בכיר המוסד שחשף את הסיפור מאחורי מבצע הביפרים: "אסור לספר לעצמנו שחיזבאללה תמיד יישאר מורתע"

17 בספטמבר, 2024, השעה 15:29. רובע דאחייה בביירות הומה אדם. מוכרים עומדים מאחורי דוכני ירקות ובשר, אנשים עוברים ברחוב. עוד יום רגיל לכאורה. באותו הזמן, בתא השליטה בחדר הפיקוד הקדמי המבצעי של המוסד ניתן האות. ב־15:30 מבצע הביפרים, כפי שלמדנו לכנות אותו, יצא לדרך: אלפי זימוניות שהיו בידי פעילי חיזבאללה בלבנון וסוריה התפוצצו בו־זמנית. את קול הבסטיונרים החליפו סירנות האמבולנסים. חיזבאללה הוכה בתדהמה. עשרות מחבלים נהרגו, כ־4,500 נפצעו.

● מותג בסיכון גבוה: הכשל הניהולי שמאחורי ההסברה הישראלית
● הנכס האסטרטגי השקט שבידי ישראל בסדר העולמי החדש

למרות ההצלחה, נראה כי ארגון הטרור הלבנוני קם בחזרה על הרגליים, וכוחות צה"ל ממשיכים להילחם בחיזבאללה, גם שנה וחצי לאחר המבצע. "אדם פיין" (שם בדוי מטעמי צנזורה), בכיר לשעבר במערכת הביטחון ואחד מהאנשים שהשפיעו על מבצע הביפרים, השיק במרץ האחרון את ספרו "הודעה גורלית", מותחן שחושף את אחורי הקלעים של המהלך, במגבלות הצנזורה. כעת, הוא מספר בראיון לגלובס על הרגעים הדרמטיים ועל היום שאחרי.

"חיזבאללה מורתע? זו לא השאלה הנכונה"

התכנון של מבצע הביפרים החל כבר בשנת 2017, שבע שנים לפני הוצאתו לפועל בעיצומה של מלחמה רב־חזיתית. פיין מתאר בספרו את ההתלבטויות בנוגע למבצע, כאשר העלילה מתגלגלת לישיבה שבמהלכה הרמטכ"ל פונה לראש המוסד ואומר: "אתה מדבר על הביפרים כאילו הם לבדם יחרצו את גורל המלחמה... אבל בצעצועים אי־אפשר לנצח מלחמות". היום, כשחיזבאללה ממשיך לאיים על הצפון, נדמה שהטענות המתוארות - בין אם הן רק חלק מעלילה בדיונית או באמת נאמרו - משקפות את המציאות.

עד כמה המבצע באמת השפיע במישור האסטרטגי?
"כדי לענות על השאלה הזו, אחזיר אותך לשנת 2006, למלחמת לבנון השנייה. הייתה תחושה - גם בתור איש מערכת וגם בתור אזרח מן השורה - שמערכת הביטחון לא מצליחה להפתיע את חיזבאללה. אין מספיק תחבולות, נלחמנו באותן שיטות מהעבר. יותר מזה - דווקא חיזבאללה הפתיע אותנו כל הזמן".

לדבריו, מבצע הביפרים 18 שנה לאחר מכן סימן את השינוי הגדול. "המבצע לא עמד בפני עצמו, זו אבן דומינו ראשונה בשורה. עשרה ימים אחרי ההפעלה שלו חוסל נסראללה ופרץ מבצע 'חיצי הצפון' של צה"ל. אני חושב שסט המהלכים האלה - שלמבצע הביפרים היה משקל משמעותי בתוכם - שינה את מאזן הכוחות בכמה מובנים, בראשם בחופש הפעולה של צה"ל.

"ארגון חיזבאללה שהיה סמי־צבאי, חזר לפעול במתכונת של ארגון גרילה. ברור שהוא עדיין יכול לגרום לנו הרבה מאוד נזק, אבל האם הוא מהווה איום קיומי? במידה פחותה משמעותית".

מה זה אומר במידה פחותה?
"אני חושב שאיום הפלישה מלבנון - שהיה מוחשי וכלל חדירה ליישובים וביצוע טבח כפי שהיה ב־7 באוקטובר באמצעות כוח רדואן - פחת באופן משמעותי".

ובכל זאת, חיזבאללה הצטרף למערכה האחרונה לצד איראן.
"תראה, שום דבר לא מוחלט".

