" למה וואלה נכנסת לטלוויזיה? כי היא יכולה"

אילן ישועה הוביל את וואלה לעסקת הענק של מכירת יד2, סגר את הרבעון הטוב בתולדות האתר והקים אולפן שקוף וחדיש במסגרת מיתוג מחדש כאתר חדשות. אבל בעוד הוא מתרגל למעמדו כמי שעומד בראש גוף התקשורת היחיד בישראל שחף מטרדות כלכליות, הוא נאלץ להתמודד גם עם דרישות מפוליטיקאים, איומי תביעה על טורים פרובוקטיביים וביקורות מבית על צנזורה פנימית. בריאיון ל| מספק המנכ"ל הטמפרמנטי תשובות לכל השאלות שעולות סביב האתר שהוא מוביל, וגם לזו שמסקרנת את השוק כולו: מה התכניות של וואלה! NEWS במשימתו להפוך לגוף הדומיננטי במדיה הישראלית?

ווקא כשאנחנו נכנסים לאולפן הטלוויזיה החדש והמושקע של וואלה, היהלום שבכתר המיתוג מחדש שעובר האתר, אילן ישועה מתרגז. מישהו לא שעה לאזהרותיו, ובמהלך עבודות שנעשו באותו יום גרם כנראה אחד מבעלי המקצוע נזק לאחת מזגוגיות האולפן השקוף. "רואים את השריטה? זה נזק של 100 אלף שקל", הוא מאבחן תוך כדי התעמקות ושפשוף החבלה באצבעו, וממהר לזמן אליו את האחראים. גם המיזוג במקום, כך מתברר, לא עובד כמו שצריך, והשיחה שלנו איתו, שמתקיימת במשרדו שבקומה החמישית של בית וואלה, תופרע בהמשך כמה פעמים, כדי שישועה יוכל לקבל עדכון מלא ומנוסח על הטיפול בבעיה, ולהפגין שוב ושוב את חוסר שביעות רצונו.

וכך, אם יש משהו שלא צריך לנסות לנחש בסיום הריאיון, הוא איזה סוג מנהל הוא ישועה: מעורב בכל פרט ופרט, תובעני כלפי עובדיו, לא טורח לרכך את הטון גם אם בחדר נמצאים שני עיתונאים. לא מנסה - ובעיקר אולי לא יכול - להסתיר את השריטה.

אלה ימים מצוינים לאתר שבראשו הוא עומד. לפני כשנה מכר וואלה את אתר הלוחות יד2 בעסקת ענק חלומית שהעניקה לו כרית מזומנים מפנקת ומרווח נשימה פיננסי יוצא דופן בשנים שבהן תחום התקשורת כולו נאנק תחת עול כלכלי הולך ומחריף. בשבועות האחרונים יצאו בוואלה למהלך מיתוג מחדש. שמו של האתר שונה ל"וואלה! NEWS" והשיא הוא כאמור אולפן טלוויזיה חדיש ושקוף, שניצב בקומה התחתונה של בית וואלה, בפינת הרחובות פנקס ואבן גבירול בתל אביב ואשר לפי ישועה הושקעו בהקמתו לא פחות מ-20 מיליון שקל. "הקטע של אולפן רחוב הוא ייחודי ונותן בידול", מסביר ישועה, "זה גם אולפן שיכול 'לדבר' עם הרחוב, לתקשר ולעשות דברים עם הקהל בחוץ באמצעות אפליקציות, וזה ייתן לנו יתרון".

ובכל זאת, להשקיע 20 מיליון שקל בפרויקט כזה כשעדיין לא לגמרי ברור לאן הולך כל העניין הזה של צפיות וידיאו באינטרנט?

"זה נכון שלא פיצחנו עד הסוף מה יהיה בטלוויזיה של וואלה. את האולפן הראשון השקנו בבחירות הקודמות, בשנת 2013, וזה מאוד הצליח, לא רק מיצובית, אלא גם מבחינת פורמטים שפיתחנו, כמו הפורמט של 'החדשות בדקה' שהביא מיליוני צפיות בחודש. וכמובן, כשיש אירועים חיים כמו מלחמה או מערכת בחירות, אנחנו פותחים את האולפן תוך דקות. הרבה פעמים עלינו לפני ערוצי הברודקאסט, ולא פעם ירדנו משידור אחריהם. בשידורים כאלה יש לנו מיליוני צפיות".

