זמן לחלום

ראש השנה לרבים מאיתנו הוא זמן להתבוננות אחורה, אל השנה שהסתיימה - מה הספקנו, היכן אנחנו נמצאים, וקדימה - מה אנחנו מבטיחים לעצמנו שנשנה, שנתחיל, שנשתדל למענו. רוב השנה אנחנו משאירים את החלומות שלנו בצד ועסוקים במציאות, במה שפרקטי, במה שצריך, אבל ראש השנה הוא זמן מצוין לעצור לרגע ולפנות זמן לחלומות. רק אם נרשה לעצמנו לחלום נצליח לסלול את הדרך להגשמתו. אין זה חשוב באיזה קצב נתקדם ואפילו לא אם אנחנו יודעים את הדרך - זו כבר אסטרטגיה - אבל כן חשוב לדעת מה אנחנו רוצים.

לבנימין זנדר, מנצח התזמורת הפילהרמונית של בוסטון ומרצה מבוקש בתחום המנהיגות, יש סיפור שמתאים מאוד בהקשר הזה. זכיתי לשמוע אותו בהרצאה שנשא על הספר שחיבר עם אשתו, The Art of Possibility ("אמנות האפשרי"): בכל שנה הוא פותח שיעוריו בקוסרבטוריון של ניו אינגלנד למוזיקאים מצטיינים בבשורה - בקורס הזה כולם מקבלים A, בתנאי שכל תלמיד יכתוב ביום הראשון ללימודים מכתב, הנושא את תאריך היום האחרון ללימודים, שמתחיל במילים "מר זנדר היקר. קיבלתי A מפני ש...". למעשה, מבקש מתלמידיו לומר לו בתחילת השנה מי יהפכו להיות בסופה כך שיצדיקו את הציון המושלם, כך שיגדירו מראש את המטרה שעל פיה הם צריכים להתנהל.

אחת משיחות ה"שנה טובה" שעשיתי השבוע נמשכה שעתיים. בן שיחי לא קיבל תפקיד שרצה וכבר ראה איך דרכו בארגון מסתיימת. אולי עוד תפקיד אחד, "תפקיד פרישה", וגמרנו, הוא בחוץ. לא, אין לו מושג מה יעשה אחר כך, הוא לא חשב על זה. תמיד היה לכך עוד זמן.

האומנם? אין זה משנה אם תעשו את השינוי בעוד חצי שנה, שנתיים או חמש, אם אתם באמצע החיים פלוס מינוס, אתם צריכים לשאול את עצמכם מה תרצו לעשות בחצי השני. ולא, אני לא מתכוונת ל"לחפש עבודה". קודם כול, תשאלו מה אתם רוצים לעשות. בהנחה שלא עומדת בפניכם מגבלה משום סוג - כסף, מחויבות, זמן, משפחה - מה הייתם רוצים לעשות? איך הייתם בוחרים להעביר את ימיכם? עשו לעצמכם טובה, כתבו את הדברים שעולים בראשכם. יש משהו בתהליך הזה, שבו אנחנו מוציאים החוצה - בין אם בכתיבה ובין אם בציור או באמירה לאחר - את מה שאנחנו חולמים עליו. רק אם נגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים נוכל לבחון מה באמת צריך לקרות כדי לאפשר זאת.

אתם ודאי מכירים את התופעה: אתם מחפשים כלי רכב מסוים ופתאום אתם רואים אותו בכל מקום, או שהילד שלכם לומד נהיגה ואתם רואים פתאום כלי רכב ללימוד נהיגה בכל מקום. הם היו שם גם קודם, אבל נקודת המבט שלכם השתנתה והם במודעות עכשיו. כך גם לגבי חלומות. כשאנחנו שמים אותם על השולחן, דברים קורים, ולו רק מפני שאנחנו רואים פתאום את ההזדמנויות.

אחת מהרצאות TED שהוגדרו בין הכי טובות ל-2015 נקראת "צייר את עתידך, קח שליטה על חייך", של פטי דוברוולסקי. במרכזה השאלה איזה חלום אתם רוצים להפוך למציאות. מחקרים מראים שההסתברות לעשות שינוי, אפילו כזה הנדרש בגלל צורך רפואי, היא אחת לתשע, ובהרצאה דוברוולסקי מדגימה איך לצייר את עתיד הקריירה כך שתהיו האחד שמגשים את החלום ולא בין התשעה שמוותרים.

