הנקראות ביותר

הטייקון המקליט

בישראל כולם מקליטים את כולם. גם העשירים ביותר

מוטי זיסר / צילום: תמר מצפי
מוטי זיסר / צילום: תמר מצפי

1.

בכל פעם שנדמה לנו שהגענו לשיא חדש בחוסר האמון של הישראלי הממוצע בבוס שלו, בקולגה שלו, בבן-זוג שלו, בחברים - עולה רף אי-האמון בעוד מדרגה ומוכיח כי בישראל, כמו בישראל, אף אחד כבר לא סומך על אף אחד. עובדה, כמעט כולם מקליטים את כמעט כולם כל הזמן.

המקליט-התורן הוא הטייקון לשעבר, מוטי זיסר, שבימים האחרונים נוקט גישת "תמות נפשי עם פלישתים" ומפרסם הקלטות של שיחות שערך עם אילן אמיר, מבכירי בנק הפועלים לשעבר, סביב פרשת המין שהושתקה לכאורה בבנק הפועלים.

קודם כול נעצור רגע כדי להבין איך השתנתה לנו מול העיניים דמות המקליט, ואיזו אבולוציה היא עברה. "המקליט החדש" הוא טייקון, מיליארדר, זה שגר באחוזתו הנוחה בפתח-תקווה עד לאחרונה, שוחח עם בנקאים בכירים כדבר שבשגרה, התחכך עם טייקונים אחרים בנחת, ושמע בקוקטיילים את הסודות והריכולים האחרונים על בכירי המשק.

לא זו דמותו של המקליט המוכרת לנו. לא עוד עובד ממורמר שמקליט את הבוס; לא עוד אישה המתכננת גירושין ומקליטה את בעלה; ולא עוד מזכירה המעורבת בפרשת שחיתות ומקליטה את הבוס, ראש-ממשלה לשעבר, לצורך שליפה ביום הדין.

גם דמותו של המוקלט אינה דמותו של המוקלט הקלאסי - בנקאי בכיר, שמוצא את עצמו מוקלט על-ידי לקוח בכיר, שהפך לחבר. זמן לא קצר קודם לכן הוא אישר לו ולדומיו הלוואות בהיקפי עתק; או להיפך, חרץ לשלילה את גורל בקשתם להלוואה. והנה הוא מוקלט כשהוא מדבר על נושאים שהצנעה יפה להם.

2.

אמר לי פעם עו"ד מוכר ובכיר, כי הוא יוצא מנקודת הנחה שכל הלקוחות שלו מקליטים אותו כל הזמן. ויש גם מי שיגיד שזה צעד צפוי ומתבקש. מאוד נוח לומר שעורכי-דין הם בעצם עוכרי-דין ושצריך לשמור "קלפים" נגדם לעת הצורך, וגם יהיו מי שיציגו את מקרה אלון חסן ועו"ד רונאל פישר כדוגמה קלסית לצורך בהקלטות של עורכי-דין, כי תראו איזה יופי של פרשת שחיתות נחשפה בעקבות ההקלטות.

היום עורכי-דין כבר נזהרים. הם לא רוצים למצוא את עצמם בנעליים של עו"ד נבות תל-צור, ששיחותיו עם המזכירה המפורסמת שולה זקן הפכו אותו לחשוד בחקירה פלילית.

החברה התרגלה די בקלות לבני-זוג שמקליטים זה את זה (אולי זה יעזור בהליך גירושין עתידי), ללקוחות שמקליטים נותני שירותים (כי השירות גרוע, וזה לגיטימי), עובדים שמקליטים בוסים (כי צריך להכין את התביעה לבית-הדין), וגם מסתבר, לבעלי דין שמקליטים את עורכי-דינם. אבל טייקון שמקליט את הבנקאי שלו, זה שהיה בסוד מהלכיו העסקיים, סייע או בלם אותו מבחינה כלכלית, זה שהפך לחבר ודיבר איתו בחופשיות על ענייניו הפנימיים של הבנק - זה גבול שעד כה לא נפרץ. והנה, גם זה קרה.

מה זה מאותת לעולם העסקי? מסר חד וברור: אין חברים כשמדובר בעסקים. אין חברים כשיש כסף על השולחן. קפיצת הדרך שנעשתה מאז שנחתמו הסכמים ג'נטלמניים בעולם העסקים בלחיצת-יד ועד להקלטת שיחות על-ידי טייקונים - היא אדירה.