הדבר המפואר שבניתם פה הוא במסגרת כוונתכם להפוך לחברת חדשות בטלוויזיה אם הרגולציה תאפשר את זה? הרי מדובר בכך שיאפשרו להוט ול-yes להקים חברות כאלה, ובעל הבית שלכם, בזק, הוא גם בעל הבית של yes.

"זה בהחלט לא דבר מופרך. אבל יש רגולציה ויש טכנולוגיה, והרגולטור הכי גדול הוא הטכנולוגיה. ברור שכשהטכנולוגיה נמצאת אז מחסומים מסחריים מתמוטטים מהר".

בריאיון לחדשות 2 אמר מנכ"ל משרד התקשורת המפוטר, אבי ברגר, שראש הממשלה סולל את הדרך לשאול אלוביץ', על מנת שהוא יקים ערוץ חדשות בטלוויזיה.

"וואלה נגררת פה לתוך איזו מלחמה פוליטית של אבי ברגר. אותי זה לא מעניין, והחיבור שהוא עשה, הוא בעיניי קשקוש. ההתפתחות של וואלה כאתר חדשות היא טבעית. כך זה היה שנים עוד לפני שאלוביץ' הגיע לפה. אלה היו המקומות הבסיסיים שאליהם הלך האתר. הכל מתחבר לטלוויזיה, ו-וואלה רוצה להיות שם כשהטלוויזיה תתחבר לאינטרנט, בדיוק כמו שהיא רוצה להיות במובייל.

"היום וואלה היא גוף חדשותי, גם ללא רגולציה. האם היא תפנה לרישיון לערוץ חדשות? זה לא מופרך. אבל אני בניתי אולפן כבר לפני 4 שנים. אני זה שדחף לבניית האולפן החדש ואלוביץ' דווקא היה זה שהתנגד ולא ראה את ההיגיון הכלכלי. גם את הקמת האולפן הוא עיכב במשך שלושה חודשים וחצי, מרגע שהתפנה השטח המסחרי למטה. שאלת חברות החדשות היא שאלה שבסוף תהיה כלכלית וצריך לבחון אותה. אני עוד לא יודע אם בישראל ערוץ חדשות יכול להחזיק 24/7".

ומבחינת ישועה, הדרישות של הטכנולוגיה המתקדמת בצעדי ענק, הם שהכריעו את המהלך המקיף שעברה החברה שבראשה הוא עומד. "האולפן החדש בעצם מבטא את ההכרה שלנו שרוחב הפס, יחד עם מכשירי הקצה שיש היום לאנשים, יובילו לפריצה הצפויה גם בשוק הטלוויזיה", הוא אומר. "הטלוויזיה היא בעצם המכשיר האחרון שעוד לא התחבר ממש לאינטרנט. והעתיד הוא שאנשים יבנו לעצמם דסקטופ בטלוויזיה, ושם יהיו מותגים וערוצים באופן ישיר, ותהיה שם גם וואלה".

לדבריו, "אי אפשר לתזמן את השינוי בצריכה בעקבות השינוי הטכנולוגי לדקה בה הוא קורה. צריך להתכונן לזה כמה שנים מראש. זה תהליך שייקח כמה שנים ו-וואלה רוצה להיות שם. ולהיות שם זה לא רק לבנות אולפן, אלא גם את התשתית האנושית לאולפן הזה, ואת המתודות המתאימות".

כלומר המתחרים שלך, אולי כבר היום, ואולי בעתיד הזה שאתה מדבר עליו, הם לא רק מעולמות האינטרנט, אלא כל ספקי התוכן באשר הם.

"כן, הגבולות מיטשטשים. קודם הייתה הפרדה טכנולוגית, הם היו ערוצי הטלוויזיה בברודקסט ואנחנו היינו האינטרנט. עכשיו, יש כניסה הדדית לטריטוריות. אני לא דן במי נכנס למי לטריטוריה, זה לא בא מהכיוון היצרי או מהכיוון של כיבוש שטחי מחיה, זה בא מהקטע של הטכנולוגיה. למה עושים את זה? למה וואלה נכנסת לטלוויזיה? כי היא יכולה, כי הטכנולוגיה מאפשרת, זו התשובה הכי פשוטה והכי אמתית".