 ''הכי הרבה שאפשר לספר''. המותחן של פיין על מבצע הביפרים

אבל הוא באמת מורתע כמו שמספרים לנו?
"חיזבאללה היה מורתע, אבל הרתעה היא דינאמית. היא לא אפס או מאה. במערכה הנוכחית מול איראן, חיזבאללה הצטרף כי הוא לא יכול היה לעמוד מנגד למה שקרה לאיראנים, במיוחד לאחר שחיסלנו את המנהיג הרוחני חמינאי. בסוף, יש לארגון גם שיקולים אידיאולוגיים ודתיים, הוא חלק מהציר השיעי. חוץ מזה, האיראנים השקיעו בו שנים רבות, הוא לא יכול היה להתעלם.

"לכן, מושג ההרתעה הוא נזיל ואני לא חושב שזו השאלה הנכונה. בעיני צריך להסתכל על מאזן הכוחות הנוכחי: איום הפלישה מצפון וביצוע טבח כמו ב־7 באוקטובר, פחת היום בצורה משמעותית אחרי מבצע חיצי הצפון. בנוסף, היכולת של צה"ל להגיב מול כל איום שעלול להוביל לשם - גבוהה בהרבה".

לצד זאת, מדגיש פיין, ישראל לא צריכה לנוח על זרי הדפנה. "אנחנו צריכים מאוד להיזהר ולא לספר לעצמנו שחיזבאללה תמיד יישאר מורתע. כתבתי גם בספר, עוד לפני התחדשות המערכה מול חיזבאללה בתקופה האחרונה, שאנחנו צריכים להשקיע מאמצים להיערך מחדש לעוד מלחמה שבוודאי תתרחש, ולהכין עוד הפתעות לאויבים שלנו".

המבצע תוכנן בישראל, אך התבצע דרך תשתיות בינלאומיות. למשל, הביפרים שווקו תחת מותג טייוואני. המבצע סיבך את ישראל במישור המדיני?
"אני חושב שהמחירים כתוצאה מהפעלת המבצע נלקחו בחשבון, כלומר היה ידוע שהפעלה שלו תהיה רועשת, להבדיל ממבצעים חשאיים אחרים. במאזן כולל, המחירים היו שווים מול ההישג".

ומעבר לכך, הייתה ביקורת־נגד בעולם?
"לא אוכל להתייחס לכך. אבל אני לא חושב שהיה משהו שלא נלקח בחשבון".

"יש מחיר אישי לעבודה, ושילמתי אותו"

אדם פיין, בשנות ה־50 לחייו, עזב את מערכת הביטחון ועבר לעסקים פרטיים, וכעת, כפי שכבר צוין, הוא עוסק גם בכתיבה.

עד כמה הספר משקף את מה שקרה?
"הייתי מגדיר את הספר כהכי הרבה שאפשר לספר על המבצע תחת אילוצי הצנזורה. את הפרטים שלא ניתן לספר השלמתי באמצעות דמיון מושכל על בסיס ידע, ניסיון, והיכרות עם המערכת ועם מבצעים דומים. יש שם הרבה אלמנטים שמשקפים את המבצע".

לא עדיף היה לשמור על סודיות ולא לחשוף את הסיפור?
"מאז המבצע, לא מעט פרטים כבר התפרסמו בתקשורת. בסופו של דבר, מדובר במהלך שיש לו תוצאות שנראות לעין, וזה היה חלק מהתכנון מלכתחילה. נעשה פה דבר מדהים. מהלך הישגי שהאנשים שמאחוריו לעולם לא יקבלו עליו את ההכרה בציבור. לכן, רציתי ליצור איזושהי מחווה כדי להוקיר את פעילותם, שתיתן במה לעבודה שלהם - ובעיקר למחיר האישי שהם שילמו".

כשפיין מדבר על מחיר אישי, הוא מתכוון למחיר שמשלמים אנשי מערכת הביטחון על עבודתם, ולא פחות מכך גם המשפחות. "העבודה במערכת הביטחון, בייחוד בתפקידים מבצעיים, כוללת הרבה נסיעות ארוכות לחו"ל, חוסר זמינות והיעדרות ממושכת מהבית. בחלק מהמקרים, אנשי המערכת נדרשים להסתיר מקרוביהם את מה שהם עושים. ברור שלאורך זמן זה אורח חיים שיכול להביא לפגיעה - גם בזוגיות, גם במשפחה.

