ביה"ד הארצי: פיטורים יכולים להיחשב תאונת עבודה אם יוכח כי גרמו נזק נפשי למפוטר

בית הדין הארצי לעבודה קובע כי פיטורים מהעבודה עשויים להיחשב ב"תאונת עבודה", המזכה בפיצוי או גמלה מהביטוח הלאומי. זאת, אם ימצא קשר סיבתי בין הפיטורים לבין לקות נפשית ממנה סובל העובד שפוטר. פסק הדין בנושא ניתן אתמול (א') במסגרת ערעור שהגיש עובד בשם ג' (41).

ג' עבד כאיש תקשורת במחלקת התשתיות של חברת "ויזה כ.א.ל" עד לפיטוריו מהחברה מחמת צמצומים בשנת 2003. ב-2006 חזר ג' לעבוד ב"ויזה כ.א.ל" בתפקיד דומה, אך במאי 2008 הוא פוטר מהחברה בשנית ובאופן סופי, עקב חוסר שביעות רצון מעבודתו. כתוצאה מהפיטורים סבל ג', לטענתו, ממצב נפשי קשה, והוא פנה לביה"ד האזורי לעבודה בת"א בבקשה להכיר בפיטוריו כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. זאת, לצורך קבלת מענק כספי או גמלה.

בעתירתו טען ג' טען כי הוא פוטר באופן משפיל ומזלזל, וכי מאז הפיטורים הוא החל לסבול מחרדות, חוסר שינה, חוסר תיאבון ופגיעה בזיכרון. "סיטואציית הפיטורים זכורה לי כמשפילה במיוחד. שני המנהלים ישבו מולי וצחקו עליי. בעיקר נוכח תגובתי ההמומה, הם נהגו בזלזול, לא נתנו לי הסברים על סיבת פיטוריי, אלא רק לעגו לתגובתי, ונראה כי הם ממש נהנים מכך", העיד ג' בביה"ד האזורי.

עדותו של ג' הייתה נרגשת, אך בית הדין האזורי לא השתכנע ממנה ודחה את תביעתו בנימוק כי אין לראות באירוע הפיטורים כ"אירוע מיוחד" שיכול להיחשב כתאונת עבודה. שופט ביה"ד האזורי, שמואל טננבוים, פסק כי ג' פנה לראשונה לטיפול רפואי רק כשנתיים וחצי לאחר פיטוריו, וכי מדובר בשיהוי ניכר שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הפיטורים לבין מצבו הנפשי. עוד נקבע כי ג' לא סיפק ראיה משכנעת לכך ששיחת הפיטורים הייתה "חריגה". השופט ציין כי איש מעובדי החברה לא הובא להעיד על יחס משפיל כלפיו.

ג' לא השלים עם החלטת ביה"ד האזורי לעבודה, ובאמצעות עו"ד ינון תמרי הגיש ערעור על ההחלטה לביה"ד הארצי לעבודה. בתחילת השבוע פסק ביה"ד הארצי כי התיק צריך להיות מוחזר לביה"ד האזורי כדי שימנה מומחה רפואי שיבדוק את הקשר הסיבתי בין פיטוריו של ג', לבין הלקות הנפשית ממנה הוא סובל.

קשר סיבתי

בניגוד לעמדתו של שופט ביה"ד האזורי לעבודה, סברו שופטי בית הדין הארצי לעבודה, הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא, ורדה וירט-לבנה ונטע רות, כי קיים סיכוי לכאורה שהפיטורים של ג' מהווים "אירוע מיוחד".

השופטים הסבירו כי על-מנת לקבוע אם אירוע הפיטורים עלול לגרום, על-פני הדברים, לדחק נפשי באופן כללי וכן במקרה הספציפי, והאם יש קשר סיבתי בין אירוע הפיטורים לדחק הנפשי - יש מקום להיעזר במומחה רפואי.

"אף אם נצא מנקודת הנחה כי ביה"ד האזורי דחה את גרסת המערער בנוגע לאופיה המשפיל של שיחת הפיטורים ולסיבה לשיהוי לפני פניה לקבלת טיפול רפואי - די היה בעובדות שאינן שנויות במחלוקת הנוגעות לסיבת הפיטורים, כמו גם לעובדה שהמערער לא שב למעגל העבודה ובהמשך אף התלונן על קשיים בתחום הנפשי - כדי לעורר לפחות את הספק הנדרש באשר לסיווג האירוע כ'אירוע מיוחד'. ספק שיש בו להצדיק מינוי מומחה רפואי", כתבו שופטי ביה"ד הארצי.

לאור האמור, החזיר ביה"ד הארצי לעבודה את התיק לביה"ד האזורי לעבודה, כדי שימנה מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין פיטוריו של ג' לבין מצבו הנפשי. אם יימצא קשר סיבתי כזה על סמך חוות הדעת הרפואית, הפיטורים יוכרו כ"תאונת עבודה".