ומה היתרונות שלכם בעולם הרווי זה? מה אתם יכולים לתת שאחרים לא סיפקו עד היום?

"וואלה נולדה ברשת ועשתה את החדשות רק ברשת. זה נותן לה יתרון מול גופים שיש להם מורשת. הרבה פעמים מורשת היא אבן ריחיים. אם, נניח, יש בעיתון מודפס ידיעה בלעדית, אז תעלה השאלה אם לפרסם באתר או לשמור לפרינט. ואם אתה ערוץ טלוויזיה עם מהדורה מרכזית בפריים טיים - אז עולה אותה שאלה. ואנחנו חברה שהיא בורן און דה ווב, שלמדה לתקתק את החדשות בצורה מאוד מאוד מהירה.

"מעבר לזה, החדשות שלנו עומדות בדרישות הסף הבסיסיות לחדשות בכל מקום, ובטח באינטרנט, והן לתת את העובדות בצורה אמינה ומעודכנת. אנשים בוחרים לבוא אלינו כי הם יודעים שאנחנו גוף אמין מאוד".

מותח גבול בבקבוקים

זה לא מקרי שישועה מזכיר את נושא האמינות, והגשת החדשות ללא הטיה ואג'נדה זרה. מערכת הבחירות היצרית שהסתיימה כאן לפני כמה חודשים שברה שיאים בכל הנוגע לעירוב בין חדשות ושיקולי עריכה מקצועיים ובין תעמולה בוטה במסווה של דיווח אקטואלי. למעשה, גם את האירוע הזה אפשר לצרף לשורת הדברים הטובים שעוברים על וואלה, פחות בגלל מה שעשה האתר עצמו, ויותר בגלל האופן שבו התנהל מתחרהו הגדול, אתר ynet מבית "ידיעות אחרונות", שלא רק שם את כל הז'יטונים שלו על הסוס המפסיד, אלא גם הסיר תוך כדי כך כמעט כל עכבה עריכתית ועיתונאית. ישועה לא מתכחש למה שאירע, אבל מקפיד לעשות כל מאמץ אפשרי כדי שלא להיתפס בציטוט ישיר שמנגח את המתחרה העיקרי.

"הבחירות האחרונות ומה שאירע סביבן הקצינו לדעתי את הבעיה שהייתה כבר ידועה, שלעיתונים ולגופים חדשותיים יש אג'נדה, שלפעמים היא מוצהרת, ולפעמים היא לא", הוא אומר. "וגם כשהאג'נדה מוצהרת לפעמים זה הלך לדעתי לכיוון מוגזם. זה די ברור שהיו פה גופים שתמכו בראש הממשלה, וגופים שהיו נגדו. אין לי מה לשחק פה איזה משחק שלא שמתי לב או לא ראיתי את זה".

והגוף שהיה נגד ראש הממשלה הוא ynet.

"ראיתי, הבחנתי בזה, הבחנתי במה שקורה. אתם ציינתם גופים, אני לא ציינתי גופים. אנחנו עשינו כל מאמץ לא להיכנס לשם. בזמן בחירות יש לחצים מכל הכיוונים, מכל הפוליטיקאים, ולנו היה חשוב לא להיכנס לתוך הסיפור הזה. ביום שאחרי תוצאות הבחירות הייתה לנו הרגשה טובה על זה שלא נכנסנו לתוך הדבר הזה".

אתה חושב של-ynet נגרם נזק תדמיתי במהלך הבחירות האלה?

"לא יודע. לא עשיתי על זה מחקר. צריך לראיין אנשים ב-ynet. היה ברור בבחירות האלה שהרבה ישראלים התעייפו מהמגמתיות. זה ברור לגמרי שהבחירות הן יצריות מטבען, והן מביאות להקצנה את האג'נדות של גופי תקשורת, ומהבחינה הזאת אני שמח במדיניות שלנו, שמתאפשרת לנו בגלל מבנה הבעלות פה, שלא מתערבים, זה לא מעניין אף אחד".

