פעם שלישית הפי אנד?

בראשית חודש אפריל השנה, הגיע מודי פרידמן, מנכ"ל קבוצת RGE, אל יו"ר הקבוצה וחברו הוותיק, אביב גלעדי, והודיע לו שהוא עוזב. כבר חמש שנים שהוא מנהל את הקבוצה, הרבה יותר מששמר על כל תפקיד אחר בעבר. בתקופתו איחד את כל זרועות קבוצת התוכן תחת גג אחד - ניהולי ופיזי - והרחיב את פעילות החברה עד קצה גבול הפוטנציאל שמכתיבים לה השוק והרגולציה. פרידמן, כפי שנהוג לומר בדרגים הללו, הרגיש שהגיע למיצוי. "מה יגרום לך להישאר?", שאל גלעדי. "אם היינו קונים את ערוץ 10", הייתה התשובה. גלעדי, שכבר שנים הוקסם מהרעיון, רק היה צריך שפרידמן ידליק אותו ויגיד את המילה. חודשיים אחר כך נחתמה העסקה שתהפוך את RGE לבעלת השליטה בערוץ, ואולי גם לחברת התוכן המשמעותית בישראל.

כדי להבין את המוטיבציה של RGE לרכוש את ערוץ 10 ובכך להצילו, לא צריך להביט לעבר לשכת ראש הממשלה ואל הקשר שלה אל דירת 77.5 מיליון הדולר הצופה אל הסנטרל פארק, של איל ההון לן בלווטניק, אחד מבעלי הקבוצה. מהות העסקה כולה מתגלמת ברצונות, בסנטימנט ובמסע הקריירה של גלעדי ופרידמן.

קבוצת RGE תופסת מקום מרכזי בזמן הצפייה של הישראלי הממוצע. היא מחזיקה כיום במותגי "ספורט 5" בכבלים ובלוויין, ובכללם ערוץ הספורט הבסיסי, ערוץ 5 , ערוץ 5 לייב, ערוץ 5 גולד ושני ערוצי HD. לצדם נכללים בקבוצה גם "ערוץ הילדים" המיתולוגי וערוץ לוגי. הקבוצה מתפעלת את אתר ערוץ הספורט ואת אתר ערוץ הילדים, ובכלל זה פעילות דיגיטלית ענפה לשלל המותגים. היא מספקת ערוצי VOD מתכני הספורט למיזם הטלוויזיה של סלקום, ומתפעלת, אם כי בפרופיל די נמוך, תחנת רדיו דיגיטלית. הקבוצה מעסיקה 300 עובדים, והיא משתרעת על פני

2,000 מ"ר במתחם בהרצליה הכולל 2 אולפנים מתקדמים.

סגנון ניהול כאוטי

ראשיתה של הקבוצה הוא בראשית שנות ה-2000 כשאביב גלעדי רכש את חברת "נגה" שכללה את ערוץ הילדים (שנקרא אז ערוץ 6) ואת ערוץ 8, מ"ענני תקשורת" של אודי מירון. היו אלו ימים של מונופול מוחלט בשוק די מצומצם, והחברה צמחה במהירות על בסיס כספן של חברות הכבלים. פרידמן סיים באותם ימים את תפקידו כמשנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות", והובא על ידי גלעדי לנהל את נגה.

בשנת 2002 קם ערוץ 10, שדשדש מאז לידתו. התחשיבים הכלכליים שעשו באוצר ובמשרדי הייעוץ השונים דיברו על ערוץ שישנה את המציאות הטלוויזיונית מיומו הראשון באוויר, ולא דמיינו כי הציבור יאחז בערוץ 2 בציפורניו. אחרי חודש ימים הערוץ ירד מהמסכים להתארגנות מחדש. אז, במחצית השנייה של 2002, מונה פרידמן על ידי בעל השליטה יוסי מימן כדי לבנות את הערוץ מהיסוד. פרידמן יצא למסע גיוס וחימוש של הערוץ, שבעיני הציבור לא היה קיים בכלל. הוא משך טאלנטים מהערוץ השליט באמצעות משכורות עתק, ומעל לכול הפסיק את רכישת החדשות ממיקור חוץ והקים את חדשות 10 כחברת-בת של הערוץ. ההוצאה הייתה כבדה, ההכנסות לא זרמו כצפוי, ומשלא הוזרם עוד כסף מבעלי המניות של הערוץ - הוא הגיע לכינוס נכסים.

