כבר לא "גורילות של צמיחה": האם זהו סוף עידן הבנקאות?

הבנקים מצויים כבר תקופה ארוכה תחת מתקפה הן מצד הרגולציה והן מצד המתחרים שלוקחים מהם עסקים, והם נאלצים לבצע קיצוצים כואבים ■ האם זוהי רק חולשה זמנית, חזרה לשגרה אחרי הפריחה המלאכותית שלפני משבר 2008 - או שמדובר בגסיסה איטית של המגזר?

סטיוארט גוליבר, מנכ”ל HSBC / צילום: רויטרס
סטיוארט גוליבר, מנכ”ל HSBC / צילום: רויטרס

חלפו יותר משבע שנים משיא המשבר הפיננסי, אבל סדרת החדשות הבנקאיות האיומות שפורסמו בשבועות האחרונים עוררה מחדש את הזיכרונות הרעים. אזהרות רווח, קיצוצים מאסיביים בכוח האדם, צניחת מחירי מניות וגיוסי הון עצמי לצורך מגננה היו לאחרונה בשפע.

גלי ההלם של אחרי ההתפרצות של 2008 עדיין מכים בכלכלה העולמית - והבנקים המרכזיים בארה"ב ובבריטניה עדיין נרתעים מחזרה לשגרה של המדיניות המוניטרית. לכן, הבנקים שנתפסו בעבר כגורילות של צמיחה, מצויים תחת מתקפה בכל חזית. הרגולציה נגדם הולכת ומצטברת, המתחרים לוקחים מהם עסקים ובנקים רבים עוברים לאנורקסיה. האם הבנקאות בשקיעה סופנית?

היא בהחלט בבלגן. מול השווקים המאתגרים והרגולציה המכבידה של העידן הפוסט-משברי, רווחיות הבנקים נלחצת מאוד. כיום אפילו ג''י.פי מורגן צ'ייס, הבנק הרווחי ביותר בוול סטריט לפי ביצועיו האחרונים, מייצר תשואה להון של 12% בלבד. לפני המשבר, הממוצע בבנקאות היה 25%-30%.

לפני עשר שנים, המשקיעים היו תוקפים כנראה בחמת זעם את יו"ר הבנק, ג'יימי דיימון, על תשואה כה מאכזבת. גולדמן זאקס, עוד בנק שמשגשג יחסית ליריביו, סבל מירידה של כמעט 40% ברווחיו ברבעון השלישי. התשואה להון של גולדמן כעת היא 7% בקושי.

יש שלוש אסכולות חשיבה פשטנית על מה שקורה בבנקאות. התיאוריה הראשונה היא שזוהי רק הבלחה זמנית של ירידה שנובעת מרגולציה מוגזמת. השנייה היא שמדובר על חזרה לשגרה אמיתית אחרי הפריחה המלאכותית לפני המשבר. השלישית גורסת שזוהי גסיסה איטית של הבנקאות.

בנקאים רבים רואים ראיות לנכונות התיאוריה הראשונה באירופה, היכן שהפוליטיקאים והרגולטורים מאותתים לאחרונה על נכונות לרופף כמה חוקים חדשים, למשל את החובה "לבנות גדר" סביב הבנקאות הקמעונאית כדי להפריד אותה מבנקאות ההשקעות המסוכנת יותר בבריטניה. "אחד הדברים שקובעי המדיניות באירופה עשו, שפוגע למדי בתשתית, הוא לרסן את בנקי ההשקעות האירופיים", אומר קולם קלהר, מנהל בנקאות ההשקעות במורגן סטנלי.

בנקאים אחרים נצמדים לאסכולה השנייה - שאנחנו עוברים לחזרה בריאה לשגרה. סרג'יו ארמוטי, מנכ"ל UBS, אומר: "כשאנחנו מביטים על שנות ה-90 ועל 15 השנים האחרונות, אנחנו רואים הרבה בנקים שהאסטרטגיה שלהם הייתה 'גם אני'. הם ניסו להיות כל דבר לכל אחד, ושינו את הדי.אן.איי שלהם כדי לעשות דברים שהם לא היו מצוידים נכון כדי לעשות. זו הייתה האנומליה".

