ברץ למרחקים קצרים

גוגל הוא מוצר צריכה בסיסי, אבל בלשכת נתניהו לא שמעו עליו. חבל, הוא היה יכול לעזור להם

בנימין נתניהו / צילום: אבי אוחיון - לע"מ
בנימין נתניהו / צילום: אבי אוחיון - לע"מ

נראה שעתידו של רן ברץ, ראש מערך ההסברה החדש של ראש הממשלה, טמון בעברו. ככל שנוקפות השעות ומתגלות עוד אמירות של הד"ר הדעתן ומשולח הרסן, נגד נשיא מדינת ישראל, נשיא ארה"ב, או שנמצא וידוי מרגש על חזון לבניה מחודשת של בית המקדש, אוזל החול משעונו של ברץ ונראה שכיסא המפלט שעליו התיישב כבר המריא.

מלכתחילה תוקף תאריך התפוגה של מצטרפים חדשים ללשכת נתניהו הוא קצר במיוחד. הפעם נראה שהרומן של ברץ עם נתניהו עלול לשבור את הסקאלה ולהיות עוד קצר מזה של יועז הנדל שכיהן באותו התפקיד, ואחרי פחות משנה הבין לאן נפל, ופרש בשיא. נכון להבוקר (ה') ברץ, שמונה רק אמש, בכלל צריך להגיד תודה ששרד את הלילה. שורת התבטאויות שלו נגד הנשיא ריבלין שהתגלתה בפייסבוק והביאה לשפיכות דמים בין לשכת ראש הממשלה לבית הנשיא גרמה לכך שהתגובה הראשונה שיצאה מלשכת ראש הממשלה שעות ספורות לאחר שנבחר לתפקיד, היא חוסר גיבוי של נתניהו לפוסטים שהעלה. בקושי יצאה הודעה על המינוי וכבר הלשכה הוציאה התנצלות פומבית.

לברץ, (אולי) ראש מערך ההסברה הבא של ראש הממשלה, יש בדיוק את הפרופיל שנתניהו אוהב: אנשי אקדמיה, דוקטורים, עדיף לפילוסופיה, חובשי כיפה, ימניים קיצוניים, עדיפות למגורים בשטחים, דוברי אנגלית שמדברים אנגלית גם ביניהם ואיתו, רובם מנותקים לגמרי מההוויה הישראלית. ככה נתניהו אוהב אותם. מבחינתו יהודה גליק יכול היה בקלות להתמנות לתפקיד.

במערכת הפוליטית מתלוצצים שהפוסטים של ברץ נגד ריבלין היו דווקא שורה חיובית ששיחקה לטובתו ברזומה, אבל מה שיקבע אם ברץ יתמנה בסופו של דבר לתפקיד הוא היקף הביקורת הציבורית. ככל שגובה הלהבות יעלה, הגיבוי מנתניהו ירד. ברץ יכול למצוא את עצמו יושב על המדף וממתין להבאת מינויו לאישור הממשלה בעוד כמה שבועות, אם בכלל. אם זה מה שיקרה, שירים טלפון ליואב הורביץ, שמרגע שלשכת נתניהו אישרה הוא המועמד לתפקיד ראש הסגל, הוא כבר כמה חודשים נמצא בהמתנה למינוי שככל הנראה לא יצא אל הפועל.

כך אן כך, אם לשפוט על פי ניסיון העבר, ברץ, שנכנס ללשכה כדוקטור, עוד יצא כפציינט על אלונקה עם כוויות בדרגה 4. זה סופו של כל דובר בלשכת ראש הממשלה. אצל נתניהו דוברים מפחדים לקחת יום חופש שלא ימצאו מישהו אחר על הכיסא כשישובו. זה פחות או יותר מה שקרה לדוברו הנוכחי של נתניהו, בועז סטמבלר, שבעודו מגן על המלוכה, חטף על הראש את המינוי של ברץ, שאם יתמנה יהיה הבוס שלו. סטמבלר מצטרף לרשימה ארוכה של דוברים שחטפו פטיש 5 קילו בראש לפניו, חלקם סוחבים את הטראומה עד היום. הם מרגישים כאילו השתחררו מאלקטרז, או שנמלטו מקרבות בשג'עייה כשטילי נ"ט שורקים להם מעל לראש ולא מאמינים שיצאו בחיים מזה. התחושות האלה מקיפות גם שרים, פקידים, פוליטיקאים, ראשי ערים ועובדים בלשכה לאורך השנים. נראה שיותר ממה שקשה לשרוד בלשכה, קשה עוד יותר לצאת על הרגליים.

