מכרה זהב של קנסות

הצבת מצלמות האכיפה החדשות באיילון היא שערורייה של ממש

נתיבי איילון / צילום: מירב מורן
נתיבי איילון / צילום: מירב מורן

"לעולם אל תנסה להשיג בכוח את מה שאפשר להשיג בהונאה ובתככים". את העצה החשובה הזו לפוליטיקאים ייעץ המדינאי הוגה הדעות בן המאה ה-16 ניקולו מקיאוולי בספרו "הנסיך". אפשר להניח, שאם סניור מקיאוולי היה חי בזמננו, הוא היה גאה לגלות באיזו אדיקות מיושמת עצתו על-ידי הממשלה בישראל.

אחת הדוגמאות היא ההחלטה לפרוס החודש מערכת מצלמות אכיפה אוטומטיות לאורך נתיבי התחבורה הציבורית בנתיבי איילון. מדובר במהלך כה ציני ומתוחכם עד שהמשמעויות החבויות בו אינן גלויות למי שאינו שולט בשפה הצינית המדוברת, שהיא השפה הרווחת במסדרונות השלטון הישראלי.

עשרות מצלמות אכיפה אוטומטיות כבר פועלות בישראל זה שלוש שנים, רובן בפריפריה. התגובות הציבוריות בישראל למסחטת הכספים היעילה הזו היו עד כה שליליות, בלשון עדינה. לפיכך, כל מקבל החלטות עם מודעות אלקטוראלית ומבט לעתיד יודע, שהצבה מאסיבית שלהן בלב גוש דן - מרכז הכוח הפוליטי והכסף של ישראל - עלול להיות סוג של התאבדות פוליטית.

אז מה עושים? מייצרים נימוק. בהודעה של משרד התחבורה, שליוותה את המהלך נמסר כי זהו "חלק מתוכניתו של משרד התחבורה לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית, באמצעות הגברת האכיפה נגד נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית".

באותו משפט מספקים לציבור גם תירוץ ירוק ואופנתי (תחבורה ציבורית) וגם אויב, שממקד את האגרסיות של ההמונים: אותם נהגים פורעי חוק, שעוקפים אותנו מימין כאשר אנחנו תקועים בפקק. הוסיפו לכך עיתוי מושלם, על רקע הפקקים הצפויים עקב פרויקט הרכבת הקלה, וקיבלתם מסר של יחסי-ציבור יעיל להפליא.

ומה עם התחבורה הציבורית? - משרד התחבורה שופך בשנים האחרונות עשרות מיליארדי שקלים על פרויקטים של תחבורה ציבורית, אך ללא השפעה מהותית. רכישות הרכב הפרטי מזנקות, העומסים מחמירים ונהגים מוכנים לחכות בהכנעה עוד חצי שעה בפקק, ובלבד שלא להיענש בעונש הקרוי תחבורה ציבורית. וזה עוד לפני שהזכרנו את האמצעים שבהם המדינה מעודדת אזרחים להשתמש ברכב פרטי או צמוד, כדי לא לאבד הכנסות ממסים.

מישהו מאמין באמת, שכמה מצלמות בנת"צים בנתיבי איילון יעודדו את נטישת רכבי הליסינג (חלקם של הרכבים הצמודים בשעות העומס בגוש דן הוא קריטי) לטובת אוטובוס? ושזה מה שיפתור את הכאוס התחבורתי הצפוי בתל-אביב בשנים הקרובות?

הצבת מצלמות האכיפה היא עסק יקר. עלותה של כל מצלמה, כולל ההתקנה, נעה סביב 300 אלף שקל (נתוני המשטרה). בשלב הראשון יוצבו 10 מצלמות בנתיבי איילון בין מחלף חולות למחלף חולון. בשלב השני מדובר בעוד 15-20 מצלמות לאורך הנת"צים המוליכים לתל-אביב. הגענו להוצאה של 3 עד 10 מיליון שקל, לא כולל הוצאה של עוד מיליוני שקלים בשנה לתחזוקה ולתפעול. כל זה עבור "הרתעה" כביכול למשך שלוש וחצי שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, כאשר בשאר הזמן המצלמות יושבתו. ברור, שכל ניידת סטטית או "דחליל" התרעה מהבהב בשבריר מהעלות הזו, יכולים ליצור הרתעה לא פחות יעילה.

לפיכך, להוצאה הזו יש אחת משתי משמעויות: או שמישהו החליט לבזבז את כספי הציבור בצורה פרועה וחסרת אחריות, או שלמישהו יש אג'נדה חבויה, שמטרתה להפוך את המצלמות למכרה-זהב של קנסות מכיסי הציבור הרחב.

נחסוך מכם את הניחוש. "מצלמות הנת"ץ" שהוצבו באיילון הן מצלמות מהירות לכל דבר, נוסף לעובדה שסף אכיפת המהירות שלהן הופחת למינימום כדי שיצלמו, בשעות הרלבנטיות, כל רכב בנתיב. כל מה שצריך כדי להפוך אותן למצלמות מהירות, שמייצרות דוחות שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביום, זה ללחוץ על מתג במרכז הבקרה. הוסיפו לכך את היוזמה המוצהרת של משרד התחבורה - להעלות את הקנסות על נסיעה בנת"ץ מ-250 שקל ל-750 שקל, וקיבלתם את חלומם של גורמי האכיפה ופקידי האוצר: מכונות אולטרה-יעילות להנפקת קנסות, שמכסות ברשת צפופה את הכבישים העמוסים ביותר במדינה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988