ב-2004, לאחר שהערוץ ניצל בזכות בעלי המניות החדשים רון לאודר ושלמה בן צבי, הוחלט להחליף את פרידמן בניר למפרט. פרידמן סיים את הסיבוב הראשון שלו בערוץ בתחושת החמצה, שלא לומר מפח נפש. הוא חזר לזרועות חברו אביב גלעדי, והשניים יצאו לאתגר הבא - התמודדות במכרז על ערוץ 2.

גלעדי, אמרגן, מפיק, יזם ואדם רב-זכויות בכל הקשור לתעשיית הבידור הישראלית, רכש באותם ימים 24% מפעילות ערוצי הספורט שהיו אז של JCS. הוא מיזג את נגה שלו עם הזכיינית רשת, ויצא להתחרות במכרז השני על הערוץ המסחרי המשגשג. הם גם ניצחו, וגלעדי הפך להיות לבעל מניות, לרוב ממורמר, בערוץ 2.

בשנת 2005, לאחר שניר למפרט קיבל הצעה מדפי זהב, קראו בעלי המניות של ערוץ 10 למודי פרידמן לשוב ולנהל. הערוץ החל להראות סימני חיות ראשונים, ופרידמן החליט לסחוט את דוושת הדלק עד הסוף. הוא השיב לשולחן את התפיסה שכדי להרוויח בזירה של אותם ימים צריך לנגוס משמעותית בערוץ 2 ולהתחרות באותה זירה בדיוק. הוא יצא למסע רכישות של תוכניות ריאליטי, ובעיקרן "הישרדות" ששברה שיאי צפייה והעבירה את המסך לעידן חדש. לרגע היה נדמה שהערוץ עשה את זה.

"השוק קטן עליו", אומר בכיר בתעשייה על סגנון הניהול של פרידמן. "הוא אוהב לעשות מהלכים גדולים, דרמטיים. הוא לא יכול לפעול בקטן. הוא נהנה לפעול בתוך כאוס ולזעזע מערכות, גם במחיר של לקיחת סיכון שהדבר לא יצליח".

ואכן, רבים מהאנשים שעבדו עם פרידמן לאורך השנים, סיפרו אז על סגנון הניהול הכאוטי וחסר הבהירות לכאורה, שלמרות האישיות הפתוחה וחסרת העכבות של המנהל, איש לא יודע באמת כמה מהלכים קדימה הוא תכנן בראשו.

אך פרידמן ושאיפותיו לחוד, ושאיפות הרגולטור לחוד. בעלי המניות לא יכלו לשאת עוד את העול הכספי שבהזרמות בלתי פוסקות לערוץ למען הפיכתו למתחרה שווה, כשממול דרישות החוק מהם הלכו והכבידו. בשנת 2008, רגע לפני המשבר הכלכלי העולמי הגדול, הודיע פרידמן שאי אפשר להמשיך כך. הוא המליץ לבעלי המניות לתבוע את המדינה, לדפוק על שולחנות הרגולטורים והפוליטיקאים, או לחילופין - לשנות כיוון לחלוטין. בין האפשרויות: להקים מערך חדשות רב-לשוני ובינלאומי, או להפוך את הערוץ לדל ורזה עם השקעה פחותה. בעל השליטה, יוסי מימן, אז בשיא תפארתו הכלכלית, לא רצה להסתבך עם המדינה, ופרידמן עזב. מימן ביקש ממנו להביא מחליף ולהישאר כסגן יו"ר הערוץ, שיעסוק בעיקר בשתדלנות מול הרגולטור עד לשוך המשבר. חרף התנגדות בעלי המניות האחרים, פרידמן התעקש שהמנכ"ל שיחליף אותו יהיה חברו הטוב, מנכ"ל קבוצת "הארץ", יוסי ורשבסקי.

"לא כדאי להישאר בחוץ"

בשנת 2008, אביב גלעדי מגייס שני שותפים, משפחת רקנאטי וחברת אקסס אינדסטריז של לן בלווטניק, והם רוכשים את כל פעילות ערוצי הספורט מאולפני הבירה (JCS). קבוצת RGE (רקנאטי-גלעדי אנטרטיימנט) מוקמת בשותפות שווה של שלושת בעלי המניות. פרידמן, מתוסכל מהקטסטרופות הנוספות שפוקדות את ערוץ 10, חוזר לנהל את הקבוצה, שוב כשחצי תאוותו בידו. מקורביו אומרים שביום שחזר ל-RGE הוא נשבע כי לעולם לא יעבוד עוד בחברה שלא מרוויחה כסף.

אלא שהפעם לפרידמן הייתה הזדמנות פז לעשות מהפכה של ממש, כמו שהוא אוהב. בתוך כמה חודשים הוא אסף את כל מותגי החברה - שפעלו אז כגופי שידור נפרדים - והפך אותם לחטיבות בתוך קבוצה אחת. הסגנון הברדקיסטי נראה עכשיו מאורגן מאוד. הוא איחד מחלקות ופיטר קרוב ל-30% מכוח האדם בקבוצה. כולם יצאו אז מת"א והתאחדו במטה החדש בהרצליה, שם לא נותר מטר אחד לא מנוצל או מתופעל סביב השעון.

קבוצת RGE, תחת פרידמן כמנהל וגלעדי (שכבר עזב בינתיים את רשת בשל אילוצי רגולציה וחיכוכים עם בעלי המניות האחרים) כיו"ר, לא רק עסקה בהתייעלות, היא גם חיפשה דרכים להעמיק את אחיזתה בשוק התוכן הלא צפוי. בניגוד לשחקנים אחרים בשוק היא לא תלויה במפרסמים או בדמי מנוי, אלא נסמכת בעיקר על הפלטפורמות שצריכות את תכניה. היא החלה להשקיע במיזמי הפקה באולפנים שברשותה והעזה להמרות את הרוח שנשבה מכיוון חברות הכבלים והלוויין, כשהייתה הראשונה לקפוץ על העגלה של מיזם הטלוויזיה של סלקום ולספק לו תוכן. מול הוט ו-yes,החברה שהחזיקה בזכויות ספורט משמעותיות, נראתה פתאום חזקה מדי ומאיימת. שם הבינו שאם הם ירצו לכופף ידיה במשאים ומתנים להפחתת עלויות - אזי יש צורך להחלישה.

תקציבי הפקות מקור החלו לעבור לערוצי דיסני וניקלודיאון החזקים, ערוץ הילדים נעלם מחבילת הבסיס הצרה מאוד, וחברת הוט החליטה להעביר מהקבוצה את ערוץ 8 לידי סלוצקי אפיקי תקשורת. בריאיון לגיליון המשפיעים של "פירמה" של "גלובס" בשנת 2013, אמר גלעדי כי "יש פה משהו פילוסופי מאוד עמוק של מי בא מאיפה ומה מותר לו. כשאומרים 'גלעדי' קצת מכעיס אותם שהוא נהיה גדול מדי. התהליך הזה היווה פגיעה איומה בי. לא כלכלית אלא אישית".

גם כאן, כמאמר הקלישאה, הכול אישי. באותו ריאיון לפירמה, שנערך באחת התקופות הקשות ביותר של ערוץ 10, אמר גלעדי כי "היום, דווקא בגלל שכולם במצוקה הזו, אולי בעזרת חושים ויכולת כלכלית הגיעה העת לחזור ולהקים את הדברים מהרצפה. לחזור היום לשוק הזה, כי ההזדמנויות כבר גדולות מדי ולא כדאי להישאר בחוץ".

כמו ילד שעיניו בוערות כי פשוט "בא לו", חזר גלעדי פעם אחר פעם לפרידמן עם רעיון ההשתלטות על ערוץ 10 ונענה במילים "השתגעת?! עכשיו?!". אלא שבאותו הזמן, חברם יוסי ורשבסקי, שגם הוא הספיק לעזוב ולחזור לערוץ 10 כמנכ"ל בימיו הקשים ביותר, עשה את הלא יאומן והפך את גורלו של גוף התקשורת החבוט הזה. באסטרטגיה שהכתיב, הוא שכנע את הרשות השנייה לאפשר תנאים רגולטוריים נוחים ומקלים והתווה לוח שידורים רזה, מינימלי אך בעל רושם תבוני, ללא ריאליטי ובזבזנות. עכשיו הגיעה העת לקשור את שני הקצוות שפרידמן וגלעדי החזיקו במשך זמן כה רב בידיהם - RGE וערוץ 10 - לכדי קשר אחד הדוק.

פרידמן חוזר כעת לערוץ 10 כיו"ר, מעל ראשו של יוסי ורשבסקי. בשוק אומרים שנטייתו של פרידמן להטריף את המערכת תגיע הפעם אל הערוץ באופן מתון יחסית. הוא ייתן לורשבסקי לעשות את שלו - ואפילו באופן הדוק וקנאי יותר. הוא ישאף לצמצום נוסף, לאיחוד מערכות ומינהלות בתוך הקבוצה, וכנראה גם לצמצום והתייעלות, שהן מילים מכובסות לפיטורים. הריאליטי והשקעות הענק לא ישובו. השוק כבר לא אותו השוק שהיה בפעם הראשונה שפרידמן ניהל את הערוץ, וגם לא נראה כפי שהיה כשבא לנהל בפעם השנייה. בפעם השלישית, הוא מאמין, יהיה לזה הפי אנד.