3.

היום, כל אחד, ללא יוצא מן הכלל, צריך להביא בחשבון שמקליטים אותו. זמינותם של מכשירי ההקלטה הזעירים, המצלמות הנסתרות ואפליקציות ההקלטה בטלפונים החכמים, מובילה לעומס של הקלטות. כשיש סכסוך - זה ברור; אבל בימינו גם כשאין סכסוך, יש קלטת. אם פעם הייתה יראת כבוד מפני המונח "האזנות סתר", היום כולם כבר יודעים שהחוק לא אוסר על הקלטת שיחה שאדם הוא צד לה.

מעבר לכך, גם את המשוכה המוסרית שאולי הייתה מעכבת את המקליט הפוטנציאלי של פעם - אותו חשש מהפרת הפרטיות של הצד שמשוחח איתך וחושף בפניך דברים אך ורק בשל יחסי האמון שנוצרו ביניכם - כבר מזמן דילגו המקליטים המועדים בקלילות. מה לכסף ולמוסר? מה לנקמה ולמוסר?

השופט אליקים רובינשטיין מביהמ"ש העליון התייחס לאחרונה לבעיה החברתית הזאת, שאולי ראוי כבר לכנותה בשם: האזנומניה, וציין כי "הקלטת אדם שלא בידיעתו נגועה ככלל בפגם מוסרי, שלמותר להכביר עליו מילים". עוד הוא ציין, כי "שיחה בין אדם לחברו אינה ככלל מיועדת להקפדה 'משפטנית' על כל מילה, בידיעה שהיא תשמש חומר ראייתי בהליך כזה או אחר".

אך בעוד שופט בית-המשפט מביע את עמדתו בנושא, החברה שלנו צועדת קדימה ולכיוון ההפוך בדיוק. בינתיים, הייתי ממליצה לכולם לצאת מנקודת הנחה שכל שיחה איתם מוקלטת, ותשמש כראיה נגדם בבוא העת, או סתם ככלי לבייש אותם ברבים, עד שיוכח אחרת.

4.

ועוד תהייה שמעלה חשיפת פרשת ההקלטות של זיסר: מאיפה הכסף? בכלי תקשורת שונים פורסם, כי לאחרונה שכר זיסר את שירותי משרד הייעוץ התקשורתי של רונן צור, לצורך ניהול הזירה התקשורתית בפרשת המין לכאורה בבנק הפועלים. במקביל הוא שכר את עו"ד יעקב בורובסקי, לשעבר בכיר במשטרה ובמשרד מבקר המדינה, ואת עו"ד רוני אלוני-סדובניק, ופנה באמצעותם לפיקוח על הבנקים, לראש רשות ניירות-ערך, שמואל האוזר, ולמשטרה - בדרישה לפתוח בחקירות סביב הפרשה.

השירותים שלהם עולים כסף. הרבה כסף. ולזיסר הרי אין כסף. כך לפחות עולה מתיק פשיטת-הרגל שמנוהל נגד זיסר בימים אלה, על-ידי לא אחר מאשר בנק הפועלים. זיסר, כך עולה, ירד מנכסיו בשנים האחרונות, בעקבות קריסתה של חברת אלביט-הדמיה הציבורית, שבה שלט באמצעות החברות הפרטיות שבבעלותו, אירופה-ישראל ומרכזי-שליטה. אלביט-הדמיה עצמה הגיעה להסדר חוב, שבעקבותיו איבד זיסר את שליטתו בה, ובמקביל החל הבנק בהליכי כינוס ופירוק נגד החברות הפרטיות שהחזיקו במניותיו, בגין החוב העצום.

בנוסף, רק לאחרונה אושרה מכירת האחוזה הראוותנית שהקים זיסר בשכונת כפר גנים בפתח-תקווה, לקבוצה של קונים פרטיים תמורת 28 מיליון שקל.

זיסר פונה מביתו, נאבק בבקשה להכריז עליו פושט-רגל, אך יש לו כסף לשלם לסוללה של יועצים? לכל הפחות, מוזר. ואם לא הוא משלם על סוללת היועצים, אז מי כן? מעניין מי בעל ההון הנדיב שמממן את זיסר ומה האינטרס שלו?

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתכחלון מפרק את גרסת מימון?