לסלול שביל לפיל

בהרצאות על קריירה, אני פותחת בסיפור אישי על תהליך שליוויתי לפני כמה שנים. ארגון מסוים החליט לדלל את השכבה הניהולית שלו, וכמה מנהלים מצאו את עצמם בחוץ. שניים מהם זכורים לי היטב: האחד לא הבין איך יכול להיות שהיום הזה הגיע והוא בכלל לא בגיל פרישה. האחר, לעומת זאת, ניהל פעילות שעברה שינוי וידע שבקרוב יצטרך למצוא תפקיד אחר ולכן עבר תהליך לבחינת האפשרויות, שבו הוא ניסה להבין מה הוא בכלל רוצה לעשות בשלב הבא. ראיתי אז בבירור את ההבדל בהתמודדות עם הפרישה. לראשון, זה שלא היה מוכן, לקח המון זמן לעמוד על הרגליים. והאחר ראה בהחלטה הזדמנות להתחיל בדרך החדשה שעליה חשב כבר תקופה ארוכה. בתוך זמן קצר כבר היה במסלול חדש. אני למדתי אז שיעור בלתי נשכח, שאני רוצה להיות כמו המנהל שהיה מוכן כשהיום הגיע.

אז גם הבנתי שאני לא מוכנה. באמצע החיים הבנתי שרוב עולמי בתוך הארגון, הרשת שלי קשורה לעבודה, ולמרות היותה מדהימה ומאתגרת היא מגדירה את כולי. יותר מכך, הבנתי שביום שבו ניפרד, הארגון ואני, יותר מדי ממני יישאר מאחור ולא מספיק ילך איתי קדימה. זו הייתה הארה מבהילה, לפחות מבחינתי, והיא שגרמה לי לסלול את הדרך שלי לשינוי, ליצור עוגנים שיחייבו אותי לחדול מדי פעם ממשימות היומיום ולפנות זמן לפתח את עצמי בלי קשר לתפקיד ולארגון.

זה לא פשוט, להשאיר מקום לתהליך ששואל שאלות על העתיד. בספרם המומלץ של האחים דן וצ'יפ הית', Switch: How to Change Things When Change Is Hard, ממשילים המחברים את השינוי לניסיון של רוכב לכוון פיל על הדרך הרצויה. למה פיל? כי היחס בין המודעות שלנו לרצון לעשות שינוי לעומת כל שאר המרכיבים הפועלים נגדו היא פחות או יותר היחס בין הרוכב לפיל. כמה פעמים ניסיתם להתחיל דיאטה? ההחלטה היא הרוכב, אבל כל כובד משקלו של הפיל הוא שמביא אותנו לחבל בדיאטה עם מנה אהובה של קלוריות שאיננו עומדים בפניה.

מה עושים? סוללים שביל עבור הפיל, או כדברי האחים הית' מעצבים לעצמנו את השביל לשינוי, שיעזור לנו לשנות הרגלים. במקרה של הדיאטה, למשל, זה אומר לוודא שאותה מנה לא תהיה בנמצא, ובמקום שבו נחפש אותה נמצא משהו אחר, שתואם את הדיאטה. במקרה של יצירת זמן פנוי לפיתוח אישי, זה אומר ליצור לעצמנו עוגנים שיבטיחו לנו נקודות עצירה. כדברי האחים הית': "טריגרים לפעולה צריכים להיות ברורים וגלויים מספיק כדי להפריע את המהלך הרגיל של התודעה".

אם נחזור לאותה שיחת "שנה טובה" שניהלתי, אמרתי לבן שיחי שהתפקיד שלא קיבל הוא המתנה שנתן לו הארגון לשנה החדשה. המתנה להתעורר אל העובדה שהעתיד שלו מתחיל מחר ורק הוא אחראי לעצב אותו. ובשביל זה, צריך להתכונן. אז לשנה החדשה, תנו לעצמכם מתנה - מסלול לעיצוב המשך הדרך שלכם, עיצוב מתוך מודעות ולא מתוך אקראיות. שנה טובה.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com