באמת? זה לא מעניין? הרי גם בעל הבית שלך - שאול אלוביץ', הבעלים של בזק, מאוד תלוי בהחלטות שלטוניות, בהחלטות של ראש ממשלה, של שר התקשורת.

"זה עניין של אופי. זה לא מעניין אותו, זה לא האופי שלו. אין כאן התערבות, ובסוף זו גם חרב פיפיות. יכול להיות שהסתכלות יותר ארוכת טווח אומרת שלא צריך להיכנס לזה. צריך לדווח, התפקיד בסוף הוא רק לדווח".

אבל גם אתם לא דיווחתם על הכל.

"כן, תשמע, ודאי. הרי ברור לגמרי שבזמן הבחירות עלו דברים מסוימים בצורה מאוד מודגשת. אז אפשר להיגרר אחרי זה, או שאתה אומר: 'אני - עד קו מסוים. אני לא יכול כל הזמן להתעסק בזה'. בסוף המהות לא נמצאת שם".

אתה מדבר על ענייני שרה נתניהו?

"נגיד בקבוקים וכדומה. מעביר קו בבקבוקים, ואומר 'עד נקודה מסוימת'. דרך אגב, לא אני זה שמעביר את הקו, אלא העורך הראשי, אבי אלקלעי, שאמר לי 'תשמע, מספיק להתעסק עם זה'. הוא אמר לי 'לא רוצה 10 פעמים ביום להתעסק בטראש הזה'. וכשהוא אמר לי את זה, אמרתי לו 'אני חושב שאתה צודק'".

וזה מגיע בלי טלפון ממישהו שאומר לך "תפסיקו עם זה"?

"חד-משמעית. תקרא, היו בוואלה, בכל תקופת הבחירות, כמעט כל יום מאמרים עניינים ומהותיים גם נגד ראש הממשלה".

אז הקו האדום היה העניינים האישיים של גברת נתניהו?

"לא. עניינים אישיים בכלל. אפשר לדבר על עניינים אישיים, דיווח אובססיבי על עניינים אישיים הוא מה שגרם אחר כך לתגובות שדיברנו עליהן קודם".

אבל למשל, במסגרת התביעה של מני נפתלי נגד אשת ראש הממשלה, נגנזה אצלכם ידיעה על תצהיר ובו תיאור, לכאורה, של התנהגות לא ראויה של שרה נתניהו. לא רק שהורדתם את ההפניה מעמוד הבית - הידיעה פשוט לא קיימת.

"זאת החלטה של העורך הראשי, לא שלי. תשאל אותו, דבר איתו".

אז מדוע העורך הראשי העלה את הידיעה מלכתחילה?

"לא תמיד העורך הראשי רואה כל דבר. לכם לא מתפלק לפעמים? אז התפלק, הוא חשב שזה מוגזם, אז הוא הקטין את זה, או שבשלב מסוים הגיעה למוחו ההכרה שזה מוגזם... לדעתו, הוא העורך הראשי, לא אני".

ישועה מודה, כי "בכל גוף עיתונאי יש לפעמים הידברות עם פוליטיקאים. הם המרואיינים שלנו, והם לפעמים מביעים דעה, או שואלים 'למה עושים לי את זה'. אז אם פוליטיקאי אומר לך 'יש פה משהו לא הוגן, לא הגון, מנופח, פרובוקטיבי, סתם מגמתי', אני תמיד מפנה אל העורך הראשי, ולא מתעסק עם זה. אמרתי לו רק דבר אחד: לא בהכרח בגלל שאתה עיתונאי אתה חייב תמיד לסרב גם לבקשות הוגנות. זה כל מה שאמרתי. עיתונאים לא נקיים מטעויות. ואין מישהו מהמפה הפוליטית שלא פנה בתקופת הבחירות, והלחצים היו גדולים".

כולם פנו ולחצו, אבל אומרים שיש לכם רגישות מיוחדת לבית ראש הממשלה.

"לנו יש רגישות לכל מי שפונה, מכל הקשת הפוליטית, ללא יוצא מהכלל, לכל פנייה שהיא הגונה והוגנת".

