"למרות ההתנגדות, ייבוא גז מישראל - אופציה טובה לירדן"

"ייבוא גז מישראל הוא האופציה הטובה ביותר למשק הירדני. אמנם האדם הממוצע ברחוב מתנגד לעסקה, אך המלך עבדאללה והיועצים שלו מחויבים לה" - כך נכתב בדוח על משק הגז הטבעי של ירדן שפורסם החודש על ידי קרן מרשל הגרמנית של ארה"ב. עם זאת, מזהיר הדוח, "לא לעולם חוסן. המחויבות תקטן אם מערכת היחסים בין עמאן וירושלים תמשיך להידרדר ואם ישראל תמשיך להתמהמה עם הסדרת הרגולציה של משק הגז הטבעי".

בספטמבר 2014 חתמה שותפות לוויתן על מכתב כוונות לאספקת גז לחברת החשמל הלאומית של ירדן, NEPCO, ולפיו מאגר לוויתן יספק לחברה 45 BCM של גז על פני 15 שנה. מדובר בחוזה שנאמד ביותר מ-15 מיליארד דולר, ואולם הדיונים על מתווה הגז, שנמשכים כבר קרוב לשנה, הובילו גם לקיפאון במשא ומתן בין שתי המדינות.

"מבחינה כלכלית, גם לישראל וגם לירדן העסקה היא כדאית", נכתב בדוח, "המרחק בין רשת הולכת הגז הישראלית לזו של ירדן הוא קצר ונאמד בעשרות קילומטרים בודדים ו-NEPCO היא לקוח אמין עם מוסר תשלומים גבוה. לא רק זו, אלא שבאותה תשתית יוכל לזרום בעתיד גם גז ממאגר עזה מארין".

לטענת הקרן, הקושי בחתימה על חוזה סופי נובע משני דברים עיקריים: הרגולציה בישראל ומערכת היחסים העכורה בין ישראל לממלכה ההאשמית. "המחלוקות הרגולטוריות בישראל עיכבו את פיתוח מאגר לוויתן והרחבת מאגר תמר, ובינתיים החריפה מערכת היחסים בין המדינות", נכתב בדוח. "ארצות הברית והאיחוד האירופי, שיש להן אינטרס במערכת היחסים בין שתי המדינות, צריכות לקדם חתימה על חוזה מחייב ביניהן. חוזה כזה יכול גם לייצב את המשק הירדני".

כותבי הדוח גם מציינים כי המתיחות במדינה רק החריפה מאז נכנסו אליה יותר ממיליון פליטים, בעיקר מעיראק וסוריה. אלה הגדילו את מספר התושבים ב-12% והחריפו את משבר האנרגיה במדינה.

לירדן אין מקורות אנרגיה משל עצמה ולכן הייתה תלויה עד היום בייבוא. ואולם היא נכוותה מהספקים שלה לא מעט פעמים - אספקת הנפט מערב הסעודית פסקה ב-1990 אחרי שירדן תמכה בפלישה העיראקית לכווית, הנפט מעיראק החליף את הנפט הסעודי עד נפילת שלטונו של סדאם חוסיין ב-2003 והנפט המצרי שהתחיל לזרום עוד באותה שנה, וסיפק חלק משמעותי מצורכי האנרגיה של ירדן, הופסק לחלוטין ב-2013, אחרי הפצצות חוזרות ונושנות על צינור הגז הערבי.

מאז פועלת התעשייה בירדן על דלקים מזהמים ויקרים כדוגמת דיזל. דלקים אלו הם יקרים פי 6 ממה ששילמה ירדן עבור הגז ממצרים. בשנת 2014 ייבוא תזקיקי הנפט היווה 40% מתקציב המדינה.

לפיכך, הציבה לעצמה הממלכה יעד להגדיל את ניצול מקורות האנרגיה המקומיים שלה ל-39%, לעומת 4% כיום. לירדן אין מוצא לים התיכון ולשדות גז ימיים, אולם יש בשטחה פוטנציאל גדול של פצלי נפט (פצלי קרוגן). לטענת ממשלת ירדן, הפוטנציאל הזה עומד על 51 מיליארד חביות נפט. ירדן אף חתמה על מזכרי הבנות ראשוניים שהפכו בחודשים האחרונים לזיכיונות עם חברת Shell ועם החברה האסטונית Enefit.