בדרך כלל הרומן עם נתניהו מסתיים הרבה קודם ובאופן כל כך מתסכל שהעוזבים שועטים הישר לחיקו של היריב הפוליטי. רוחמה אברהם, דני נווה, שי בזק, אביב בושינסקי, אייל גבאי, שלום שלמה, רשימה מקרית וחלקית בהחלט.

תהליך הבחירה של ברץ נראה חובבני. קרקס מדראנו נראה רציני לעומת ההתנהלות בלשכת נתניהו. את הפוסט נגד ריבלין פרסם ברץ פחות מעשרה ימים לפני המינוי. לא צריך תחקיר עיתונאי מקיף כדי למצוא אותו בפייסבוק שלו. חיפוש קצר בגוגל היה פותר את כל הבעיה. גוגל הוא מכשיר סינון מופלא. הוא מוצר צריכה בסיסי. הוא מכיל כמויות אדירות של מידע, אין ארגון ביון שלא משתמש בו, אבל בלשכת ראש הממשלה לא שמעו על המכשיר הקסום הזה. פעם אחר פעם הם נופלים בדיוק באותה נקודה.

לפני כמה שנים נתניהו נתן הוראה לסלק את המחשב האישי מלשכתו מחשש שהדבר ישמש לבילוש אחריו. הוא גם לא מסתובב עם טלפון נייד, הוא לא משתמש בווטסאפ, לא עושה לייקים, לא נכנס לפייסבוק ולא מצייץ בטוויטר. ראש הממשלה מנותק מכל אמצעי טכנולוגי. ובדיוק בגלל זה הוא חייב לשכה מתפקדת. שמישהו יכנס לגוגל ויעשה עבורו את העבודה ויגלה את הדברים המביכים לפני המינוי. זה מצריך בדיקה פשוטה. תשאלו את גל הירש או את שלושת המועמדים לתפקיד נגיד בנק ישראל. בדיקה פשוטה מוקדמת היתה מונעת צרות בעתיד.

כשיוחנן לוקר היה מזכירו הצבאי של נתניהו, הוא מצא בגוגל את הסופרטנקר שהביא לסיום שריפת הענק בכרמל. היום, דרך אגב, מזכירו הצבאי של נתניהו, הוא אליעזר טולדנו. לו מישהו בלשכה היה בודק הוא היה מוצא בקליק אחד שאחותו של המזכיר הצבאי שנבחר, משמשת כיועצת התקשורת הבכירה של לא אחר מאשר נשיא המדינה רובי ריבלין.

האיש שיוכל למרר את חייו של נתניהו

בליכוד יש שני תפקידים חשובים שיכולים להצר את מהלכיו של ראש הממשלה כמעט בכל זירה - במדינית, בכלכלית, בחברתית או בפנים-מפלגתית. הראשון הוא יו"ר המזכירות שבו מחזיק כרגע ישראל כץ, והשני הוא יו"ר המרכז, שמאז שדנון שוגרר לאו"ם נותר לא מאויש. הרילוקיישן שנתניהו עשה לדנון מעיד עד כמה חשוב לראש הממשלה להרחיק את דנון ולשים אדם משלו בתפקיד יו"ר המרכז.

