כשסטפן קרי נראה כמו סטפן קרי

וכשקליבלנד ממשיכה ליפול מהרגליים בשל הרוטציה הקצרה של בלאט - האליפות מתקדמת בצעדי ענק לכיוון אוקלנד ■ אבי זורנזון מנתח את הניצחון של גולדן סטייט במשחק מספר 5 בגמר ה-NBA

שחקן גולדן סטייט סטפן קארי במשחק 5 מול קליבלנד בגמר ה-NBA / צלם: רויטרס
שחקן גולדן סטייט סטפן קארי במשחק 5 מול קליבלנד בגמר ה-NBA / צלם: רויטרס

הדיבור לקראת משחק 5 היה שהמעבר של גולדן סטייט ל-Small Ball שינה את המומנטום בגמר ה-NBA. במשחק 4 הווריורס שיחקו ברוב הדקות עם חמישייה שהשחקן הכי גבוה בה היה 2.01 מטר, והניצחון המשכנע שלהם בקליבלנד (82-103) שכנע את רוב המתבוננים שזה הפתרון לקצב האיטי שהקאבס כפו על הסדרה. אבל דווקא המשחק הלילה (בין ראשון לשני), שבו הווריורס עלו ליתרון 2-3 בסדרה עם ניצחון 91-104 באוקלנד, הפריך את הסברה הזו.

סטיב קר, מאמן גולדן סטייט, שוב בחר לשחק רוב הזמן (36 דקות) עם אחת מחמישיות הגמדים שלו. המטרה שלו, כמו במשחק 4, הייתה לנסות לשחק כמה שיותר מהר, אחרי שאת שלושת המשחקים הראשונים נגד קליבלנד "העברנו בלרוץ בבוץ", לדבריו. בעונה הרגילה גולדן סטייט הייתה הקבוצה הכי מהירה ב-NBA עם קצת יותר מ-100 פוזשנים במשחק. בשלושת המשחקים הראשונים בסדרה הקצב הממוצע היה 93 פוזשנים. אלא שבמשחק 4 הווריורס, למרות השינוי האסטרטגי, המשיכו לרוץ בבוץ עם 92 פוזשנים בלבד. וגם במשחק 5 הקאבס הצליחו להכתיב את הקצב האיטי שהם רוצים, עד שעל השעון נשארו ארבע דקות וחצי לסיום.

כשהתוצאה 84-86 לגולדן סטייט, סטפן קרי הוביל התקפה מהירה שבסופה אנדרה איגודלה קיבל את הכדור פנוי לגמרי בפינה וקלע שלשה. בשתי הדקות הבאות הווריורס הנמוכים לקחו שלושה ריבאונדים בהתקפה - אחד מהם של הריסון ברנס על לברון ג'יימס המותש, אחרי עוד הופעה על-אנושית (40 נק', 14 ריב' ו-11 אס') - והגדילו את היתרון ל-86-96, בדרך לריצת 7-19 עד סוף המשחק. לריצה הזאת היו שתי סיבות: 1. קרי, במשחק הראשון בסדרה שבו הוא נראה כמו קרי, קלע 12 מ-37 הנקודות שלו בדקות האלה, כולל שתי שלשות אדירות; 2. הקאבס פשוט נפלו מהרגליים, בדיוק כמו במשחק 4.

הרגע הכי חשוב במשחק 4 היה פסק הזמן הראשון של גולדן סטייט, שנלקח אחרי שקליבלנד רצה ל-0-7 בשתי הדקות הראשונות. "תשרדו את הסופה", אמר קר לשחקנים שלו. "יש להם הרבה אנרגיה כרגע מהקהל, אבל הם משחקים עם שבעה שחקנים לאורך 48 דקות, הם יתעייפו". העייפות של הקאבס - בעיקר של ג'יימס ושל מתיו דלבדובה, שנזקקו לעירויי נוזלים אחרי משחק 3 - ניכרה ככל שהמשחק התקדם, והתבטאה בין היתר בכמות הזריקות הפנויות שהווריורס קיבלו: 51% מהזריקות שלהם נלקחו כשהשומר נמצא במרחק של לפחות 1.20 מטר מהזורק, לעומת ממוצע של 38% זריקות פנויות בלבד בשלושת המשחקים הראשונים.

כשמשחק 4 הסתיים החמישייה הפותחת של קליבלנד שיחקה במצטבר 780 דקות בסדרה, לעומת 720 של החמישייה של גולדן סטייט. דייויד בלאט, שקיבל מסרים מג'יימס ומהתקשורת שהוא חייב להשתמש יותר בספסל שלו, הגדיל את הרוטציה לשמונה שחקנים במשחק 5, ויחד עם המנוחה הארוכה בין המשחקים (שלושה ימים לעומת יומיים בין משחקים 3 ו-4) זה השאיר את הקאבס חזק במשחק, אף-על-פי שג'יימס נראה מותש ברבע השלישי (1 מ-6 מהשדה) בעקבות מאמץ הרקוליאני במחצית הראשונה. ג'יימס התאושש ברבע הרביעי עם 16 נק', אבל כשגולדן סטייט לחצה על הגז ארבע דקות וחצי לסיום כבר לא נשאר לו דלק.

ההאצה האחרונה של הווריורס הזכירה את אחת הסיבות שהם שלטו ב-NBA העונה: היכולת להתפוצץ בפרקי זמן קצרים שנותנים נוקאאוט ליריבה. "הביטחון של גולדן סטייט שוקם", אמר ברנט בארי, ששיחק ב-NBA בין 1995 ל-2009 וכיום מפרשן ב-TNT. "לא לגמרי, אבל עד לנקודה שבה הם באמת מאמינים שזה הזמן שלהם לעשות את העבודה. אני חושב שלקבוצה הזו יש גאווה, ושהם רוצים לשחק בדרך שבה הם שיחקו לאורך כל העונה".

זה בדיוק מה שהם עשו בסוף משחק 5, ועכשיו קליבלנד תהיה חייבת לעשות משהו היסטורי כדי לזכות באליפות: עד היום הקבוצה שניצחה במשחק 5 בסדרת הגמר זכתה בתואר ב-71% מהמקרים.

צרו איתנו קשר *5988