דאעש בע"מ: כך מממן הנפט את הג'יהאד

דוכני פלאפל וחנויות תה צצו בשפע כדי לספק את צורכי הנהגים, עד כדי כך הביקוש לנפט גבוה. הסוחרים עוזבים לעתים את המשאיות ללא שמירה למשך כמה שבועות, במקום להישאר בתור. חבריהם כבר יזיזו אותן בשבילם.

זוהי ארץ דאעש, Isis באנגלית, ארגון הג'יהאד ששולט בחלקים משטחי סוריה ועיראק. המסחר בנפט הוגדר יעד עיקרי של הקואליציה הצבאית הבינלאומית שנלחמת בדאעש, אבל בשדה הנפט הזה, העסקים כרגיל.

הנפט הוא הזהב השחור שמממן את הדגל השחור של דאעש. הוא מתדלק את מכונת הלחימה שלו, מספק את החשמל ומעניק לג'יהאדיסטים הפנאטיים את המנוף הקריטי שלהם נגד שכניהם. יותר משנה אחרי שנשיא ארצות הברית ברק אובמה השיק את הקואליציה הבינלאומית למאבק בדאעש, המסחר השוקק באל-עומאר ובשמונה שדות נפט דומים לפחות מסמל את הדילמה של הקמפיין הזה: איך להפיל את ה"ח'ליפות המוסלמית" בלי לערער את שגרת חייהם של כ-10 מיליוני תושבים שבשליטת הארגון, ולהעניש את בעל הברית של המערב.

האיתנות של דאעש לצד החולשה של הקמפיין בראשות ארה"ב הם שהעניקו לרוסיה את העילה להשיק את המעורבות הנועזת שלה בסוריה. למרות כל המאמצים הללו, עשרות ראיונות עם סוחרים סוריים ומהנדסי נפט וכן אנשי ביון מערביים ומומחי נפט חשפו תמונה של פעילות שמזכירה חברת נפט ממלכתית שגדלה בממדיה ובמומחיות שלה, למרות הניסיונות הבינלאומיים להרוס אותה.

חברת הנפט הזו פועלת בדייקנות של שעון שווייצרי. היא מגייסת בקביעות כוח עבודה מיומן, ממהנדסים עד מנהלי צוותים ומתמחים. סוחרים ומהנדסים מקומיים מעריכים את תפוקת הנפט הגולמי בשטחים שבשליטת דאעש ב-34,000-40,000 חביות ביום. הנפט נמכר ביציאה מהבאר ב-20-45 דולר לחבית, ודאעש נהנה מהכנסה יומית ממוצעת של 1.5 מיליון דולר.

"זה מצב שגורם לך לצחוק ולבכות", אומר מפקד מורדים סורי בחאלב, שקונה דיזל מאזורי דאעש למרות שכוחותיו נלחמים בארגון זה בחזית הלחימה. "אין לנו אפשרות אחרת, ואנחנו מהפכה של עניים. יש מישהו אחר שמציע לנו דלק?"

מי רוצה להיות אמיר?

אסטרטגיית הנפט של דאעש התגבשה לפני זמן רב. מאז שהארגון הופיע בזירה הסורית ב-2013, הרבה לפני שהגיע למוסול בעיראק, הנהגת דאעש ראתה בנפט אלמנט מרכזי בחזון המדינה המוסלמית. מועצת השורה של דאעש זיהתה אותו כגורם יסודי בהישרדותה של ההתקוממות, וחשוב מכך, במימון השאיפה המוצהרת להקמת הח'ליפות המוסלמית.

רוב הנפט של דאעש מרוכז במזרח סוריה, אזור עשיר בזהב השחור, היכן שהארגון השיג לעצמו דריסת רגל ב-2013, זמן קצר אחרי נסיגתו מצפון-מערב סוריה - אזור בעל חשיבות אסטרטגית אך ללא נפט. ראשי הגשר הללו שימשו לאחר מכן לביצור ההשתלטות על כל מזרח סוריה אחרי נפילת מוסול ב-2014.

כאשר דאעש התקדם בצפון עיראק והשתלט על מוסול, הוא השתלט גם על שדות הנפט אג'יל ואלאס בצפון-מזרח מחוז קירקוק בעיראק. באותו יום של הכיבוש, אומרים מקומיים, כבר נשלחו מהנדסי נפט להפעיל את הבארות ולהוציא את הנפט לשוק.