השבוע קבע בית הדין של הליכוד שהבחירות לתפקיד יתקיימו בתוך פחות מחודשיים. הקרב יהיה קשה, אבל מי שינצח יחזיק קלף חזק מאוד מול נתניהו. ברצותו יוכל היו"ר הנבחר לכנס את המרכז פעם בחודש, או פעם בארבע שנים, ולקיים דיון על מהלכי ראש הממשלה וגם לקיים הצבעה. הוא יכול למרר את חייו של נתניהו. כל כינוס כזה מחייב את ראש הממשלה לעזוב את כל עיסוקיו, לשנות את סדר היום ולהתמקד בפעילות השנואה עליו- מרדף אחרי ראשי סניפים וחברי המרכז. ראש הממשלה ודאי לא שוכח איך בביקורו האחרון ביפן במקום להסתובב בחוץ הוא ישב במלון ועשה לטלפונים לחברי מרכז. דנון הפך את התפקיד לאומנות עד שכדי שיהיה שקט לראש הממשלה הטיסו אותו לניו יורק.

כדי להימנע מכך חייב נתניהו להיות בהתדיינות רצופה עם יו"ר המרכז. לנוכח הבחילה שעולה במעלה גרונו בפגישות עם חברי המכרז (חכמ"זים) ובשל העובדה שהליכוד בשלטון כבר שש שנים רצפות, ממקד נתניהו את כל האנרגיה שלו בעבודת היום יום והתנועה הפכה עבורו למטרד. בפועל, המפלגה עצמה כמעט שלא מתפקדת והשטח מאבד רלוונטיות.

במטרה להחזיר את החיים למפלגה, וגם כדי לצבור כוח, מתמודדים כרגע על התפקיד שרת התרבות מירי רגב, יו"ר הקואליציה צחי הנגבי, סגן השר ירון מזוז, ח"כ הכנסת דודי אמסלם ועוד כמה מועמדים פחות מוכרים.

רשימה בעייתית מבחינת נתניהו שעוד לא החליט במי לתמוך. הנגבי הוא האופציה הסבירה ביותר עבורו. הוא אהוד בתנועה, הוא יו"ר קואליציה נאמן, שיתוף הפעולה בינהם מצויין, מה גם שהנגבי כבר נבחר פעמיים ליו"ר המרכז בעבר. תמיכתו של הנגבי במועמדותו של ריבלין לנשיאות עומדת לו בעניין הזה לרועץ. אם לא די בכך, ריבלין נתמך על ידי גדעון סער. אצל נתניהו חיברו את המספרים והפכו את הנגבי מקורב לשר הפנים לשעבר. אם נתניהו לא יתמוך בו - כנראה שזו תהיה הסיבה, אם כי לא בטוח שהוא זקוק לתמיכתו של ראש הממשלה. גם בפעמיים הקודמות הנגבי נבחר ללא התייצבות של השרים או רה"מ מאחוריו.

את רגב אין כל חשד שנתניהו יריץ. היא מאוד חזקה ואהודה בתנועה ולא במקרה הגיעה למקום הרביעי בפריימריז. לראש הממשלה אין עניין לחזק אותה. הוא מעדיף דמות ממלכתית יותר ופחות קרובה לסער. אמסלם ודאי שלא יזכה לתמיכתו של נתניהו. הוא האחרון בעולם שאפשר יהיה לגנוב איתו סוסים. הוא נכנס לכנסת כדי לחזק את מרכז הליכוד, ונתניהו שם לו להחלישו כמה שיותר.

כדי לשנות את המאזן שוקל נתניהו להכניס מועמד נוסף: שר הקליטה זאב אלקין או שר התיירות יריב לוין. אלקין לא מעוניין. מצד אחד התפקיד יעניק לו הרבה כוח, מצד שני, הוא משמש יו"ר הלשכה במפלגה, תפקיד עוצמתי שמנקז אליו פחות לחצים ומאפשר לו לפעול מתחת לרדאר. אם לוין יביע הסכמה, יש לו סיכוי טוב לנצח. באופן אוטומטי יתייצבו לצידו כל החכמ"זים הימניים שעוד נותרו במפלגה כנצר לשושלת פייגלין. שאלה מעניינת היא כיצד יצביעו אנשיו של חיים כץ.

