סיכול הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך: מהי טובת הילד?

חה"כ גלאון ומיכאלי ניסו לצייר את דחיית הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך כניצחון לזכויות הנשים; אך האם הפלת ההצעה אכן משרתת אידיאלים פמיניסטיים? ■ פרופ' שחר ליפשיץ, מומחה לדיני משפחה, מציע פתרון אחר

גירושין / צלם: יחצ
גירושין / צלם: יחצ

קולות צהלה נשמעו אתמול (ד') מקרב חברי הכנסת מן האופוזיציה למשמע ההכרזה על דחיית הצעת החוק בעניין ביטול "חזקת הגיל הרך". דחייתה של הצעת חוק ממשלתית היא הישג פוליטי לאופוזיציה ואולי הוכחה להיותה של הקואליציה רעועה. אך האם יש באמת על מה לשמוח? האם דחיית ההצעה בכלל עולה עם האידיאלים הפמיניסטיים שבהם דוגלות חברות כנסת שעמלו כדי לדחות את החוק הזה כמו מרב מיכאלי או זהבה גלאון?

חזקת הגיל הרך, המעוגנת בחוק בנוסחו היום, קובעת כי ילדים להורים גרושים שגילם פחות מ-6 שנים יהיו במשמורת האם, אלא אם בית המשפט מחליט אחרת בנסיבות מיוחדות.

הבסיס לקביעה הזו של חזקת הגיל הרך נבע מהנחה שמקורה במחקרים קלאסיים בפסיכולוגיה, לפיה התלות של פעוטות באם גדולה מהתלות באב, והקרבה לאם חיונית יותר להתפתחות הנפשית הבריאה של הילד.

ואולם, בעשורים האחרונים הראו מחקרים חדשים כי ריחוק מהאב כתוצאה מהמשמורת אצל האם אף היא עשויה לפגוע בהתפתחותו הפסיכולוגית של הילד, וכי המצב הבריא ביותר לילד הוא קרבה לשני ההורים.

לפיכך ביקשה הצעת החוק להעניק את הסמכות לבית המשפט לקבוע את צורת המשמורת בכל מקרה לגופו, מתוך תפיסה שלילד יש זכות ששני הוריו ישתתפו בגידולו.

"הנושא הזה מעורר יצרים לא רק בכנסת אלא גם אצל אנשי האקדמיה", אומר פרופ' שחר ליפשיץ, מומחה לדיני משפחה ודיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

לדבריו, "שאלת חזקת הגיל הרך מציפה מתחים גם סביב שאלות שנוגעות לפמיניזם. הסיטואציה שבה יש חזקה מגדרית לפיה אימהות מקבלות העדפה בגידול ילדים, יש בה משהו בעייתי, וזאת משתי נקודות מבט. הראשונה היא האפליה כנגד הגברים כתוצאה מעמדת הנחיתות שהחוק בנוסחו היום מייצר להם; השנייה היא מנקודת ההשקפה הפמיניסטית. חזקה שאומרת שילדים צריכים להיות אצל אימם, מקבעת תודעה של האמא כמגדלת העיקרית. הרי הפרויקט הפמיניסטי לא מקבל את נקודת ההנחה הזו שתפקיד האם הוא לטפל בילדים. כך שגם מנקודת המבט של מי שחשוב לו ליצור שוויון ארוך-טווח בחברה, יש פה קושי".

עו
 עו

ליפשיץ מסביר כי מתנגדי החוק בנוסח שהוצע אתמול סוברים כי גם אם הם שואפים לשוויון מגדרי, המציאות הקיימת היא כזו של חוסר שוויון. "במרבית המקרים יש לכל ילד מטפל עיקרי, כלומר אחד מבני הזוג שנדרש יותר לצורכי הילד, והמטפל העיקרי הזה הוא לרוב האמא. נשים עושות יותר ויתורי קריירה למען הילדים. לדוגמה, אנחנו יודעים ש-80% מהמשרות החלקיות מאוישות בידי נשים. מצב שבו החוק עוצם את עיניו כלפי המציאות ואומר: אין דבר כזה הורה מטפל מרכזי - הוא בעייתי".

לדברי ליפשיץ, היווצרות "פיקציה" של משמורת משותפת, כאשר במציאות אחד מן ההורים נותר זה שדואג יותר לצורכי הילדים, יכולה לגרום נזק לילדים, בין היתר משום שבמקרה כזה המשמורת המשותפת עשויה להביא לירידה במזונות הילדים שאותם היה מקבל במקרה של משמורן עיקרי - ההורה המטפל.