"הם היו מוכנים לגמרי. היו להם שם אנשים אחראים לצד הפיננסי, היו להם טכנאים שהתאימו את תהליכי המילוי והאחסון", אמר שייח' מקומי מהעיירה חאוויג'ה הסמוכה לקירקוק. "הם הביאו מאות משאיות מקירקוק ומוסול והתחילו להפיק את הנפט ולייצא אותו". 150 משאיות או מכליות מולאו אז בממוצע מדי יום, וכל אחת הכילה נפט בשווי 10,000 דולר בערך. דאעש איבד את שדות הנפט הללו לצבא העיראקי באפריל השנה, אך הפיק מהם 450 מיליון דולר בעשרת החודשים שבהם שלט באזור.

בה בעת שאל-קעידה, רשת הטרור העולמית, תלויה בתרומות של תומכים זרים עשירים, דאעש שואב את כוחו הפיננסי ממעמדו כמונופול של חומר גלם שנצרך בכמויות גדולות באזורים שבשליטתו. בלי יכולת לייצא את הנפט לחו"ל, הארגון יכול לשגשג מפני שיש לו שוק שבוי גדול בסוריה ובעיראק.

הדיזל והדלקים שמיוצרים באזורי דאעש אינם נצרכים רק בטריטוריה הזו, אלא גם באזורים שמבחינה טכנית מצויים במלחמה עם הארגון, כמו צפון סוריה שנשלט על ידי המורדים בבשאר אל-אסד. האזור הזה תלוי בדלק של דאעש לקיומו. בתי חולים, חנויות, טרקטורים וציוד שנחוץ לחילוץ נפגעים בלחימה מהריסות מבנים פועלים על גנרטורים שהדלק שלהם מגיע מדאעש.

"בכל רגע הם יכולים לנתק את האספקה. דאעש יודע שבלי דיזל החיים שלנו גמורים", אומר סוחר נפט שמגיע מדי שבוע מחאלב שבשליטת המורדים אויבי דאעש לאל-עומאר כדי לרכוש את הדיזל/ הסולר, שהתראיין ל"פייננשל טיימס" בטלפון.

האסטרטגיה של דאעש מתבססת על הקרנת הרושם של מדינה בהתהוות, והארגון מנסה לנהל גם את תעשיית הנפט על ידי חיקוי דרך הפעולה של חברות נפט לאומיות. לפי סורים שאומרים שהארגון ניסה לגייס אותם, דאעש מחפש מהנדסים, מציע משכורות גבוהות לבעלי הניסיון המתאים, ומעודד עובדים בכוח לפנות אל מחלקת משאבי האנוש שלו.

צוות נודד של מומחים מטעם הארגון בודק את שדות הנפט, עוקב אתרי התפוקה ומראיין עובדים לגבי הפעילות. הוא גם ממנה חברים בארגון שעבדו בעבר בחברות נפט בסעודיה או במקומות אחרים במזרח התיכון כ"אמירים" (נסיכים), שמנהלים את המתקנים החשובים ביותר. הפרטים הללו נמסרו על ידי סוחרים שקונים את הנפט של דאעש ומהנדסים שעבדו בשדות שבשליטת הארגון.

יש טכנאים שמחוזרים באופן פעיל על ידי מגייסים של דאעש. רמי (שם בדוי) עבד בעבר בתעשיית הנפט במחוז דיר אזור בסוריה, לפני שנהפך מפקד מורדים. מאוחר יותר פנה אליו אמיר צבאי של דאעש באמצעות ווטסאפ. "יכולתי לבחור איזה תפקיד אני רוצה, הוא הבטיח לי", אמר רמי. "הוא אמר לי: 'אתה יכול לקבוע את המשכורת שלך בעצמך'". רמי העדיף לדחות את ההצעה, בין היתר מפני שהטיל ספק במיזם שתכננן דאעש, ונמלט לטורקיה.

דאעש מגייס מומחים גם מבין תומכיו בחו"ל. מנהיג הארגון, אבו באקר אל-בגדאדי, אמר בנאום שנשא אחרי נפילת מוסול שהארגון זקוק לא רק ללוחמים - אלא גם למהנדסים, רופאים ועוד כוח עבודה מיומן. הארגון מינה באחרונה מהנדס מצרי שהתגורר בשבדיה כמנהל החדש של בית הזיקוק קייארה בצפון עיראק, לפי מהנדס נפט עיראקי ממוסול שביקש לשמור על עילום שם.

מקפידים בניהול הספרים

התפקיד המרכזי של הנפט משתקף גם במעמד שהוא מקבל במבנה הכוח של הארגון. המינהל של דאעש באזורי השליטה שלו ריכוזי מאוד. בדרך כלל הוא מתבסס על "ואלי" - מושלים אזוריים בנוסח העות'מני - לניהול המחוזות לפי נוסחאות שגובשו במועצת השורה (הלכה) המרכזית.