הסאגה המעניינת באמת תתחיל לאחר הבחירה - כשיו"ר המרכז החדש יצטרך להתמודד עם הצעה שהוגשה לתיקון חוקת הליכוד על פיה ראש תנועה שיתמודד בפריימריז לראשות המפלגה אחרי שתי קדנציות כראש ממשלה, יצטרך לקבל יותר מ-60% מקולות החברים. אם הצעה כזו תאושר היא עלולה להביא לסוף עידן הקיסרות. מי שאומר שמינוי יו"ר המרכז מדיר שינה מעיניו של נתניהו, לא מפריז בערך הדברים.

מה קורה בעבודה?

אחד מוותיקי העבודה סיפר פעם שבכינוסים המפלגתיים אפשר להעלות לדיון כל נושא שבעולם, הרה גורל ככל שיהיה: התהליך המדיני, יחסים גיאופוליטיים בין ישראל למדינות העולם, סוגיות כלכליות כבדות משקל או עניינים ביטחוניים קריטיים. הכל יעבור בשקט ובשלווה, אבל כשמישהו מעלה לדיון נושא פרוצדורלי על שינוי תת סעיף בחוקה שאיש מבחוץ לא יבין לעולם במה מדובר, תפרוץ מהומת אלוהים שעלולה להסתיים בפיצוץ הוועידה או בליל מיקרופונים.

ביום ראשון תתכנס מפלגת העבודה כדי לאשר צירוף 450 חברים חדשים לשורות הוועידה, או בתרגום לעגה המפלגתית: "צירופים". המהלך הטכני הזה, שנקבע על ידי בית הדין של התנועה ובאמצעות פסיקה של בית המשפט המחוזי, הצליח השבוע להוציא מכליהם את חברי הסיעה בישיבה השבועית. על פי חוקת המפלגה, קיימת אפשרות לצרף חברים חדשים לוועידה שלא הצליחו להיבחר בבחירות דמוקרטיות. לפני שלוש שנים צירפה ככה ראשת המפלגה דאז שלי יחימוביץ 380 צירים, ועכשיו מבקש הרצוג לצרף עוד 450.

כשיוסי יונה ביקש את רשות הדיבור במטרה לדרוש את ביטול המהלך, עלו הטונים בחדר הקטן לצרחות שהרעידו את המשכן. הרצוג השתולל. מי שמכיר אותו שנים לא ראה אותו כל כך אדום מעולם. חילופי המסרים כללו האשמות של הרצוג ויונה: "אתה חצוף, אתה הורס את המפלגה מבפנים", צעק הרצוג, ויונה השיב: "אתה חצוף בעצמך. אל תרים את הקול". בשלב הזה החליטה יו"ר "התנועה", ציפי לבני, לפרוש תוך שהיא ממלמלת שאם המפלגה רוצה לירות לעצמה בראש, היא עוזבת את החדר.

לו הישיבה לא היתה תחומה בזמן, מי יודע לאן העסק עוד היה מתדרדר. הרצוג מסביר שמדובר בעניין טכני בלבד, שעבר את כל מוסדות המפלגה והומלץ על ידי ועדה ציבורית שבחנה את הנושא. הוא דוחה את ההאשמות של יונה ויתר המתנגדים למהלך שלטענתם, מהילת הוועידה במצטרפים חדשים נועדה לייצר להרצוג רוב להצעתו לדחות את הפריימריז לראשות המפלגה.

כשברקע נתניהו ממשיך בניסיונות להרחבת הממשלה, לחברים בעבודה יש קייס לא רע. מתנגדי ההצטרפות לקואליציה מעריכים שהרצוג ינסה לדחות את הפריימריז כדי להוכיח לנתניהו שהוא יכול לקבל מפלגה יציבה, שהעומד בראשה לא יתחלף בעוד כמה חודשים ויגרור החוצה את המפלגה מהממשלה. נתניהו כרגע מתמקד בנסיעה לוושינגטון, באישור מתווה הגז ובהעברת התקציב, אבל כשיחזור מארה"ב, הוא יתמקד במאמצים להרחבת הממשלה שתעניק לו ביטחון להמשיך להיות השליט היחיד שחזק יותר מארדואן במזרח התיכון.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988