לישפיץ מציע פתרון שהוא פשרה בין המצב הקיים וההצעה שנדחתה. לדעתו יש להמשיך עם המוסד של משמורן עיקרי. כלומר - לא להפוך את המשמורת המשותפת לברירת המחדל. עם זאת, לשיטתו יש להדגיש או לחדד בחוק שמדובר באחד ההורים, לפי המקרה, ולא בהכרח באם. כלומר, יש להחליף את חזקת הגיל הרך בחזקת "המגדל העיקרי", הנהוגה בחלק ממדינות בארצות-הברית.

"חזקת המגדל העיקרי", מסביר ליפשיץ, "אומרת שיש לבדוק את המצב עד ליום הגירושים - האם היה דפוס של מגדל עיקרי? לדוגמה, שואלים מי היה ההורה שהיה נשאר עם הילד בבית ביום מחלה, מטפל יותר בצרכיו וכיוצא בזה, ויוצרים חזקה שהמגדל העיקרי יקבל את המשמורת. כמובן שזאת חזקה הניתנת לסתירה במקרה של הורים שמגדלים ילד באופן שווה. ונזכיר שיהיו כמובן הסדרי ראייה גם אם ייקבע משמורן עיקרי".

לטעמו של ליפשיץ, חזקת "המגדל העיקרי" מקדמת שוויון, מוחקת את התפיסה האפריורית הבעייתית מבחינה מגדרית שילד צריך להיות עם האמא רק משום שהיא אישה, אך עדיין מסתכלת למציאות, שבה ישנו ברוב המקרים מגדל עיקרי, בעיניים.

- מדוע ההנחה שמשמורת משותפת היא לא טובה?

"למשמורת משותפת יש יתרונות בלתי מבוטלים כאשר היא משקפת מציאות אמיתית, אבל כשיש הורה אחד שהוא אחראי מרכזי, העדיפות היא שהילד יהיה בחזקתו. במקרים רבים המשמורת המשותפת באה על רקע המאבק בין ההורים ומשקפת פיקציה. במקרים הקשים זה מהווה אפילו אמצעי להפחתת מזונות. חשוב גם להבין שבסוף ניתן שיקול-דעת לבית המשפט, שלומד את המקרים, ושמרבית החזקות בעניין משמורת ניתנות לסתירה".

טוב או לא טוב לנשים?

בשנים האחרונות הועלו מספר הצעות חוק לביטול או לצמצום חזקת הגיל הרך. ח"כ ציפי לבני, שרת המשפטים בממשלה הקודמת והיום מראשי האופוזיציה, קידמה בכנסת הקודמת גרסה מרוככת, שלפיה חזקת הגיל הרך תתקצר, כך שתחול בקשר לילדים עד גיל שנתיים במקום עד גיל 6 שנים.

השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, תמכה כבר בכנסת הקודמת בנוסח שהובא לאישור הכנסת אתמול מטעם הממשלה, שהיה הנוסח המתחרה לזה שהציעה לבני. המאבקים על אופי השינוי הביאו לכך שהממשלה הקודמת התפרקה בטרם נחקק נוסח כלשהו של התיקון בעניין חזקת הגיל הרך.

חלק מחברות האופוזיציה האשימו את גמליאל אתמול בפעולה נגד השוויון החברתי, שעליו גמליאל אמונה (כך לפחות לפי התואר - יש שיאמרו הריק מתוכן - השרה לשוויון חברתי).

ח"כ זהבה גלאון, מנהיגת מרצ, ומספר חברות כנסת נוספות ניסו לצייר את דחיית החוק אתמול כניצחון לזכויות הנשים. "ההצעה הזו נותנת לגיטימציה למתקפה נגד נשים, כשאין שוויון במערכת הנישואים. נשים נסחטות, והדבר היחיד שנותר להן זה חזקת הגיל הרך. ההצעה מבקשת לפגוע גם בנשים וגם בילדים", אמרה אתמול גלאון.

ואולם, דפוסי ההצבעה הברורים - הקואליציה בעד והאופוזיציה נגד; במיוחד כשמנהיגה בולטת מהאופוזיציה, ח"כ ציפי לבני, תמכה בעבר במהלך של צמצום חזקת הגיל הרך, מעלים את החשש שקול המצהלות שנשמע אתמול בכנסת נגע יותר לניצחונן של חלק מהפוליטיקאיות - ופחות לניצחונן (לכאורה) של הנשים.

ביטול “חזקת הגיל הרך” / צילום: מתוך ערוץ הכנסת

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988