במקביל משקיעה ירדן, בעזרת גופים בינ"ל, באנרגיה מתחדשת, בעיקר אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח (המדינה הציבה יעד של 1.8 ג'יגה ואט של חשמל עד 2020), ויש גם תוכנית שלא ברור אם תצא לפועל להקמת שתי תחנות כוח גרעיניות בעשור הבא.

אופציות הייבוא של ירדן

"אם מצרים תצליח לספק את צורכי האנרגיה שלה, ייצוא לירדן הוא בהחלט אופציה", נכתב בדוח, "יחד עם זאת, זה לא צפוי לקרות לפני אמצע שנת 2020 לכל המוקדם, זאת גם לאחר שהתגלה במצרים המאגר הענק Zohr על ידי חברת ENI".

לטענת החוקרים, אופציה נוספת אך פחות סבירה לייבוא גז לירדן היא מעיראק. "למרות התקדמות כוחות אל-קאעדה מצפון עיראק אל עבר ירדן, עיראק היא עדיין אופציה שממנה יכולה ירדן לייבא 2.5 מיליון חביות נפט ביום, או לחלופין גז טבעי", נכתב בדוח. הצעה כזו עלתה כבר ב-2012, והחברה הסינית הממשלתית CNPC אף הסכימה לתרום למימון הפרויקט, אך "אופציה כזו היא פחות סבירה בעתיד הקרוב, לאור המצב הפוליטי בעיראק", נכתב.

אופציה שלישית היא מאגר עזה מארין. המאגר שהתגלה בשנת 2000 מכיל 32 מיליארד BCM של גז ובעליו הם בריטיש גז (60%), חברת CCC (30%) והרשות הפלסטינית (10%). מתחילת השנה מנהלים הצדדים מגעים לייבוא 1.5-1.8 BCM של גז מהמאגר. "ייצוא כזה יכול לצאת לפועל באמצעות צינור שיעבור דרך ישראל", נכתב בדוח, "אך אופציה זאת נראית פחות סבירה לאור מערכת היחסים העכורה בין ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס". הדוח מזכיר גם כי עתיד המאגר לוט בערפל לאור רכישת של את BG.

אפשרות רביעית ואחרונה שמציינים החוקרים היא ייבוא גז ממאגר אפרודיטה הקפריסאי. בספטמבר 2014 חתמו שתי המדינות על מזכר כוונות לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה, ושר האנרגיה של ירדן מוחמד חמד כבר הצהיר כי עד סוף השנה ייחתם מזכר כוונות לרכישת גז טבעי מהאי. "למרות האטרקטיביות שבמכירת גז טבעי מקפריסין לשווקים המקומיים בניהם ירדן ולבנון, יש עדיין אתגרים טכניים ופוליטיים שצריכים להיפתר", כותבים החוקרים.

בכירים מעראב פוטאש הגיעו לדון בתשתית הולכת הגז מישראל לירדן

האם ייצוא הגז ממאגר תמר לירדן מתקדם שלב? בכירים בחברת עראב פוטאש הירדנית הגיעו לישראל כדי לדון בתנאים הטכניים שיאפשרו את ייצוא הגז למדינה - כך נודע ל"גלובס". הבכירים נפגשו עם חברת נתג"ז הממשלתית, שאמונה על בניית צנרת הולכת הגז בישראל, ועם אנשי נובל אנרג'י אשר הזמינה את חיבור המפעל. על פי הערכה, צנרת הגז הישראלית צפויה להתחבר לזו הירדנית בשני מוקדים - צפונית לבית שאן ובאזור ים המלח.

בפברואר 2014 חתמה שותפות תמר על מכתב כוונות לייצוא 1.8 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז טבעי עם לקוחות פרטיים בירדן, ובהם עראב פוטאש וג'ורדן ברומיין. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כבר אישרה את הקמת התשתית, והממשלה אף אישרה את החוזה. מדובר בחוזה ייצוא הגז הראשון שאושר, והגז צפוי להתחיל לזרום ב-2017. נתג"ז צפויה להתחיל בבניית הקו בתחילת 2016, וזרימת הגז בו צפויה להתחיל ב-2017.

מנתג"ז נמסר בתגובה: "במסגרת פעילותה של נתג"ז לפריסת צנרת גז טבעי ברחבי ישראל, פועלת החברה גם להקמת תשתית הובלת גז טבעי לירדן".