ג'רמי קורבין, שנבחר כמנהיג מפלגת הלייבור הבריטית בשבוע שעבר, הגיע למעמדו מאוחר יחסית, בגיל 66, כאשר ירש את מקומו של אד מיליבנד, הצעיר ממנו ביותר משני עשורים.
מינויו עומד בניגוד למסלול הקריירה המסורתי, שצורתו כפירמידה: רכישת השכלה; הגעה לשלב הראשון בסולם; העפלה מדורגת לשיא; ולבסוף הורדת המתח לקראת פרישה. אלא שהחיים מורכבים יותר, ולכן המודל הזה מייצג אידיאל יותר מאשר מציאות עבור רבים, בעיקר אלה - לרוב נשים - שנוטלים פסק זמן מן הקריירה כדי לטפל בילדים או בהורים מבוגרים.
ילדי פלא ברשימות ה"צעירים המבטיחים לפני גיל 30" זוכים לשבחים בזכות המרץ והיצירתיות שלהם. אלא שאצל נשים וגברים מסוימים, ההצלחה לא מגיעה עד לשנות ה-50, ה-60 או ה-70 לחייהם.
מלקולם גלדוול כתב מאמר ב"ניו-יורקר" על אנשים יצירתיים המגיעים להצלחה בגיל מאוחר, כי הם נתפסים לעתים כאנשים שהחלו את דרכם המקצועית מאוחר או אמנים שהתגלו מאוחר. "העולם לא ממהר להכיר בכשרונות שלהם. פריחה מאוחרת אינה אלא גאונות בתנאים של כשל שוק", ציין.
אך ייתכן גם שאנשים מוצלחים יותר בשלב מאוחר יותר בחייהם. משמעות העלייה בתוחלת החיים היא שאנשים יעבדו שנים ארוכות יותר. אולי נראה יותר פריחה של קריירות בשלב מאוחר? הנה מה שחושבים 3 אנשים שהגיעו להצלחה - מונח סובייקטיבי - בשלב מאוחר בחייהם.
מרגרט הודג': "אני כועסת על פולחן הנעורים"
חברת הפרלמנט מטעם הלייבור לרובע ברקינג ודגנהם בלונדון, מרגרט הודג', זכתה במושב בגיל 50. לפני כן, עבדה כיועצת בחברת PwC ומאוחר יותר, כראשת המועצה ברובע איילינגטון. לפני שהגיעה לפרלמנט, התמקדה בגידול ארבעת ילדיה תוך שהיא שומרת על "דריסת רגל בשוק העבודה". לדבריה, הניסיון חשוב ואינו זוכה להערכה מספקת. "אני כועסת על פולחן הנעורים, על הלחץ לבנות קריירה. זה לא נורא אם אתה 'משייט' כמה שנים. זה אפילו יותר חשוב כעת, כשעובדים יותר שנים". לדבריה, זכתה לביקורת על שהאיצה בנשים צעירות ללדת ילדים. "זה נותן כל-כך הרבה אושר וכל-כך חשוב. כמובן שזה לא מה שהן רוצות לשמוע".
היא הגיעה לתשומת הלב הציבורית לאחר שנאבקה במפלגה הבריטית הלאומית בשנת 2006 כדי לשמור על המושב שלה והפכה לדמות מוכרת מאוד בציבור כיו"רית הוועדה לחשבונות הציבור החל משנת 2010 - תפקיד שסיימה השנה. במסגרתו זכתה למוניטין על חקירות שניהלה נגד חברות כמו גוגל, אמזון וסטארבקס לגבי הסדרי המס שלהם (למרות שהמבקרים טענו נגדה שהיא מציגה עמדה פופוליסטית).
כיום, בגיל 71, היא מרגישה שנפתחו בפניה הזדמנויות: היא עומדת לפרסם ספר, היא מונתה לתפקיד פרופ' אורחת ב-Kings College בלונדון, והיא משמשת כיו"ר של קבוצה פרלמנטרית רב-מפלגתית בנושא של מיסוי "אחראי".