UBS הלך כנראה רחוק יותר מכל בנק גדול אחר בהתמקדות בנקודות החוזק שלו והיפטרות מעסקים שאינם כלכליים יותר. מאז 2007, הבנק הזה מכר מחצית מנכסיו ושלח הביתה רבע מעובדיו.

"המודל הבנקאי חוזר במובנים רבים לתחילת שנות ה-90", מסכים פיליפ הילדברנד, הבוס לשעבר של הבנק הלאומי השווייצי וכיום מנהל בכיר בחברת ניהול הנכסים בלקרוק. "כאשר ספרי ההיסטוריה ייכתבו, הסטייה מהשגרה לא תהיה המשבר האחרון, אלא 15 השנים שלפני 2007".

שקיעה סופנית?

האסכולה השלישית והקיצונית יותר על המהומה בבנקאות - זו שגורסת שחלק גדול מהמגזר הזה מצוי כעת בשקיעה סופנית - מאומצת על ידי אלו שקוראים תגר על הדרכים המסורתיות של עשיית העסקים בבנקאות. גופי הלוואה בשיטת "מעמית לעמית" (P2P) - אותם אתרי אינטרנט שמשדכים בין לווים למלווים פרטיים - הם אחד הכוחות החדשים שמאמינים שהם יכולים לסחוב מן הבנקאות המסורתית הרבה מתפקודה כמלווה.

"הבנקים מצויים ללא ספק תחת מתקפה בכמה חזיתות", אומר רנו לפלנש, מנכ"ל אתר P2P הגדול בעולם, לנדינג קלאב (Lending Club) מסן פרנסיסקו. "באשראי יש הלוואות מבוססות-שוק. בתשלומים, פייפאל היא הדומיננטית. בניהול נכסים ישנם כל יועצי ה-robo (הייעוץ הממוחשב הסטנדרטי). יש גם איום תחרותי מאסיבי של חברות טק". היתרון העיקרי של האתגרים החדשים, אומר לפלנש, הוא ישיר: הם אינם סובלים ממערכות יקרות מסורתיות ומהרגולציה החדשה. "עלויות התפעול שלנו הן 2% מהנכסים, בהשוואה ל-7% בבנק הממוצע", לדבריו.

העסקים של הגורמים המאתגרים החדשים הללו פורחים כתוצאה מכך. ג'ילס אנדרוז, מנהל אתר P2P הוותיק ביותר, Zopa הבריטי, אומר שמחזורי ההלוואות שלו מכפילים את עצמם בכל שנה. הרבה מהעסקים הללו באים על חשבון בנקים וחברות כרטיסי אשראי. "באשראי צרכני", הוא אומר, "יש לנו סיכוי ריאלי להשיג נתח שוק של 20% עד 30% בעוד חמש שנים".

פעילויות רבות אחרות של הבנקים מותקפות בצורה דומה. צד הייעוץ של בנקאות העסקים פורח לאחרונה, אבל אפילו כאן יש מאתגרים חדשים, כאשר בוטיקים שהרגולציה שלהם קלה יחסית משתלטים על יותר פעילות של מיזוגים ורכישות שהייתה לפני כן נחלת הבנקים הגדולים. לפי חברת המחקר דיאלוג'יק, בוטיקי ייעוץ קטנים ועצמאיים (מהבנקים) היוו 16% מפעילות המיזוגים וההשתלטויות ב-2014, פי שניים בהשוואה ל-2008.

בו זמנית, חדרי המסחר של הבנקים - חלקם בגודל מגרשי פוטבול - פועלים בתת-תפוסה. אלפי סוחרים פוטרו כאשר הרגולציה החדשה מנעה מהבנקים להמר במסחר נוסטרו בנוסח קזינו, ופעילות מיוחדת אחרת בוטלה בנימוק שהיא דורשת יותר מדי הון. הטובים בהם מצאו תעסוקה בקרנות גידור. רבים אחרים גילו שכישוריהם מיותרים באווירה החדשה.

