אנשי אקסל שפרינגר טסו ללונדון לסגור עסקה, אבל המו"לית היפנית הציעה יותר

פירסון, המחזיקה בבעלות על "פייננשל טיימס" מ-1957, הניחה להצעות הרכש להיערם, אך בראשית יוני, לאחר חודשים ארוכים של מו"מ חתול-ועכבר עם קבוצת המדיה הגרמנית אקסל שפרינגר, החליטה פירסון לפתוח את ההליך, ויועצים החלו לבדוק ולסנן את המסמכים.

התוצאה היא אחת העסקאות היקרות ביותר בתעשיית החדשות בעשר השנים האחרונות. "פייננשל טיימס", שנוסד לפני 127 שנים, וכמה מגזינים קשורים, יימכרו לקבוצת המדיה היפנית ניקיי תמורת 844 מיליון ליש"ט במזומן - פי חמישה מהסכום ששילם מייסד אמזון, ג'ף בזוס, תמורת "וושינגטון פוסט" ב-2013.

זהו הסיפור על האופן שבו נמכר "פייננשל טיימס", והוא מבוסס על ראיונות מקיפים עם בכירים בחברות המעורבות, וכן עם יועצים ואנשים אחרים שהכירו מקרוב את תהליך המכירה.

לפני שג'ון פאלון עבר למשרד המנכ"ל של פירסון בינואר 2013, נחשבה מכירת "פייננשל טיימס" כמעט לטאבו. בעלי המניות לא לחצו על מועצת המנהלים למכור את העיתון, ואם לא די בכך, הרי ש"אף מנכ"ל חדש לא ירצה למכור את יהלומי הכתר בתור המהלך הראשון שלו בתפקיד", על פי מקור יודע דבר.

אבל פירסון הבינה כי הלך ונוצר פער בין סדר העדיפויות במותג החדשות העולמי שלה לבין סדר העדיפויות בפעילות הלימודית, הרחבה בהרבה ממותג החדשות. "או שאתה חברת לימוד עולמית, או שאתה חברת עיתונות עולמית. אלה שני דברים נפלאים להיות, אבל קשה לרכוב על שני סוסים באותה מידה של יעילות", אמר פאלון ביום ה' לאחר ההכרזה על עסקת המכירה.

מו"מ של שנה

בחודש שעבר כמעט מלאה שנה למו"מ שניהלה פירסון עם אקסל שפרינגר, המו"לית הברלינאית רבת-ההשפעה של הצהובון הגרמני "בילד" והיומון השמרני "די וולט". מו"מ זה נפתח כדיון באפשרות של מיזם משותף עם "פייננשל טיימס", ואף נשקל צירופה של חברת פרייבט אקוויטי, לדברי מקורות יודעי דבר. אך בהמשך התפתח דיון זה למו"מ על עסקת השתלטות כוללת.

בעקבות החלטתה של פירסון בסוף שנות התשעים להתמקד בפעילות הלימודית, היה ברור כי ייתכן ש"פייננשל טיימס" יימכר, לדברי קלודיו אספזי, אנליסט בברנסטין. "זה היה רק עניין של זמן", ציין אספזי.

"פייננשל טיימס" נהנה מקיום מוגן מאוד - באופן מכוון - הודות לפעילויות מידע רווחיות מאוד כגון IDC, Mergermarket והחזקה בספקית המדדים FTSE. אך פירסון השילה בהדרגה את הנכסים הללו, וכתוצאה מכך נראתה פעילות המו"לות העולמית חשופה יותר ויותר.

אשתקד שולשו רווחי קבוצת "פיינננשל טיימס" וההכנסות נותרו ללא שינוי. מנהלי "פייננשל טיימס" רחשו זה זמן רב הערכה לפירסון על שכיבדה את עצמאותו האדיטוריאלית של העיתון, אך כמה מהם החלו להתקומם נגד רתיעתה של פירסון מהתחייבות להשקיע בעיתון את הסכום הדרוש לדעתם להתמודדות עם שינויים דיגיטליים מהירים, התרחבות עולמית ותחרות מצדם של יריבים בעלי כיסים עמוקים. פירסון, מצדה, לא השתכנעה כי לקבוצת "פייננשל טיימס" יש סיכויי צמיחה גבוהים בטווח הארוך.

במקביל לאינטנסיביות הגוברת של מו"מ פירסון-אקסל שפרינגר, החלו בכירי "פייננשל טיימס" - לאחר דיונים רבים - לפתח מודעות גוברת לאטרקטיביות של בעלים חלופיים. השאלה הגדולה מבחינתו של פאלון הייתה מי יהיו בעלים חלופיים אלה. בשבוע שעבר טסו מנהלי אקסל שפרינגר ללונדון כשהם סמוכים ובטוחים כי יחתמו על עסקה שתוכרז ביום ו'.