היא מודה שהיו זמנים שחשה תסכול כשראתה שעמיתיה הגברים מתקדמים בסולם הדרגות בממשלה. והאם בחירתו של קורבין משמחת אותה? "לא. הוא איש לבן ממעמד הביניים - וזו התרבות השולטת בפוליטיקה הבריטית מאז ומתמיד".
צ'רלס ברדלי: "חשתי שאין לחיים הרבה טעם"
בקיץ הופיע צ'רלס ברדלי, זמר הנשמה בן ה-66, בפסטיבל קואצ'לה בקליפורניה. למרות שהופיע באולמות קטנים כל ימי חייו, כולל כחקיין של ג'יימס בראון, היו לו תקופות שבהם היה הומלס והרוויח את לחמו בעבודה במטבחים. בשנת 2011 הוא הוציא סוף-סוף אלבום. העובדה שסיפור הקריירה שלו נשמע קצת כמו סיפור אגדה נזקף לזכות יחסי ציבור. סרט על חייו, Soul of America, יצא לאקרנים בשנת 2012 וסייע לפרסם את סיפור חייו ולחשוף את כישוריו.
אך ברגעיו הקשים, כך הוא מספר, צלל לדיכאון. "הרגשתי מתוסכל. אף פעם לא קיבלתי הזדמנות של ממש. חשתי שאין לחיים הרבה טעם, שכל מה שנותר הוא המוות. רציתי לוותר על המוזיקה. התפללתי חזק ובכיתי".
אך ברדלי שמר על אמונה. הוא חש שהחוויות שעבר הוסיפו ממד של עומק למוזיקה שלו. "צריך לחיות את החיים, להיפגע", הוא אומר. הזמרים שמתפרסמים ומרוויחים כסף רב בגיל צעיר משלמים לעתים מחיר כבד, לדבריו. "רבים מהם מוכרים את נשמתם".
בזכות פריצת הדרך המאוחרת שלו, הוא יכול כעת "להבחין בזיוף שבאנשים, שרוצים להכיר אותי רק כעת". למרות שחייו הרבה יותר נינוחים מבחינה חומרית, הוא עדיין מתגורר בביתה של אימו המנוחה בברוקלין.
ברדלי מטיל ספק בתפיסת ההצלחה. "אני רוצה סביבה נעימה ושיהיה לי מספיק כסף לקנות דברים. האם אני מפורסם? אני עדיין נאבק. עדיין מנסה לשמור על מורל גבוה".
רוב נייטון: "אני יודע מה הערך של כסף"
לפני 5 שנים רוב נייטון, מתקין שטיחים מקיר לקיר, השתזף בפארק במזרח לונדון והתגלה על-ידי צייד כשרונות של סוכנות דוגמנות. הוא היה בן 50. מאז הופיע בקמפיינים של רשת ההלבשה H&M לצד דייוויד בקהאם ושיחק בסרט אינדי בשם Everyone's Going To Die. היה זה שינוי קריירה שהוא מעולם לא צפה. "רציתי לעשות משהו יותר קל", הוא מציין, "התקנת שטיחים קשה מאוד מבחינה פיזית. הייתי מופתע שעסקתי בזה כל-כך הרבה זמן, היו לי כאבים".
בהתחלה נרתע מדוגמנות - עבודה שהוא החשיב למתאימה יותר לגברים צעירים ושריריים. "כשהבנתי שהם רוצים קמטים, נרגעתי", הוא אומר. ההכנסות שלו כעת עולות על ההכנסות הקודמות שלו כמתקין שטיחים, והעיסוק הרבה יותר זוהר - אך הוא לא מצטער שלא עשה את השינוי בשלב מוקדם יותר. "אני יודע מה הערך של כסף. אני פוגש דוגמנים צעירים שלא יודעים כמה בני מזל הם. אני מרגיש בר מזל. טוב לי בעבודה הזאת, אבל היה לי טוב גם בעבודה הקודמת כמתקין שטיחים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
