מבוך ביורוקרטי: כך מנציחה המדינה סחטנות בהליכי גירושים

החוק הישראלי מעניק לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני נישואים וגירושים של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה. גם זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים מתוך אידיאולוגיה או שנמנע מהם להינשא כדת משה וישראל, והחפצים להתגרש, ימצאו עצמם צועדים במסדרונות בית הדין הרבני.

מאחר שבמסגרת הליך הגירושים עולה הצורך להסדיר עניינים נוספים הקשורים במערכת הזוגית שמתפרקת, מרחיב החוק את סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לדון גם בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושים, דוגמת מזונות הילדים, משמורת ורכוש, בדומה לבית המשפט לענייני משפחה.

מצב זה מנציח את מרוץ הסמכויות, בו המבחן המכריע הוא מבחן הזמן - מי יגיע ראשון לאיזו ערכאה, שתקנה את הסמכות לדון בעניינים הנלווים לגירושים. כך, למשל, יכול למצוא את עצמו זוג חילוני מחכה להכרעת בית הדין הרבני בעניינו, רק בשל העובדה שאחד מבני הזוג הזדרז והקדים את האחר בהגשת התביעות או הבקשות.

בימים אלה, כאשר בית הדין הרבני הגדול, המשמש כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים האזורים, מושבת בשל מצוקת כוח-אדם ואי-מינוי דיינים חדשים - הבעיה מתחדדת.

כצעד טקטי שמטרתו למשוך ולגרור את הליכי הגירושים, יכול כעת כל צד לערער על החלטת בית הדין הרבני האזורי, מתוך ידיעה שקיימת סבירות נמוכה שבית הדין הרבני הגדול ידון בעניינו. בכך מנציחה המדינה סחטנות בהליכי גירושים.

ברור כי מצב שכזה אינו נסבל. המחסור החמור בדיינים ומצוקת כוח-האדם המובילה לכך שלא מתקיימים דיונים, פוגעים בזכות היסוד של גישת הציבור לערכאות.

יתרה מכך, העובדה שבימים אלה לא נקבעים כלל מועדים לדיונים, מביאה למצב הגורם עינוי דין לזוגות רבים ובוודאי ל"צד החלש" בין בני הזוג, אשר קיומו של הדיון לגביו הוא בבחינת דיני נפשות.

מן הראוי כי בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, יעשה שימוש בסמכותו ויורה לבית הדין הרבני הגדול לדון ולהכריע בערעורים העוסקים בתיקי גירושים, על מנת למנוע עינוי דין ולמנוע מצב בו לא נקבעים דיונים, ונשים הופכות לעגונות.

נדמה כי בשלה העת שהמחוקק יאמר את דברו, באופן שערכאה אחת תדון בענייני הנישואים והגירושים (בית הדין הרבני); והאחרת, האזרחית, בית המשפט לענייני משפחה - תדון ותכריע בכל הנושאים האחרים הכרוכים בהם.

■ הכותבת היא בעלת משרד העוסק בדיני משפחה.