השוט של דיני ההגבלים

אלפי מילים נשפכו על המתווים שהוצגו עד עתה לפתרון סוגיית משק הגז. הרבה פרצופים לא מרוצים נרשמו ממחנות שונים נוכח אותם מתווים. השאלה היא, האם אפשר להסדיר את נושא הגז גם ללא הצגה של כלי פיקוח והסכמות חדשים? נדמה שכן.

דיני ההגבלים העסקיים הקיימים, יכולים לספק מתווה תחרותי שייתכן שלא יהיה כרוך ברגולציה משמעותית נוספת, ויחד עם זאת יהיה בו כדי לספק מענה לחששות התחרותיים, ולהביא את משק הגז לשיווי-משקל תחרותי.

מאגרי תמר ולוויתן הם "בעל מונופולין" באספקת גז למשק הישראלי. חוק ההגבלים העסקיים אוסר על בעל מונופולין לגבות מחיר מופרז. על-פי גילוי הדעת של הממונה על ההגבלים, שפורסם בשנה שעברה, מחיר מופרז הוא מחיר שמגלם רווחיות גדולה בהרבה ביחס למקובל בתעשייה מאותו תחום, או מחיר שהפער בינו לבין עלות הייצור גבוה, ואינו עומד בקנה-מידה סביר. חוק ההגבלים העסקיים גם אוסר על בעל מונופולין לצמצם את הכמויות הנמכרות על ידו באופן אנטי-תחרותי; ובנוסף, אוסר עליו להפלות במחירים בין לקוחותיו באופן הפוגע בתחרות ביניהם. כעת נתרגם את משמעותו של מצב משפטי זה ואת השלכותיו על משק הגז.

נניח שהרגולטור לא יעמוד על מרבית הניסיונות להסדיר ולהתוות מראש כיצד ייראה משק הגז, אך יבהיר למונופולין הגז (אם צריך להבהיר דבר ברור זה), כי אם הוא ינצל לרעה את מעמדו ויגבה מחיר מופרז או יצמצם את הכמויות שהוא מספק למשק הישראלי באופן אנטי-תחרותי, או יפלה במחירים באופן הפוגע בתחרות, אזי מונופולין הגז יהא כפוף לסנקציות בדיעבד בשל הפרת חוק ההגבלים העסקיים.

נראה כי די בכך כדי לייתר את מרבית הרגולציה והמשאבים העצומים המושקעים כיום בניסיונות הסדרה עתידיים של התחום, ועדיין נוכל להגיע לתוצאה תחרותית סבירה. די ברגולציה שתקבע מה שיעור הגז שמותר לייצא, ותחזק את האיסור להפלות את היצוא לטובה על פני הלקוחות בישראל, כדי להסדיר את תחום הגז. היד הנעלמה של התחרות, המוחלפת במקרה זה באיום רב-משמעות, בדמותן של סנקציות מכוח חוק ההגבלים העסקיים במישור האזרחי והפלילי גם יחד, היא שתביא את המשק לנקודה של שיווי-משקל תחרותי סביר.

אם לאחר תקופה שבה יפעל מונופולין הגז, יתברר כי הרווחיות שלו מופרזת ביחס למקובל בתעשיית הקידוחים בעולם, ואף ביחס לרווחיות שלו עצמו בקידוחים אחרים, או אם יתברר שהמחירים שמונופולין הגז גובה הם מופרזים ביחס לעלויותיו, ניתן יהיה להעמיד אותו לדין על הפרת חוק ההגבלים העסקיים, ולתבוע אותו (בתביעה ייצוגית למשל) להשיב את הפרמיה המונופוליסטית שגבה שלא כדין. כלומר, את עודף הרווח הלא חוקי.

כך גם במקרה שמונופולין הגז יבצע הפליית מחירים או יצמצם אספקה באופן אנטי-תחרותי. בפני בית-המשפט שידון בתיק תעמוד משימה לא פשוטה של הערכת המחיר ההוגן, אך בתי-משפט אמונים על התמודדות עם משימות מורכבות, וככל שלמדינה יהא מה לומר בנושא, היא תהיה רשאית להתייצב בדיון ולטעון טענותיה. ככל שהחשש של מונופולין הגז מאכיפת דיני ההגבלים העסקיים עליו בדיעבד יהיה גדול יותר, כך הוא יפעל מראש בדרך הוגנת, לא יגבה מחירים מופרזים, לא יקטין כמויות, ולא יפלה במחירים.

אפשר לחשוב על מתווים מורכבים, מסובכים ועתירי חקיקה, המערבים איסור והגבלת בעלות צולבת, פיקוח על מחירים, קיבוע מכסות וכמויות, פיקוח על מחירי יצוא ונקודות רבות אחרות שיסבכו את הרגולציה בתחום. אלטרנטיבה פשוטה לכל אלה היא הודעה משולבת של ראש-הממשלה, שר האנרגיה, שר הכלכלה, שר האוצר והממונה על הגבלים עסקיים, הזונחת את מרבית הרגולציה בתחום הגז, אך בה בעת מבהירה ומצהירה, כי אם ינהג מונופולין הגז בדרך חזירית, ייאכף עליו כל תו ופסיק של חוק ההגבלים העסקיים.

מהלך כזה יביא לתוצאה תחרותית יעילה בין במישרין (מונופול הגז מראש יתנהל באופן תחרותי), ובין כתוצאה מהליכים משפטיים שידגישו את הנורמות התחרותיות שלאורן יש לפעול, ויביאו להכוונת התנהגות חברתית רצויה. והלוא זהו תפקידו הבסיסי של המשפט מלכתחילה.

עו"ד ברעם הוא מומחה להגבלים עסקיים. עו"ד מן הוא היועמ"ש של "הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת"