחרותיים במשק הגלובלי, אני מניח שיהיה יותר אינטרס, ויהיה פחות חשש להסיר מכסי מגן, וזה יעבוד גם לטובת היחסים עם ישראל. כרגע זה עדיין על הפרק, אבל המסרים הבאים מן ההודים הם שזה עניין של מדיניות כללית, לא שום דבר אישי ננגד ישראלים* אנחנו מקווים שהסחר יתרחב, אבל הסכם סחר מסודר יכול להכפיל, אפילו לשלש את הסחר. מזה אני יכול להניח שבהיעדרו כנראה אין לצפות לתמורות גדולות בסחר הלא-צבאי".