אתה אומר שאתה לא מתערב ומפנה תמיד לעורך הראשי, אולם בזמנו פורסם שינון מגל, העורך הראשי הקודם, הביע כעס פומבי על כך שהוא נאלץ להוריד טור שכתב מנחם בן על "גל העבריינות ההומואית", ואמר במפורש שאתה הנחתת את זה עליו.

"אני משתדל לא להתערב, אבל זה היה מקרה שבו מה שהיה כתוב שם היה נראה לי מאוד בעייתי. ודרך אגב, אני טלפנתי לינון והוא לא נלחם בזה, הוא אמר 'אז אתה יודע מה? תנחה אותי להוריד ואני אוריד'. זה היה כאילו הוא הזמין את זה. אז אפשר אחר כך להגיד שאני אמרתי, אבל זה בדיוק היה כמו שתיארתי. לא היה פה איזשהו קרב איתנים.

"דרך אגב, יכול להיות שטעיתי, ויכול להיות שלא. אני חושב שלא טעיתי, אבל זה לא שחור לבן, אין פה איזה משהו בינארי, שאני בטוח במאה אחוז בהחלטה. אבל הרבה מאוד אנשים נפגעו, ועובדים כבר ארגנו הפגנה, וזה היה נראה לי באמת משהו שיכול לקומם מאוד".

מה קרה עם הטורים של אלדד יניב?

"עם אלדד יניב היה שלב מסוים שבו הגיע אלינו איום בתביעה אחרי מה שהוא כתב על אהוד ברק. ואז התברר לי שהאיש לא הוחתם על הסכם, לא הוחתם על שיפוי, על שום דבר. נכון שבסוף הוא חתם, אבל צריך להבין, אני בסוף צריך לדאוג שהגוף הזה לא ייתבע ולא יגיע לפשיטות רגל. הייתה בדיקה עם עורכי דין, וגילינו שיש דברים שאנחנו צריכים להיות בהם יותר זהירים, אז היינו יותר זהירים.

"אבל באים בטענות על זה, הרי מי שפרסם את הטורים שלו זה אנחנו. אנחנו פרסמנו הרבה טורים שלו, וכמה שלא פרסמנו הם אלה שהגיעו אחרי כמה מכתבים שקיבלנו. צריך להיות אולי אמיץ כעיתונאי? אז היינו אמיצים, ופרסמנו. אבל בשלב מסוים האמיץ משנה את שמו לטיפש. הם חברים טובים, האמיץ והטיפש. אז הייתי אמיץ עד נקודה מסוימת, ועצרתי במקום שעמדתי להפוך לטיפש. אין הרבה גופים שבהם יש חופש למערכת כמו בוואלה".

הרבעון הטוב בתולדות וואלה

שנה בדיוק חלפה, מאז מאי 2014 אז הודיעה וואלה על העסקה שהדהימה את השוק. אתר הלוחות יד2, אותו רכשה החברה ארבע שנים קודם לכן לפי שווי של 156 מיליון שקל, נמכר על ידה לקבוצת המו"ל הגרמנית אקסל שפרינגר בסכום עתק של כ-800 מיליון שקל.

אם אתם רוצים לעצבן את ישועה - שקיבל בעצמו בונוס נדיב של 12 מיליון שקל בעקבות המהלך - נסו להגיד לו שיש מי שטוען שהסכום הזה מופרז. "זה מעיד על חוסר הבנה מוחלט", הוא אומר. "אם אקסל שפרינגר לא הייתה קונה, היו שלושה בתור שהיו קונים באותו מחיר פחות או יותר. צריך להבין, לפני עידן האינטרנט הלוחות הכניסו לעיתונות המודפסת בישראל כמיליארד שקל בשנה. כל הסכום הזה נעלם כלא היה, הפך לאפס. והווינר, יד2, טייקס איט אול. אקסל שפרינגר באים מעיתונות מודפסת, והם מבינים משהו בסיפור הזה. הם קנו מאה חברות בתחום בכל העולם, וגופים כמו יד2 בעולם נסחרים ונמכרים במכפילים שהם דומים למכפילים שלפיהם מכרנו".

