החבר של התינוקת שלי

אנחנו רוצים שלבנות שלנו יהיה טוב, שהן יהיו מאושרות ונאהבות, אבל למה כל-כך מוקדם?

ישבנו לאכול ארוחת צהריים של שישי, כשבפעם הראשונה מצטרף לאירוע החבר הראשון והחדש של רוני, בת ה-15. זו פעם ראשונה שלמי מבנותיי יש חבר, אירוע לא פשוט ולא קל לעיכול להורה, בעיקר להורה מסוג אב. מחשש שגם הבחור יחוש אי-נעימות קלה מארוחה אינטימית ראשונה עם ההורים של חברתו, הצטרפו לאירוע גם ההורים שלי, "תכיר, אלה סבא וסבתא של רוני".

מטעמי איזון הוזמנו לארוחה גם אבא של יעלי ובת זוגו וגם אימא של יעלי. על מנת שאימא של יעלי לא תחוש שהיא לא מחולקת לזוגות היא הביאה איתה את אבא שלה, "וזה סבא רבא של רוני מצד אימא שלה". ולמען שלום המשפחה לדורותיה, הוזמנה גם סבתא שלי, מלווה במטפלת הבולגרייה שלה. וכך, בנימוס מעורר הערכה, הביטו לאורך כל הארוחה זוג הורים, שבעה סבים וסבתות לסוגיהם ומטפלת בולגרייה אחת בנער צעיר בן 15 וקצת, שחדר, מבלי משים, לטריטוריה לא לו.

פעם, כשהייתי בן 25, שימשתי כסנגור צבאי, ויום אחד נכנסו למשרדון שלי בקריה שלושה הרי אדם, שהסתירו לי את האור בחדר ובחיים. לאחר שגמרתי להתחיל להיבהל, הצלחתי להבין שעצרו את אח שלהם בשל עריקות בת שנתיים. הם החלו לנהום, מלבים זה את זהה ומקפידים לסדר לי את השולחן בחדר מחדש. נוכח פעילותם הערה עלה בידי להבין שדעתם אינה נוחה ממעצרו של האח, שככל הנראה בוצע ללא התייעצות מוקדמת או תיאום איתם. וגרוע מכול - התברר לי כי משום מה הם ראו בי, כקצין בצה"ל, את האחראי לאירוע.

האינסטינקט הראשוני שלי להתמודדות בוגרת עם האירוע, כמו עם אירועים אחרים בחיי, היה לקום ולברוח, אולם מתוך העיקרון שצה"ל אף פעם לא נסוג, ומאחר שהם חסמו את הגישה לדלת, ויתרתי על האופציה, ותחת זאת הישרתי אליהם מבט מלא בתוכנית להפנות אותם למשרד סמוך כדי שיוכלו לתעל את רגשותיהם העצורים למחצה נגד קצין לא מעורב אחר שישב בחדר סמוך, על מנת שאנצל את הזמן ביעילות לתרגל קצת ריצה למרחק. השלושה חשו שאני נינוח מדי ולא ער מספיק לסכנה הרובצת לפתחי, ואמרו לי, "אל תראה אותנו ככה, מאחורינו יש עוד שלושים חבר'ה". הם נראו אמינים.

כדי לקצר דברים ארוכים וכואבים, אציין שאותו אירוע הסתיים בלחימה מופתית ומשולבת של כוחות יס"מ ומשטרה צבאית נגד החבורה, כשלכוחותינו נרשמו אבדות קלות ביותר. לשמחתי שרדתי את האירוע על מנת לספר עליו, ובעיקר על מנת ליישם את לקחיו. וכך, בלי מילים, היה חשוב לי שהפרחח הזה לא יראה את רוני, את יעלי ואותי ככה, ושיבין שמאחורינו יש לפחות עוד שלושים חבר'ה ומלא דורות, ושיראה שהנציגים החיים של הקבוצה התייצבו כחיילים, מיד עם פקודה. היה גם חשוב שיבין שזה לא משחק, ואם הוא חושב על רוני לטווח ארוך, כדאי שידע עד כמה הטווח ארוך, ולכן הבאנו לאירוע את כל הדוגמאות שלנו בתחום תוחלת החיים, שהרי בכל זאת הם כבר חודשיים יחד.

בעיקרון, אנחנו רוצים שלבנות שלנו יהיה טוב, שהן יבלו ויהיו מאושרות ונאהבות, אבל לא כל-כך מוקדם, ועדיף שימתינו עם זה לכל הפחות עד הגיל שבו אנחנו נתחיל להיות מודאגים מכך שהן לא מבלות ולא מאושרות ונאהבות. אני נאור וליברלי, ועדיין, בכל פעם שהם סוגרים את הדלת, זה מרגיש לי שהם סוגרים לי אותה על האצבעות. למה בגיל 15? הרי רק לפני שנה, כשעמדנו בתור ללונה-פארק וגילינו שעד גיל 10 יש תעריף מוזל, עוד הצהרנו שהיא בת תשע וחצי; חלפה רק שנה מאז. זה נראה מוקדם מדי לחבר. וגרוע מכך, במהלך כל הארוחה הילדה, שתמיד הפגינה תיאבון בריא ומגוון, אכלה כמנה עיקרית זית ממולא באורז והסבירה לי שליד החבר אי-אפשר להתחזר.

בלית ברירה נאלצתי לספר לה את המשל של איזופוס על השועל והחסידה. במשל הידוע הזמין השועל את החסידה לארוחה, אולם הגיש לה מזון בכלים שטוחים, כך שלא עלה בידה לאכול, אלא גרגרים בודדים, והיא, בתגובה נשית לא אופיינית, גמלה לו בהזמנה לביתה, שם נאלץ לנסות לאכול בכלים צרים ועמוקים. הסברתי לה שאיזופוס לא הובן כראוי, ובמשך דורות האגדה היא משל לכך שעלינו להתחשב בזולת ולהתאים עצמנו לאחרים. למעשה, זהו סיפור נפלא על הדייטים הנוראיים שחונכנו לתוכם.

אנחנו נפגשים במטרה להכיר ולמצוא את שאהבה נפשנו, וכל שאנחנו מתאמצים זה להיראות שונים מעצמנו, על מנת לשאת חן, ואם חלילה זה מצליח, אנחנו יוצרים זוגיות לא נכונה בין שועל לחסידה, שמתאהבים במי שהתחזינו להיות, ונתקעים שנים במערכות לא מתאימות. רק השועל הערמומי מתוחכם מספיק כדי להבין שכדאי להציג מלכתחילה את מה שיש, וגם החסידה מבינה שהכי נכון (לפחות עד גיל 35) לא להתחסד, להציג את הכלים שיש לך ולא להתהדר בנוצות לא לך. השועל והחסידה כבר לא, ואולי, לשמחתם, לא היו מעולם, וזה בסדר; הם לא נכנסו למערכת שממנה רק היו מחפשים דרכי מילוט.

כשרוני הייתה קטנה, הייתי יושב לידה, מאכיל אותה ומספר לה אגדות כדי שתאכל טוב. מתברר שהאבהות משתנה, לובשת ופושטת צורות, כשהילד משנה את גילו, אבל האגדות נשארות לתמיד, ומה שבסוף אנחנו רוצים זה רק שיאכלו כמו שצריך ושילבשו משהו חם, כי קר שם בחוץ.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988