ואולם הפיקוח על הנפט - לצד הפעילות הצבאית והביטחונית של הארגון וכן הפעילות התקשורתית המתוחכמת שלו - מרוכז בהנהגה הבכירה ביותר. "הם מאורגנים מאוד בגישה שלהם לנפט", אומר מקור מודיעיני מערבי. "זהו תחום מפתח שמפוקח ומתועד. זה עניין של מועצת השורה". המועצה הזו היא למעשה הקבינט של דאעש.

עד לאחרונה, אמיר הנפט של דאעש היה אבו סאייף, תוניסאי ששמו האמיתי, לפי הפנטגון, הוא פתחי בן עאון בן ג'ילדי מוראד אל-תוניסי, שנהרג על ידי כוחות מיוחדים אמריקאיים בפשיטה בחודש מאי השנה. לפי מקורות ביון אמריקאיים ואירופאים, אוצר של מסמכים שנוגעים לפעילות הנפט של דאעש נמצא עליו כשנהרג. המסמכים מציירים תמונה של ארגון שמנוהל בקפדנות, עם פירוט של כל ההכנסות מהבארות והעלויות של תפעולן. הם מצביעים על גישה פרגמטית גם לתמחור. דאעש מנצל בחוכמה הבדלים בביקוש לדלק בשטחי שלטונו כדי למקסם את רווחיו.

הפיקוח על בארות הנפט מצוי בידי אמנייאט, המשטרה החשאית של דאעש, שמבטיחה שההכנסות יגיעו לאן שהן צריכות להגיע - ומענישה בברוטליות את העבריינים והמושחתים. משמרות גבול מסיירים סביב בארות הנפט. הבארות הרחוקות יותר מוקפות במחסומי עפר וכל סוחר נבדק בקפדנות כאשר הוא מגיע במשאיתו כדי לקבל את הסחורה.

בשדה הנפט אל ג'יבסה במחוז חסאקה שבצפון-מזרח סוריה, שבו מופקים 2,500-3,000 חביות נפט ביום, מוטענות 30-40 מכליות גדולות ביום, כל אחת בקיבולת של 75 חביות, לפי אחד מסוחרי הנפט שמצטיידים במקום. אבל ההצגה הגדולה ביותר היא באל-עומאר. לפי סוחר שפוקד את המקום בקביעות, המערכת אטית, עם תור באורך 6 ק"מ לעתים, אבל פעילי השוק הסתגלו אליה. הנהגים מציגים מסמך עם צילום מספר רישוי המשאית שלהם וקיבולת המכלית או המשאית לפקידים של דאעש, שמכניסים את הפרטים למאגר נתונים ממוחשב ונותנים לכל נהג מספר בתור.

רוב הנהגים-סוחרים חוזרים לכפריהם, ומגיעים חזרה לאל-עומאר מדי יומיים-שלושה כדי לראות איך התקדם התור. לקראת סוף החודש, כמה מהם חוזרים ומקימים אוהלים כדי להיות קרובים למשאיות שלהם בהמתנה לתורם. כאשר הם מקבלים בסופו של דבר את הנפט, הסוחרים לוקחים אותו לבתי זיקוק מקומיים או מוכרים אותו במחיר גבוה למתווכים עם כלי רכב קטנים יותר, שלוקחים אותו לערים במערב סוריה, כמו חאלב או אידליב.

יתכן שהמזל של דאעש ייגמר. הפצצות הקואליציה, ההתערבות הרוסית ומחירי הנפט הנמוכים בעולם עשויים להנמיך את ההכנסות. עם זאת, האיום הגדול ביותר על התפוקה של דאעש עד כה הוא ההידלדלות של שדות הנפט הסוריים המזדקנים. אין לארגון את הטכנולוגיה של חברות הנפט הזרות לעצור את מה שהמקומיים מתארים כירידה איטית מתמשכת בתפוקה. דאעש זקוק גם לנפט למאמץ המלחמה שלו, שבא על חשבון הנפט שהוא יכול למכור.

ואולם לפי שעה, בשטחים שבשליטת הארגון השליטה על ההיצע היא בידי דאעש ואין מחסור בביקוש. "כל דבר כאן זקוק לדיזל: הפקת מים, חקלאות, בתי חולים, משרדים. אם הדיזל לא יגיע, לא יהיו כאן חיים", אומר איש עסקים שעובד ליד חאלב. "דאעש יודע שזה הקלף המנצח שלו".