כך או אחרת, על ההישג האדיר שגלום בעסקה הזאת מבחינת האתר, ובעיקר על היתרון המשמעותי שהיא מעניקה לו כעת - אין עוררין. "המכירה של יד2 היא בלי ספק מאורע מאוד חשוב לחברה, מכל הבחינות", אומר ישועה, "אני שמח שהבעלים שלנו השאיר כסף משמעותי בחברה, ולא לקח את הכל, זה מאפשר לנו להשקיע, וזה לא דבר טריוויאלי להשקיע בכזה אולפן".

זה נותן לכם היום יתרון משמעותי על המתחרים, לא? אפשר להגיד שאתם היום הגוף הכי מבוסס בתעשייה, לא רק בשוק שלכם, אלא גם מול מה שקורה בטלוויזיה, ובטח שמול הפרינט.

"אני בהחלט חושב שכן. עסקת יד2 הייתה נקודת מפנה שגם שיפרה את המצב הפיננסי שלנו דרמטית, גם העלתה כאן את הביטחון העצמי מול שאר השוק, וגם מול השותפים ובעלי המניות. אבל תראו, זו לא אסטרטגיה עסקית לקחת כסף ממכירה ולבזבז אותו, כי אז זה בעצם כמו לקחת כסף מהבעלים. זה לא המודל של וואלה. 2014 הייתה השנה הכי טובה שלנו, גם אם שמים בצד את מכירת יד2. התוצאות שלנו עלו בה מחודש לחודש, מרבעון לרבעון, רשמנו צמיחה דו-ספרתית בהכנסות, ואני מדבר רק על התוצאות של גוף התוכן, בלי מה שמסביב. וברבעון הראשון של 2015 כבר עברנו לרווח. זה היה הרבעון טוב בתולדות וואלה".

זה די מפתיע. יש הרי הסכמה רחבה שלתעשיית התוכן פה, שחיה רק מהפרסום, מאוד קשה לייצר רווחים.

"נכון, זה שוק בעייתי. אין פה מודל שבו נתחיל לחלק דיווידנדים. זה מודל שבמקרה הטוב אתה תהיה בו מאוזן או תפסיד קצת, ובמקרה הטוב מאוד תרוויח קצת. אבל כרגע אנחנו נמצאים במצב של צמיחה בפרסום בווידיאו, צמיחה בפרסום במובייל, ואפשר להגיד גם שיש חזרה גדולה של הרבה מפרסמים גדולים לפרסום הסטנדרטי בדיגיטל, של באנרים ומה שנקרא ריץ' מדיה".

איך אתה מסביר את זה?

"יש הבנה אצל המפרסמים שהגולשים שלהם נמצאים באינטרנט, ושהקטע הזה של לשים יותר כסף בטלוויזיה ובפרינט מגוחך. סליחה שאני אומר את זה, אבל ענף הפרסום חווה היום את ההתפכחות הסופית מהעיתונות המודפסת, ואנחנו נחזה בהתרסקות מוחלטת שלה. היא עוד רחוקה מאוד מהקרקעית של החבית, ויש לה עוד נפילה חופשית יפהפייה לעשות, אולי בשנתיים הקרובות. והדאון סייד שלה זה האפ סייד שלנו".

ומה לגבי הטלוויזיה?

"המפרסמים קלטו שהם משלמים שם יותר ממה שצריך. הפרסום בווידיאו אצלנו היה פנומנלי, פי שניים-שלושה מבשנה הקודמת, והוא שאב מהזכייניות. הסיבה לכך, היא שהצלחנו להגיע למאסה קריטית של צפיות וידיאו. לוואלה יש היום כ-21 מיליון צפיות וידיאו בחודש, אנחנו שנ*יים רק ליוטיוב. יש לנו כ-9 מיליון צפיות בחודש ב-VOD שלנו, וגם התוכן המערכתי זוכה לצפיות בהיקף עצום".

למה השינוי הזה אצל המפרסמים קורה עכשיו?

"כי כולם בני אדם - גם המפרסמים וגם הפרסומאים. אם הם רגילים במשך שנים לפרסם בעיתון, ויש להם סוג של מערכת יחסים איתו, אז הם מפרסמים בעיתון, ואם הם רגילים לפרסם בטלוויזיה - אז אותו דבר. לוקח זמן לחנך שוק".