סוחרים - בייחוד אלו שהתמחו בנגזרים אקזוטיים - ספגו חלק גדול מהביקורת שהם האחראים למשבר הפיננסי. הרתיעה הגוברת מהם משתקפת במבנה ההנהלות החדשות של הבנקים הגדולים בעולם.

בפרוץ המשבר הפיננסי, מנכ"לי תשעה בנקים עולמיים - UBS, קרדיט סוויס, דויטשה בנק, ברקליס, רויאל בנק אוף סקוטלנד, מורגן סטנלי, סיטיגרופ, גולדמן זאקס ו-HSBC - היו כולם סוחרים לשעבר.

היום נשארו רק שניים מהזן הזה - לויד בלנקפיין מגולדמן וסטיוארט גוליבר מ-HSBC. בנקאים קמעונאים או בנקאות תאגידית/עסקית הם האופנה החדשה. קבוצה אחת, קרדיט סוויס, נקטה אפילו את המהלך הבלתי רגיל של גיוס מנכ"ל ללא רקע בנקאי. טידיאן תיאם היה יועץ במקינזי ומנהל בחברת ביטוח.

אם צמרת הניהול משתנה במהירות, זה עוד שום דבר בהשוואה למדרג התחתון. הבנקאות הייתה בעבר ברירת הקריירה הראשונה של כחמישית מבעלי תארי ה-MBA. כיום רק עשירית מהם בוחרים להיות בנקאים, ואילו היתר מעדיפים חברות טכנולוגיה או ייעוץ עסקי.

"המוכשרים כבר לא רוצים להיות בנקאים", אומר הבוס של בנק השקעות גדול. "איכות כוח האדם יורדת. כל הטובים הולכים לבוטיקים לייעוץ, למוסדות לא בנקאיים, לחברות טכנולוגיה. יש בריחת כישרונות ומחסור בחדשנות".

מספר עובדי הבנקים ירד

ב-28 מדינות מערביות ירד מספר עובדי הבנקים ב-5.5% בשנים 2010-2014, לפי נתוני חברת המחקר SNL Financial.

מלבד הדימוי של מגזר שמצוי תחת מתקפה של אתרי P2P מצד אחד ורגולציה ממשלתית מצד שני, גם כוח המשיכה לעיסוק הפיננסי מצוי בירידה. לפי חברת הייעוץ PwC, בנקאי השקעות ממוצע בבריטניה הרוויח פחות מ-200,000 ליש"ט בשנה ב-2014. זה אמנם עדיין שכר גבוה פי ארבעה משכר ממוצע במגזר הפיננסי, התעשייתי והצרכני, אבל מדובר על ירידה של 20% משנת 2010, לעומת יציבות שכר במקצועות אחרים.

מגמות דומות בבנקאות קיימות בכל העולם, אבל הבעיה היא הקיצונית ביותר באירופה.

במבט עולמי, סך הנכסים של הבנקים ממשיך לעלות - ב-10% בארבע השנים עד סוף 2010, לפי נתונים מ-164 מדינות שנאספו על ידי SNL Financial. אך בעוד שהבנקאות בסין ובארה"ב המשיכה להתרחב במונחים מוחלטים וגם כשיעור מהתמ"ג, בכל מדינה באירופה נרשמה התכווצות בנקאית משמעותית.

עד הקיץ האחרון, מחזורי ההלוואות לעסקים/תאגידים בגוש האירו ירדו בכל חודש בהשוואה שנתית במשך יותר משלוש שנים, לפי נתוני הבנק המרכזי האירופי. המגמה הזו הורידה את גודל המערכת הבנקאית העולמית (במונחי נכסים) ביחס לתוצר העולמי - כיום פי 1.78 מהתוצר העולמי לעומת פי 1.89 בסוף 2010.

מבחינת קובעי המדיניות הבעיה היא שעד שחלופות לבנקאות המסורתית ימלאו את החלל, הצמיחה הכלכלית, בייחוד באירופה, תישאר תקועה מאוד.

צרו איתנו קשר *5988