ההצעה "הטובה ביותר והסופית" שלהם, שזכתה ביום ד' שעבר לתמיכת המועצה המפקחת של אקסל שפרינגר, הייתה שווה ל-750 מיליון ליש"ט במזומן, ולוותה בהבטחות לשמור על העצמאות האדיטוריאלית, בהתאם לדרישת פירסון ומנהלי "פייננשל טיימס", שהבהירו כי מחויבות כזו הכרחית לאישור העסקה.

אך מנהלי אקסל שפרינגר לא ידעו כי חמישה שבועות קודם לכן יצרה פירסון קשר עם בנק ההשקעות של ניקיי, רוטשילד, והודיעה שהיא מוכנה לפתוח במו"מ, בתגובה לגישושיה המנומסים של החברה היפנית שהתווספו לפני שנתיים לערימת הצעות הרכש שהעלתה אבק במשרדי פירסון בלונדון.

נאוטשי אוקדה, המכהן כנשיא ומנכ"ל ניקיי, קפץ על ההזדמנות להפוך עיתון מקומי מוביל - שעדיין ממשיך למכור 3 מיליון עותקים ביום - למותג דיגיטלי עולמי. בשבוע שעבר הוא טס ללונדון עם בכיר אחר בניקיי כדי לפגוש את פאלון. ניקיי פעלה בזריזות מדהימה מצדה של חברה יפנית שנחשבת לכאורה למגושמת ואיטית.

תהליך סודי

במסגרת תהליך סודי פנתה פירסון לעוד שלוש חברות לפחות: בלומברג, ספקית המידע הפיננסי שגיששה אצל פירסון ב-2013 באופן לא-רשמי לגבי רכישת "פייננשל טיימס"; יריבתה, תומסון רויטרס, וקבוצת המדיה הצרפתית ויוונדי. שם הצופן של פירסון ל"פייננשל טיימס" היה "פלסטף", על שמו של סר ג'ון פלסטף השתיין בקומדיה השקספיריאנית "נשות ווינדזור העליזות". שם הצופן של ניקיי לפירסון היה "יונה". את עצמה כינתה ניקיי "קן" ואת פייננשל טיימס "בז".

הרוכשים הפוטנציאליים האחרים נשרו מהתהליך הרבה לפני יום ה' אחר הצהריים, כאשר מנהלי אקסל שפרינגר למדו מהמהדורה המקוונת של "פייננשל טיימס", FT.com, כי למרות שהם נראים כרוכש הפוטנציאלי המוביל, גם המו"לית של עיתון העסקים הגדול ביותר ביפן משתתפת בהתמודדות על "פייננשל טיימס".

תנאי העסקה עושי-הכותרות של ניקיי, שתובלו בהבטחות לשמור על עצמאות אדיטוריאלית, הוסכמו בשיחת טלפון של הרגע האחרון ביום ה'. בתגובה לדדליין הקצר, יצאה ניקיי בהצעת רכש גבוהה בקרוב ל-100 מיליון ליש"ט מההצעה הגרמנית.

"הדברים קרו מהר מאוד"

בורסת לונדון עדיין לא נסגרה, ו"הדברים קרו מהר מאוד", לדברי אחד המקורות המעורבים. הצדדים הסכימו כי אם יצליחו לחתום על העסקה לפני שתיים אחה"צ, הם יכריזו עליה לפני שלוש אחה"צ. ההודעה, שנוסחה במהירות, גזלה עוד כמה דקות והשעה כבר הייתה שלוש ושלוש עשרה דקות. מעט מאוד לפני השעה שלוש הגיעה הבשורה לאקסל שפרינגר באמצעות שיחת טלפון מפאלון למקבילו הגרמני, מתיאס דופפנר, שחש מאוד מושפל.

תוך שעה כבר ערך פאלון מסיבת עיתונאים בקומה העליונה של הבניין בקרבת גשר סאת'ק, לא רחוק מתיאטרון גלוב המשוחזר של שייקספיר. לצדו ניצבו ג'ון רידינג, המנהל המסחרי של "פייננשל טיימס", וליונל בארבר, עורך העיתון.

עיתונאים ברחבי העולם הקשיבו לשיחת הוועידה הקולנית, שבמהלכה התייחס רידינג ברמיזה לאכזבות העבר ולהבטחת העתיד. "בעצם זה הסיפור על מימוש הפוטנציאל שלנו", אמר רידינג לעובדים.