באסטרטגיה שלכם יש מועד שבו אתם עוקפים את ynet?

"כבר היום, בהיקף צריכת החדשות, אנחנו נמצאים באותו מקום. לא ברמה המיצובית כי ynet זה גוף שהתעסק עם חדשות ושאב את החוזק שלו מהעיתון המודפס. עכשיו, עם המיתוג שלנו כוואלה ניוז, אנחנו באים להגיד 'תשמעו, אנחנו חברת חדשות לכל דבר'".

אפשר לענות לי

ישועה לא שש לדבר על הרקע האישי שלו. לטענתו הדבר "חסר משמעות". הוא גדל בשכונת שפירא בדרום תל אביב ואחרי שירותו הצבאי, פנה ללימודי רפואה. בשנת הלימודים החמישית החליט שזה לא בשבילו לאחר שהבין שזה לא באמת מה שהוא רוצה לעשות בחיים. "צריך לדעת לחתוך הפסדים", הוא אומר באופן קר על החלטת הקריירה הדרמטית, "ההורים התאכזבו אבל בינתיים זה עבר להם".

במשך 20 שנה עבד במרכז לטכנולוגיה חינוכית ובהמשך התגלגל לבריטניקה ישראל, והגיע עד לתפקיד נשיא ומנכ"ל בריטניקה העולמית. אחרי כמה שנים בארה"ב, בשנת 2006, מונה למנכ"ל וואלה. "וואלה השתנה בצורה דרמטית בתשע שנים שאני פה", הוא אומר, "היא הפכה לחברה מבוססת, צומחת, חילקה דיבידנדים מאוד משמעותיים למעלה, היא הופכת לגוף חדשות וגוף תקשורת מוביל - המערכת העיתונאית של וואלה היא, לדעתי, המערכת הכי גדולה באינטרנט הישראלי היום, עם כ-150 איש, ועוד כמה מאות פרילנסרים - וזה נורא כיף שאתה משאיר מורשת כזאת. זה כיף ברמה של ההצלחה האישית שלך, וזה גם כיף לעובדים".

אם כי, אפרופו העובדים, יש טענות שאתה לפעמים מתנהל בטמפרמנטיות. אולי מרים את הקול.

"אני משתדל שלא. אם אני מרים את הקול אני לא גאה בזה. תראה, אני עובד המון שעות ביום, אני מאוד מחויב לעבודה, אז אם יש משהו זה נובע מעניין של תשוקה, לגופו של עניין. באמת".

לא מפחדים ממך? אתה קצת מפחיד.

"מפחיד?", הוא מהרהר. "תראה, אני לא יודע, נדמה לי שמנהלים ועובדים לא מהססים להגיד לי את דעתם המקצועית. האם אני מנהל אסרטיבי ואולי לפעמים זה טיפה מפחיד? זה יכול להיות, אני לא אגיד שזה לגמרי מופרך. אבל אני מנהל בגובה העיניים, ואפשר לענות לי ולהגיד את מה שחושבים. אני מכבד אנשים שאומרים את דעתם".

איך היו יחסיך עם ינון מגל? היו טענות שלפחות לקראת סוף התקופה שלו הייתה ביניכם מתיחות.

"תשמע, מה זה יחסים? אני לא נשוי לו. אני מנכ"ל, והיו לפעמים חילוקי דעות, אבל הייתה בינינו הרבה יותר הסכמה מאשר חילוקי דעות. וחילוקי הדעות היו לגופו של עניין, לא לגופו של איש. ינון ואני נשארנו חברים לגמרי, לא במסגרת הפראזה של 'נשארנו ידידים'. הוא לא היסס להגיד לי את דעתו בצורה הכי נחרצת, וגם אני לא מהסס להגיד את דעתי. לא תמיד צריכים להסכים על הכל, ולא צריך להפוך כל דבר למשבר רגשי. וגם אם היה לפעמים מתח, שאני נכנסתי בו - הוא נכנס בי גם כן. ואני מצפה מכל אחד, מחברי ההנהלה וגם מהעובדים, שאם הוא רוצה להגיד לי משהו לגופו של עניין, שיגיד לי עד הסוף.

"ינון עשה לנו את מה שטל ברודי עשה למכבי תל אביב - עזר לשים אותנו על המפה. הוא תרם לנו המון, ואני חושב שגם אנחנו תרמנו לו. הפלטפורמה של וואלה תרמה לו, והוא נהיה ח"כ".

איך זה הלך, קיבלת ממנו בוקר אחד טלפון של "אני רץ לכנסת"?

"לא, הוא אפילו התייעץ איתי לפני זה".

ומה אמרת לו?

"שלהיות בכנסת בישראל, למרות כל הציניות שקשורה לדבר הזה, זה כבוד. הוא בן אדם מאוד ערכי, הוא היה קצין בסיירת מטכ"ל".

זה שהיום אתה למעשה המו"ל של גוף תקשורת כמו וואלה, זה יותר כאב ראש מבחינתך או יותר כיף?

"לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. זה נורא נחמד להיות גוף תקשורת ומדיה, זה נחמד להתעסק בזה, וזה נותן לך יכולת להשפיע, לקבוע סדר יום, יש בזה המון כיף. ברור שיש גם רגעים של כאב ראש. אני לא נהנה לקבל טלפונים מפוליטיקאים או מאנשים ידועים, ואני לא מחפש להתחכך. אתה לא רואה אותי באירועים וזה ממש לא מעניין אותי. אבל בגדול, אם אתה שואל אם אני נהנה מהעבודה? מאוד".

פינת שוקן

"קודם כל ישראלי? יש בזה קצת פופוליזם"

אילן ישועה מודה שדווקא מו"ל "הארץ" השמאלני הוא עבורו סמן ימני ודווקא בגלל זה לא היה מפרסם את "הרעים לטיס" של גדעון לוי

כשאילן ישועה נשאל עם מי הוא מתייעץ במסגרת תפקידו כמו"ל, הוא נוקב בשמו של עמוס שוקן, מו"ל קבוצת הארץ, שבעבר החזיקה בנתח מוואלה. "עמוס היה דירקטור נפלא וחכם, ועד היום אני מתייעץ איתו כשיש לי דילמות אתיות שקשורות לאתיקה עיתונאית", אומר ישועה. "מבחינתי הוא סמן ימני בכל מה שקשור לאיך להתנהג במצבים שונים שהם מורכבים, כשאני נדרש להתנהג קצת כמו מו"ל אחראי פה בעצם, כי את הבעלים זה לא מעניין, ואז צריך לראות גם את הצד המסחרי וגם את הצד העיתונאי מול העורך האחראי, ובקטעים האלה הוא נתן לי המון עצות טובות. אני גם מאמין ש'הארץ' עצמו הוא מעוז מאוד חשוב של העיתונות פה".

היית מפרסם מאמר כמו זה של גדעון לוי, "הרעים לטיס", במהלך מבצע צוק איתן?

"לא, ודווקא בגלל מבחן שעמוס לימד אותי. לא בגלל שזה מקומם, אלא בגלל שזה אוסף שטויות חסרות בסיס. אני יודע שגם אנשים בתוך העיתון שם לא מבינים למה הדפוס צריך לסבול משהו כזה שהוא פוסט ציוני סהרורי. אני הסתכלתי על זה לפי הכלל שעמוס אמר לי: 'לפני ימני ולפני שמאלני, תסתכל אם יש ערך בדבר הזה'. אני לא התפעלתי מהרמה המופלאה שיש במאמר הזה, ולא ראיתי שיש בו איזשהו ערך חוץ מאשר פופוליזם - כלפי הקהל שאליו הוא פונה בעולם - שמוסווה כאנטי פופוליזם".

אתם הלכתם בזמן צוק איתן על הסיסמה של "קודם כל ישראלי". זה גם קצת פופוליסטי, לא?

"נכון, אני מסכים, יש בזה קצת פופוליזם. אבל אני חושב שזה בא ממקום אמתי. שמע, לא כל דבר שהוא ציוני הוא בהכרח פסול או שהוא בהכרח עומד בניגוד לכל מיני ערכים אחרים".

צרו איתנו קשר *5988