"יש מחיר אישי לחיים בצללים. אתה חי בסוג של פיצול אישיות. אם אתה לא מצליח ליצור הפרדה בין העולמות, אז השקרים והמניפולציות עלולים להיכנס לבית. זו אחת הסיבות שמגייסים לתפקידים אלה אנשים קצת יותר בוגרים, עם חוסן ועוצמה אישיותית, שיהיו יותר עמידים בפני הסיכונים האלה".

תוכל לספר על המחיר האישי שלך?
"עבדתי בתפקידי שטח וניהול, בארץ ובחו"ל, ושילמתי מחירים. אבל אני חושב שהצלחתי לשמור על האיזונים. יש לי משפחה מלוכדת ואוהבת. אבל זה משהו שכל הזמן מעסיק, וצריך לעבוד בו ולהיות מודע אליו".

"המטרה מקדשת את האמצעים"

"בסדר, עלי. השתכנעתי שפעלת בצורה מקצועית. אבל זאת הפעם האחרונה שאתה נתקל בשינוי בעסקה ולא מדווח לנו! אנחנו בודקים את הכול בשבע עיניים, ונדע אם תסתיר מאיתנו דבר מה. כל שינוי, במחיר, בזמן האספקה, ובוודאי במתווה המשלוח, מחייב עדכון מיידי. האויב הציוני נמצא בכל מקום, ועלינו להיות דרוכים!".

כך מתאר פיין בספרו את החשדות שעלו בחיזבאללה סביב רכישת הביפרים.

היה באמת חשש להיחשף?
"בספר מתוארים חשדות ברמה הולכת וגוברת לאורך השלבים השונים של המבצע. הם יצרו משברים בניהול המבצע מצד המוסד, שכן לכל משבר נדרש לתת מענה ייחודי".

עוד מתוארות בספר ההתלבטויות סביב הפעלת המבצע, שכן עלולים להיפגע במהלכו אנשים שאינם המטרה. "נזק אגבי", כפי שמכנים זאת במערכת הביטחון. במבצע הביפרים, המהלך היה ממוקד במחבלי חיזבאללה, אבל בכל מבצע כזה יש סיכון. סוכנים משוטים (שמעבירים מידע בלי לדעת מי באמת מפעיל אותם) שהיו מעורבים במבצע. אנשים שנמצאים בקרבת המטרות עלולים להיפגע. זה לא משהו שניתן להבטיח לגמרי.

"זה בהחלט משהו שמעסיק תמיד. אני חושב שמילת המפתח היא מיקוד ומידתיות. מבצע הביפרים היה מאוד ממוקד, ובהסתברויות גבוהות מאוד פגע אך ורק במחבלי חיזבאללה ובאנשים קשורים אליו. לכן זה מבצע שבעיני הוא מוסרי ומידתי", אומר פיין.

"אני חושב שכמערכת אנחנו עושים איזון נכון בין המחירים המוסריים לבין המטרות וההישגים. בספר, מתוארות התלבטויות סביב הפעלה של סוכנים משוטים. הם לא יודעים שהם עובדים עבור המוסד, שהם מעורבים במבצע. ההתלבטויות האלה מלוות את הדמויות, כפי שקורה גם במציאות. אבל בסופו של דבר, אנחנו במלחמה, והמטרה מקדשת את האמצעים - כמובן עד רמה מסוימת - והם מחליטים שזה מוצדק. ובמוסד, במסגרת הספר, ניתנת הנחיה: תדאגו לאנשים האלה. כי גם אם יש מחיר מוסרי, יש גם אחריות כלפי אלה שמשלמים אותו".

"לא הגענו למצב הרצוי מבחינת נשים"

בעולם הביטחוני יש נטייה להניח שהמשקל נשאר בידי גברים, החל מהתפקידים הבכירים ועד ההחלטות הגורליות. למרות זאת, אחת מדמויות המפתח של המבצע בספר היא עינת, מפקדת מבצע ומפעילת סוכנים נחושה, שמשתתפת בתכנון וביצוע של שורת מהלכים יצירתיים.

"גם במציאות לנשים היה חלק מרכזי במבצע הביפרים וגם בכל תחומי העשייה במוסד ובקהילת המודיעין", אומר פיין. "עם השנים, התרומה הזאת הולכת ועולה. זה מאוד בולט. ברור שעדיין לא הגענו למצב הרצוי - 50% נשים בכל הדרגים. אנחנו צריכים לשאוף לשם. למרות זאת, במציאות, יש נשים בתפקידים בכירים, ויש להן משקל משמעותי".

ולסיום, מה עומד מאחורי השם "אדם פיין"?
"אני אדם ככל האדם. וגם כי יש לו צליל בינלאומי".